תניא בעניין צדיק גמור

[שכל הנעלם]

כמבואר בתניא שצדיק גמור - צדיק ניצח לגמרי את היצה"ר, צדיק שאינו גמור - צדיק שעדיין לא ניצח את היצה"ר לגמרי, אבל הרע שבו כפוף לטוב,
לכאורה קשה, כי ידוע שדוד המלך חיסל לגמרי את היצה"ר בתענית, ואברהם אבינו הפך את היצה"ר לטוב, ואומרים שאברהם אבינו בעניין הזה היה יותר טוב מדוד המלך, כאילו שלהפוך את היצה"ר לטוב, זה יותר טוב מלחסל אותו לגמרי,
אז מה העניין בתניא - שצדיק שאינו גמור הוא כמו אברהם אבינו שלא חיסל את היצה"ר לגמרי, וצדיק גמור הוא כמו דוד המלך שחיסל אותו לגמרי? שלכאורה אמור להיות הפוך כפי שהסברנו?

 

[אלישמע]

לא הבנתי השאלה.

 

[שכל הנעלם]

העניין הוא כך: למדתי ב.. (לא זוכר בדיוק) שהעניין שהיה עם אברהם אבינו יותר טוב מעניין שהיה עם דוד המלך = אברהם אבינו הפך את היצה"ר לטוב, כפוף לטוב, ודוד המלך חיסל בתענית את היצה"ר, עכשיו בתניא מוסבר את מעלת הצדיק גמור - שחיסל לגמרי את היצה"ר, לעומת הצדיק שאינו גמור - שהרע שבו כפוף לטוב, ולכאורה זה אמור להיות ההפך, שצדיק גמור יהיה כמו אברהם אבינו - שהפך את היצה"ר לטוב, וצדיק שאינו גמור אמור להיות כמו דוד המלך שחיסל את היצה"ר?

 

[אלישמע]

איני יודע מה כתוב בתניא,
אבל במהרח"ו כתוב בפירוש צדיק שאינו גמור זה מי שמנצח את יצרו כל הזמן,
צדיק גמור זה מי שיצרו כבר לא נלחם בו. (יכול להיות שהוא מכנה אותם צדיק וחסיד, לא זוכר).
ונראה לי שזו בדיוק כוונת התניא.

 

[שכל הנעלם]

איני יודע מה כתוב בתניא,
אבל במהרח"ו כתוב בפירוש צדיק שאינו גמור זה מי שמנצח את יצרו כל הזמן,
צדיק גמור זה מי שיצרו כבר לא נלחם בו. (יכול להיות שהוא מכנה אותם צדיק וחסיד, לא זוכר).
ונראה לי שזו בדיוק כוונת התניא.

לא למדתי מהרח"ו אבל בתניא מובא שמי שכל הזמן נלחם עם היצה"ר ותמיד מנצחו =- בינוני,
אחד שכבר לא נלחם איתו, אבל או כפוף לטוב, או חיסל אותו לגמרי - נקרא צדיק, (גמור ושאינו גמור)
וזה שורש שאלתי.