תספורת בר"ח אייר שחל בימות השבוע או בערב שבת

[ולמדתם אותם]

קיבלתי מהרב עמנואל מולקנדוב, וביקש ממני לפרסם את מאמרו דלהלן, וציין שישמח לקבל תגובות ענייניות, הארות והערות.

​

תספורת בר"ח אייר שחל בימות השבוע או בערב שבת​

​

תספורת בר"ח אייר שחל בימות השבוע​

כתב הב"י בסי' תצ"ג ס"ג: ויש נוהגים להסתפר בר"ח אייר לפי שר"ח הוא כמו יו"ט ואין לנהוג בו דבר שהוא משום אבלות. ונ"ל שכיון שלא נהגו רוב העולם כן - טעות הוא בידם. ואפשר שיצא להם כן ממה שכתב הר"י ן' שועיב וכו'. והא ודאי שיבוש הוא וכו'. אבל לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג יום בעומר בלבד - כל שלשים ושלשה יום אסור להסתפר ואפילו בר"ח ע"כ. וכ"פ בקצרה בשו"ע שם: יש נוהגים להסתפר בר"ח אייר וטעות הוא בידם ע"כ. אולם חכמי הספרדים לדורותיהם כתבו שהעיקר הוא כמקומות שנהגו להסתפר בר"ח, וכפי שנבאר בס"ד;

מהר"א אזולאי [בהגהותיו ללבוש] וכן מהר"ם די לונזנו בספרו שתי ידות [דף נ"א ע"ב] העתיקו את תשובת הרדב"ז [ח"ב סי' תרפ"ז] שכתב: אנא עבידנא עובדא בנפשאי ואני מסתפר כל חדש ניסן ור"ח אייר, וכן נהגו רוב העולם וכו' ומה שכתב הב"י אינו נכון כלל וכו', ומנהג זה ממוצע הוא ומיניה לא תזוע עיש"ב. הרי שמלבד שהעיד להיפך מדברי הב"י על מנהג רוב העולם, גם כתב כמה טעמים בסברא למה אפשר לנהוג כמנהג זה. ובשו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' ע"ו ג"כ העתיק את התשובה הנ"ל, וכתב: הורה לנו בכאן בהכרעה דלא לזוז מינה מטעם דהוי מנהג ממוצע, והכרעתו תכריע. וכבר ידעת מ"ש בעלי הקבלה דכשעלה הרדב"ז לצפת תבוב"ב הניחו מהר"י קארו למעלה מישיבתו בכל ענין וכו'. וכשתעיין היטיב תראה דהכרעתו זאת קיימת ועומדת לעד לא יחלוק עליה שום מחבר. וזה דבכל מקום קי"ל הלכה כדברי המיקל באבל אפי' בפוסקים כאשר האריך בזה השכ"ג בא"ח סי' [תקמ"ח] עי"ש. והפר"ח הביא את דברי מהריק"ש בערך לחם שכתב דכיון שעיקר הדבר תלוי במנהג, במקום שנהגו כך אין מוחין בידם דאדעתא דהכי קבלוה ע"כ [וכ"כ עוד בתשובותיו אהל יעקב סי' צ"ח עי"ש]. וכתב עליו: ויפה כתב ע"כ. והכה"ח באות מ' הביא דבריהם, וכתב בשם הכנה"ג שמנהגם [בטורקיה] כמהר"ם די לונזנו. וכ"כ הרב פחד יצחק והרב עיקרי הד"ט [באיטליה] עי"ש. ובשו"ת בית דוד [קורינלדי] סוף סי' רע"ו כתב שהרוב נוהגים היתר, והמועט שנוהגים איסור אינם אלא כמחמירים לפנים משורת הדין עי"ש. וכ"כ בריש סי' רע"ט שבשאלוניקי נוהגים להסתפר בר"ח אייר, ודן שם לגבי לישא אשה עי"ש. וכ"כ השו"ג באות י"ב שבשאלוניקי אין מנהג אחד קבוע, אלא יש שמסתפרים בר"ח אייר והם רובם אפילו יודעי ספר. ויש מיעוט אנשים שמסתפרים יום י"ד כדברי רבינו [השו"ע] וכו'. ומיעוטא דמיעוטא ראיתי שאין מסתפרים כלל עד ערב עצרת עי"ש.

ובשו"ת יוסף אומץ [להחיד"א] סי' מ' אות ב' כתב: ואשר שאלת ידיד נפשי שהיה מנהגך בימי העומר להסתפר בר"ח אייר, כי ראית בערים האל רבים מיראי ה' שמסתפרים בר"ח אייר וכו'. והשיב שמנהג זה הוא ע"פ הרדב"ז, ושכ"כ מהריק"ש, וסיים: ושניהם המלכים אמור רבנן בטעמא דיש צער בגידול השער. והם ז"ל דיברו בגלילות טורקיאה שהגלוח הוא שער הראש לבד. והדברים ק"ו בערים האל שנהגו לספר זקנם במספרים או בסם דודאי גדול צערם מאד עי"ש. ובספרו מורה באצבע סי' ח' אות רכ"א כתב: מנהג שלא יגלח בימי העומר. ולפי דעת רבינו האר"י זצ"ל אינו מטעם אבילות כאשר כתבו הפוסקים רק יש סוד בדבר. ולפי הרב האר"י ז"ל צריך שלא לגלח מע"פ עד ערב חג השבועות. ולפי דעתו כל מאי דשרו האחרונים לגלח בר"ח או אם הוא חתן וכיוצא וביום ל"ג או ל"ד לעומר הכל אסור. גם מ"ש קצת דביום מ"ח שרי ליתא ע"כ. הרי שכתב ש'האחרונים שרו לגלח בר"ח'. וגם בשו"ת יוסף אומץ הנ"ל כשהביא את דברי מהריק"ש באהלי יעקב, כתב שהוא התיר להסתפר בר"ח אייר עי"ש, ולא כתב שהוא התיר 'במקום שנהגו', ונראה שהבין שכלל הספרדים נהגו להתיר בזה, ולכן סתם.

וכן בספר בית עובד דיני ספירת העומר אות ט' העתיק את דברי השו"ע והרמ"א, וכתב: וכ"כ הרדב"ז דאיהו עבד עובדא בנפשיה להסתפר וכו' ושכן נהגו רוב העולם וכו' נקטינן כותיה להיות מנהג ממוצע [עכ"ד הרדב"ז]. ובאות י' העתיק בקצרה את דברי החיד"א ביוסף אומץ שהנוהגים להסתפר בר"ח אייר וחשים לצוואת ר"י החסיד יגלחו בערב ר"ח עי"ש. הרי שגם הוא נוקט כדעת הרדב"ז להתיר בכל ר"ח, ואף יום קודם ר"ח לחוששים לצואת ריה"ח. וכן בספר מל"ח סי' ו' אות ג' כתב: כפי מוהרמד"ל, והרדב"ז, ומוהריק"ש סימן צ"ח, והכנה"ג, הוא דאינו טועה מי שנוהג להסתפר בר"ח, אלא דהנזהר שלא להסתפר בר"ח משום צואת ר"י החסיד יכול להסתפר יום שלפניו. והחידוש הוא דאפילו חל ר"ח ביום ראשון יסתפר יום השישי שלפניו עי"ש.

ובספר ארץ חיים [סתהון] כתב: ומורינו הרב מלכי בקדש דף מ"ה ע"א כתב ליישב המנהג שמסתפרים בר"ח, ואח"כ כתב: ואנחנו בצפת נהגנו שלא להסתפר עד ל"ד בבוקר. וכן חזינא שרוב העיר מסתפרים בר"ח, והמיקל לא הפסיד כמ"ש הפר"ח והרבה מן המפרשים ע"כ. וסיים הארץ חיים שבזמננו נהגנו ע"פ האר"י שלא להספר כלל מערב פסח עד ערב שבועות, לא בר"ח אייר ולא בל"ג לעומר ולא בל"ד עי"ש. הרי שגם הוא הביא לפי הפשט את המלכי בקדש שהתיר, ושכך נהגו 'בצפת' [אתריה דמרן, ולא רק בחו"ל], ורק המחמירים כדעת המקובלים לא מסתפרים כלל.

הרי שגדולי האחרונים בכל מקומות מושבותיהם כתבו בפשיטות שהמנהג להסתפר בכל ר"ח, ואשרו המנהג.

אלא שבספר נתיבי עם כתב: ובר"ח אייר הספרדים לא מסתפרין ולא מתחתנים כמ"ש בס"ג עי"ש. ואולי כונתו לארצות המערב, וכפי שהוא מנהג ג'רבא, וכדכתב בשו"ת שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' צ' שאנו אין לנו אלא דברי מרן שאפילו נהגו אינו אלא מנהג בטעות. וכה"ג דנהגו שלא להסתפר, גם מור"ם ז"ל מודה, שלא בא, רק להליץ בעד המקומות שנהגו כיע"ש. ויתכן וכך היה מנהג מרוקו, וע"ז העיד הנתיבי עם. אבל ברוב ארצות המזרח, ואף בא"י, נהגו להקל בזה וכנ"ל.

והנה בדור האחרון פשט המנהג להחמיר בזה בר"ח, וכדעת השו"ע. ולאור הנ"ל, נראה שהרוצה להסתפר בר"ח אייר – יש לו על מה לסמוך, דנראה שמנהג רוב עדות הספרדים היה להקל בזה, ודלא כדעת השו"ע. והמנהג המאוחר שהחמירו בזה – יתכן והוא מחוסר ידיעת הפוסקים והמנהגים הנ"ל, דאין סיבה לחזור ולהחמיר כדעת השו"ע, אחר שפשט המנהג להתיר בזה.
​

תספורת בר"ח אייר שחל בערב שבת​

הב"ח בסי' תצ"ג הביא את דברי הגהות מנהגים בשם מנהגי דורא דכשחל ר"ח אייר בשבת אז נושאין בו [היינו ביום שישי שהוא גם ר"ח, דבשבת אין נושאין נשים]. וביאר הב"ח דודאי כונתו לנוהגים היתר רק מל"ג ואילך, אלא דמ"מ ס"ל דבחל ר"ח אייר בשבת מאחר דמיתוספא שמחה ביום השבת שהוא שבת ור"ח אין להחמיר באבלות ישנה כולי האי ונושאין בו. ואע"ג דאין נושאין בר"ח אייר דעלמא שאינו של שבת, מ"מ בחל בשבת נושאין בו כנ"ל. והכי נקטינן ע"כ. והאחרונים הסכימו לדבריו, והוסיפו שה"ה להסתפר – עי' בכה"ח אות י"ב בשם השכנה"ג והפר"ח ועוד. וכ"פ המ"ב בסק"ה עי"ש. ולא מצאנו חולק על דין זה באחרונים. וכ"פ הרה"ג אופיר מלכה בספרו הליכות מועד פסח עי"ש.
​

מו"מ בדברי הילקוט יוסף ובשיעורו השבועי​

והנה בספר ילקוט יוסף ספירת העומר [מהדורת תשע"ט עמ' תס"א] כתב: הנה דעת מרן השו"ע לאסור, שהרי לא חילק בזה בין כשחל ר"ח בע"ש לבין שלא חל בע"ש וכו' ועי' במג"א ובמשנ"ב שכתבו שאף לנוהגים איסור וכו' הכא מותר וכו', אולם מדברי מרן מבואר שאין חילוק בזה עי"ש. ודבריו תמוהים שחולק בסברא על כל האחרונים שכתבו להדיא גם בדעת מרן שהדבר מותר.

ובעלון 'השיעור השבועי' תזריע מצורע תשפ"ג הרחיב בזה יותר, וכתב שהב"י כשדן על תספורת בר"ח אייר דעלמא, כתב שאין להקל בזה משום דבעינן ל"ג ימים שלמים, וא"כ גם כשחל בע"ש ישנו לטעם זה עי"ש. אולם אין זו ראיה כלל, דהב"י דיבר על 'כל שנה', דאם נתיר 'בכל ר"ח' - 'אף פעם' לא יהיה ל"ג יום, אבל לא דיבר על ר"ח שחל ביום שישי. וראיה לזה, שהרי כשחל ל"ד ביום שבת - מקדימים ליום שישי, גם לדעת השו"ע, והרי גם שם אין ל"ג מלאים? אע"כ דלא מיירי בשנים חריגות.

ומה שהשו"ע לא כתב לחלק בין כשחל ביום שישי לכשחל ביום רגיל - הרי גם לא כתב שבעל ברית מסתפר בעומר [וכפי שכתב הרמ"א בס"ב בשם הגהות מנהגים, והסכימו כך האחרונים]. וגם לא כתב שחתן בר מצוה מסתפר בעומר [וכפי שכתב המקור חיים, והסכים לזה החזו"ע עמ' רס"ו]], והרי בכל שנה יש בעלי ברית בעומר, ואדרבה ר"ח כשחל ביום שישי הוא דבר שקורה אחת לכמה שנים, ולא בכל שנה. הרי שלא מדייקים מזה שמרן השו"ע לא כתב דינים מסויימים, שלא סובר כן, דאין לנו אלא מה שכתב להדיא, ובפרט בדברים מעין אלו שהם רק מנהג בעלמא.

וכעי"ז מצאנו לענין ברכת שהחיינו בשבתות שבבין המצרים, שהשו"ע סתם בסוף סי' תקנ"א שטוב להמנע מלברך שהחיינו, ולא חילק בין שבת ליום חול, וסתמו כפירושו שאין חילוק ביניהם, שהרי בכל שנה יש ג' שבתות בבין המצרים. והרי שם נחית לחלק ולהוציא מן הכלל ברית או פדיון וכדומה, ומי סני ליה להוסיף גם 'חוץ משבתות'. ואעפ"כ בחזו"ע ארבע תעניות פסק שמותר לברך בשבתות שבינתיים עי"ש. הרי שלא דייק מסתימת דברי השו"ע. וכ"ש כאן, וכנ"ל. ובודאי שכך הבינו כל האחרונים שפסקו כדעת הב"ח, וכתבו להדיא שכך הוא גם לדעת השו"ע.

ומה שבס"ב חילק מרן לגבי ל"ג לעומר כשחל בע"ש שמסתפרים בו, אף לפני ל"ד, לבין ל"ג לעומר רגיל, ובר"ח לא חילק בזה – זהו משום שבב"י הביא כן להדיא בשם הרשב"ץ, ולכן כתב כן בשו"ע. אולם לגבי ר"ח שחל בע"ש – לא ראה הב"י את דברי הגהות מנהגים בשם הגהות דורא, ולכן לא דן בענין זה. ולכן אין ראיה מזה שלא הביא חילוק זה בשו"ע, שלא סובר כמותו.
​

מו"מ בדברי שו"ת בית דוד והאחרונים​

ובשו"ת בית דוד סי' רפ"א דן בענין נישואין בר"ח אייר שחל בע"ש, וכתב שהתיר רק במקרה דחק עי"ש. וסיים: ומטעם זה לא התרנו להם להסתפר באם נהגו איסור תספורת עד ל"ג, משום דלא שייך בתספורת טעמא דכבר התחילו בנישואין, דלא שייך טעם זה אלא לעשיית הנישואין, אבל לתספורת לא שייך, דאין התספורת צורך הנישואין ע"כ. הרי שלא התיר להסתפר בר"ח אייר שחל בע"ש. אלא שדבריו סותרים את מה שכתב בסי' רע"ו ורע"ט, שהמנהג להקל להסתפר בכל ר"ח אייר, גם כשחל בשאר ימי השבוע, וכפי שהבאנו לעיל, וצ"ע.

והברכ"י באות י' הביא בקצרה את דברי הב"ד, והביא שבספר בית הראה דף כ"ו חלק עליו, וכך נקט הברכ"י עי"ש. והמעיין בספר בית הראה, יראה שאחת מקושיותיו על הב"ד היא מדברי הכנה"ג שהתיר גם להסתפר בכל ר"ח עי"ש. וכמה אחרונים בהביאם נידון זה כתבו שחתן שהתירו לו לכנוס אשה מאיזה טעם שיהיה – מותר לו להסתפר, וזה מה שהוציאו מדינו של בית הראה, ולא דוקא בר"ח, דבר"ח בלא"ה שרי; כן מתבאר מדברי החיד"א במו"ב שהעתקנו לעיל שכתב: ולפי דעתו כל מאי דשרו האחרונים לגלח בר"ח או אם הוא חתן וכיוצא וביום ל"ג או ל"ד לעומר הכל אסור עי"ש. הרי ש'האחרונים' [דהיינו בית הראה ועוד] שרו לגלח 'לחתן' גם בלי ר"ח, דהא כתב לפני כן דשרי לגלח בר"ח. ויותר מפורש בבית עובד באות ט"ו שכתב: חתן שנשא אשה בימי העומר מפני סיבה אשר מפניה הותר לו לישא בימי העומר – מותר לו להחתן להסתפר קודם כניסתו לחופה. 'ברכ"י. ודלא כהרב ב"ד' ע"כ. הרי שהביא את דברי החיד"א במחלוקתו עם הבית דוד, וכתב שהנידון הוא שנושא אשה בהיתר 'בימי העומר', ולא משנה באיזה יום, וכיון שהותר לו לישא – הותר לו להסתפר. אבל בר"ח בלא"ה מותר להסתפר, וכ"ש כשחל בע"ש, וכפי שכתב הבית עובד לעיל מיניה.

והכה"ח באות מ"ב הביא בקצרה את דברי הברכ"י והבית עובד עי"ש. וכמה מחכמי זמננו כתבו שמבואר בדבריהם לאסור להסתפר בר"ח שחל בע"ש – עי' בשו"ת ברכת יהודה ח"ט סי' ל' ועוד. אולם לפ"ז יקשה סתירה בדברי האחרונים הנ"ל, ובפרט הכה"ח שבאות מ' העתיק בשתיקה את דברי הפוסקים שמותר להסתפר בכל ר"ח. ובאות י"ב העתיק את דברי האחרונים שמותר בר"ח שחל בע"ש. ובאות מ"ב העתיק לאסור אפילו בר"ח שחל בע"ש, ואף לא ציין לעיין באותיות י"ב ומ'. ולפי הנ"ל – עיקר דבריו הם שמי שהתירו לו לישא אשה – התירו לו גם להסתפר משום שהחתן דומה למלך, ואף מי שנוהג איסור בר"ח שחל בע"ש, וכדעת החק יעקב וסיעתו – הכא יהיה מותר. אבל בעצם דין תספורת בר"ח לדידן – בלא"ה מותר. ואין ללמוד מדברי הכה"ח הנ"ל לאסור בר"ח שחל בע"ש, ודוק היטב.
​

דעת כף החיים בענין זה​

ובמ"ב מהדורת איש מצליח בסופו הובאו דברי הרה"ג הנאמ"ן זצ"ל שכתב שלא שמע מי שנהג להקל בזה, ונראה שלזה כיון הכה"ח בסוף אות י"ב עי"ש. אולם כבר כתב לנכון בספר הליכות מועד שם, שכונת הכה"ח בסוף דבריו אינה על נידון זה של ר"ח אייר שחל בע"ש, אלא על עצם מנהגי התספורת בעומר עי"ש [והמעיין בפנים יבין את הדברים, וא"צ להאריך כאן]. וראיה לזה, דבאות מ', בענין תספורת בר"ח רגיל, הכה"ח הביא את האחרונים שחלקו על מרן השו"ע, ונראה שמסכים לזה, וכ"ש בר"ח שחל בע"ש שיסבור כן. ובפרט שבאות י"ב לא הביא אחרונים 'ספרדים' שחלקו על הכנה"ג והפר"ח, אז איך יכתוב בסוף שמנהג הספרדים לא כך, וע"כ כדכתיבנא.

ומה שהחמירו בזה בדור האחרון, עד שבא הרה"ג אופיר מלכה וכתב להקל בזה – אין ראיה, שהרי גם בר"ח רגיל החמירו, למרות שגם שם כל האחרונים כתבו להקל. אולם למעשה אין לנו אלא את דברי הפוסקים שהקלו בזה 'לכו"ע', ובפרט במילתא דמנהג שהוא קיל טובא.

ובפרט לפי מה שהבאנו לעיל שבכל ר"ח אייר מעיקר הדין מותר להסתפר, וכמנהג הספרדים בדורות האחרונים, וכ"ש כשחל בע"ש שנוספו עוד ועוד מתירים, ולא מצאנו אף אחד שאוסר 'להדיא' מחכמי הספרדים.

והנה בח"א סי' פ"ג העליתי שע"פ הקבלה – אין איסור בגילוח 'הזקן' בספירת העומר, אלא רק בתספורת 'הראש', וגילוח הזקן אסור רק לפי הפשט עי"ש. וממילא, גם הנוהגים כדעת האר"י שלא להסתפר עד שבועות יכולים לכתחלה לגלח זקנם בר"ח אייר שחל בע"ש.
​

סיכום​

דעת רוב אחרוני ספרד כדעת הרדב"ז שמותר להסתפר בר"ח אייר, וכתבו שכך המנהג, אלא שבדור האחרון נהגו הספרדים להחמיר בזה, ולא ברור מי הנהיג כן ולמה. והרוצה לסמוך על המנהג הקדום ולהקל בזה רשאי.

בר"ח שחל ביום שישי דעת חכמי אשכנז בסוף תקופת הראשונים להתיר, וביאר הב"ח שזה אפילו לנוהגים להסתפר רק מל"ג לעומר והלאה. וכן הסכימו אחרוני הספרדים, ולא מצאנו חולק בזה, ואפשר לנהוג כן לכתחלה, בפרט בגילוח הזקן.​

 

[סופר אליהו]

מתשובת הרב יוסף אביטבול לפני כשנתיים