תורת רבי יהושע ברכץ שליט''א

[עץ חיים]

בשרשור זה יפורסמו דברים ממשנתו של מרן הגאון הגדול רבי יהושע ברכץ שליט''א

 

[עץ חיים]

דברי חיזוק שמסר מרן שליט''א במעונו בעניני השעה

 

[עץ חיים]

מתוך שיעורו של רבנו מרן שליט''א אמש לבחורים שעלו למעונו:
זכורני כי למעלה מיובל שנים עת למדתי בישיבת 'חכמי צרפת', היה כמין מנהג אצל חלק מהבחורים בימי שישי ובפרט בימי הקיץ, ללכת לאגם שהיה שם בעיר [היה שם מקום ראוי שבן תורה יכל להיות שם] וכפי שידוע, בעולם הישיבות אין סדר קבוע ליום שישי אחר הצהריים, ולכן היה זמן פנוי שהבחורים הלכו שם. בכל יום שישי בשעה האחרונה ל'סדר' היה רה"י מורנו הגה"צ רבי חיים יצחק חייקין זצוק"ל בוחן את התלמידים על הסוגיא שנלמדה באותה שבוע.

בשבוע אחד היה זה כאשר למדנו באחת הסוגיות במסכת כתובות אחרי שראש הישיבה גמר לבחון, הוא דפק על מקומו ואמר מי רוצה להקריב את אחר הצהריים של ערב שבת זו לכבוד ה' יתברך, נכון לפעמים בחור צריך ללכת קצת לאגם, אבל מי רוצה להקדיש את הטוב הזה לכבוד ה', ולשבת ללמוד עד התקדש השבת.

זעקת העורגה הזו חרוטה במוחי עד עצם היום הזה, יש לך דבר שהוא טוב, הוא מובחר, תקריב אותו לקדוש ברוך הוא, בזמנים שהאדם קבוע בהם ללמוד זה גם קרבן, אבל עדיין לא מובחר. קרבן מובחר זה להקריב לקב"ה את זמני דפגרא, את ימי הבין הזמנים, את ימי השישי והשבתות, אלו הם הקרבנות המובחרים, ואליהם ה' שועה, אליהם הקב"ה פונה, ומקבלם באהבה, זהו ריח הניחוח המובחר ביותר שיכול האדם להקריב לקב"ה.

וזהו ביאור הנפלא בכתוב, 'וירא מנוחה כי טוב', לכן 'ויט שכמו לסבול', בגלל שראה כי טוב, זו הסיבה שהיטה שכמו לסבול, להקריב את הטוב המובחר הזה לקב"ה. ונראה להוסיף בזה כי בוודאי כוונת יששכר במה שהוא ראה מנוחה כי טוב לא היתה לישב בטל, שהרי אין זה 'מנוחה' כי אם 'בטלה', והרי 'מנוחה' היא מאיזו עבודה כל שהיא, אלא מצא יששכר כי לימוד התורה מתוך מנוחה ושלווה היא טוב, ואת זה גופא הקריב יששכר לקב"ה את המנוחה הזו, את הזמנים הפנויים כביכול שיש, והיטה שכמו לסבול לעמול בתורה גם בזמנים שבהם המנוחה היא טוב ומזה נלמד גם לעניננו, שזה וודאי שכל בן עליה צריך מנוחה ואסור לזלזל בזה, אך יש זמנים רבים שבהם ה'מנוחה' היא לא הכרח, היא לא בכדי קיום, אלא היא בבחינת 'מנוחה ושמחה', תולדות המנוחה שלא כיוצא בה, כימי שישי ושבת, בין הזמנים, ועוד זמנים רבים שגם שהם מעטים בזמן, אבל דווקא הזמנים הקטנים והמעטים האלו, יכולים להצמיח גדלות פנימיות ורוממות לאין שיעור.

ובוודאי כאשר להדיא האדם לוקח מיומי דפגרא או מזמני דפגרא ומקריבם לקב"ה, ועמל בתורה, הרי שאין ריח ניחוח מובחר מזה, ובוודאי כי הסייעתא דשמיא העצומה שיקבל מזה בכל העניינים היא לאין ערוך ושיעור.

 

[איש מאסף]

הגאון הגדול רבי יהושע ברכץ שליט"א הוא אחד מגדולי דורנו שזכינו בהם, ולענ"ד הציבור הישראלי לא מספיק מכירו לפי דרגתו, ונתפס יותר כ"רב של צרפתים".
מרא דכולא תלמודא כפשוטו, ש"ס בעיון וד' חלקי שו"ע פרוסים לו כשלמה ושולט בכל סוגיא, ומשנתו סדורה בכל עניין.
אפשר לכוון את השעון לפי השעה שיוצא לשחרית בנץ מדי יום, בנחת ובאצילות מאין כמותה.
ועם כל זאת לא מחזיק טיבותא לנפשיה, צנוע ומעלי ומרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל התבטא עליו כי הוא 'מנקיי הדעת של בני ברק'.

זכה דורנו והתברך בו!