בבא קמא תשלומי ארבעה וחמשה

[סייג לחכמה שתיקה]

חוץ מהמבואר בעט:
בהפרש בין גניבת שור שעל טביחתו ומכירתו
חייב חמש, לבין גניבת שה עליה חייבים ארבעה,
שרבי יוחנן בן זכאי ביאר שהתורה חסה
על הגנב שנשא לשה בכתפיו, והתבזה, וזה מפחית מעונשו.
ורבי מאיר ס"ל שהגונב שור גרם לבעליו הפסד
נוסף שבטלו ממלאכת החרישה. (וצ"ב סברת מחלוקתם)

והרמב"ם במורה (ג, מא) כ' שככל שהחטא קלוש וזמין
טפי כך יש להחמיר בענשו. ולכן דרך גנבים לגנוב צאן רועים
בשטח פרוץ כשאין שמירה על הבע"ח,
ושוחטים או מוכרים לאלתר. ולעומת בקר וכו'.

ומהרש"א חידש יומא כב: שבגניבת שה ארבעה זה לא כולל הקרן.

ע"כ ידוע.


השאלה היא שונה.

מדוע המחיר הוא דווקא פי 4 ו5 ולא פי 7, 8 וכו'?

במילים אחרות:
איך הגיעו לחשבון הזה,
(אחרי כל הטעמים שבפרטים דלעיל)?

 

[נוריאל עזרא]

גם אני תמיד נתקשיתי בזה.
ובתורה תמימה אחרי שהאריך לנסות לבאר מה נתיחדו דווקא שור ושה ועל מה ראתה התורה לתת בהם עונש "מוגדל" לעניין הסכום סיים "ושערה התורה חמשה תחת השור וארבעה תחת השה".