טעם חדש להדין שצריך לעשות המצה בעצמו

[משנה אחרונה]

כתב השולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תס סעיף ב
הרא"ש היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתה ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן, וכן ראוי לכל אדם לעשות להיטפל הוא בעצמו במצוה.

והנה בפשוטו לא משמע שהוא דין מדיני מצוה בו יותר מבשלוחו, וצ"ע מאי שנא מצה מתפילין וכיו"ב שצריך לעשות בעצמו, ולא מצאנו דין זה בשום מקום אחר בשו"ע זולת שבת, והתם שאני מדין כבוד שבת ואינו ענין לנ"ד.
וכעת ל"מ מי שעמד בזה.
ואשר יראה בזה בס"ד,
דהנה בגמ' פסחים קטו ע"ב איתא:

אמר שמואל: לחם עני (כתיב) - לחם שעונין עליו דברים. תניא נמי הכי לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה. דבר אחר: לחם עני - עני כתיב, מה עני שדרכו בפרוסה -
אף כאן בפרוסה. דבר אחר: מה דרכו של עני - הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן נמי - הוא מסיק ואשתו אופה.

ומבואר דאיכא ענין בלעשות לחם עוני
והנה דין הפרוסה אנו מקיימים בסדר,
אבל חזינן שיש עוד דין של הוא מסיק ואשתו אופה, ולזה כ' הרא"ש שכל אחד יעשה בעצמו.
אשמח לשמוע דעת רבותינו