מתוך ה'מגדלות מרקחים':
לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך (כ יד)
המנחת חינוך בסוף מצוה ל״"ח הקשה איך משכחת לה שעובר בלא תחמוד אשת רעך, וכתב שלפי דעת הרמב"ם בהלכות גזילה פ"א ה"ט שבהרבה עליו רעים או שכפה אותו עד שיאמר רוצה אני עובר בלא תחמוד, ניחא, באופן שכפה את חבירו לגרש את אשתו, ואח"כ הוא לקחה. וכ"כ בסמ"ע חו"מ סי׳ שנ"ט סי"ט.
אמנם בחידושי מהרי"ל דיסקין עה"ת בפרשת ואתחנן כתב להקשות איך שייך לגבי אשה איסור לא תחמוד, דהא מתחילה כשמסיתו לגרש אותה עדיין לא באה לרשותו, ואם אחד יסית את חבירו להפקיר איזה דבר ואח"כ זכה בו וכי יעבור בלא תחמוד, עי"ש מש"כ בזה. ועי׳ בספר אמרות משה כאן מה שכתב בזה.
ולהשיטות שרק בנוטל בע״כ ממש עובר בלא תחמוד, כתב המנ״ח שם דמיירי באופן שלקחה באיסור אשת איש וכו' עי״ש, והנה לכאורה בכהאי גוונא אין לו בה קנין של כלום והוי רק כמו השתמשות בעלמא, וחזינן שהוא עובר.
ויש לפשוט מזה מה שהעירני הרב שמואל קפלן שליט״א להסתפק, האם מי שחומד להשתמש בחפץ חבירו עובר בלא תחמוד, כמו שמי שמשתמש בשל חבירו שלא ברשות הרי עובר בלא תגזול דשואל שלא מדעת גזלן הוי, או דלא תחמוד הוא רק כשחומד לקנותו בקנין, אבל על השתמשות בעלמא אינו עובר. ולהנ״ל מדברי המנ״ח מוכח שעובר.
אמנם יתכן לומר דאע״פ שכלפי האמת לא קנאה ואי אפשר לקדש אשת איש, מ״מ הרי גם כשגוזל החפץ ולא אמר רוצה אני אינו קנוי לו, אלא דכיון שהוא עושה מעשה של קנין ונוטלו ע״מ שלא להשיבו לעולם עובר בלא תחמוד שהרי חמד את הקנין אע״פ שלא עלה בידו מדינא ואינו קנוי לו לפי הדין, א״כ גם כאן אם יקדש אותה ועכ״פ יטלנה לעולם ואין דעתו להשיב אותה לעולם נהי דאין לו בה שום קנין מ״מ הוא חמד אותה לעולם להיות קניינו וככל גזלן, אבל אם רק בא עליה ולא היה דעתו לקיימה אצלו אין עובר בלא תחמוד אשת רעך, וכן בהשתמשות ע״מ להשיבו, ועדיין צ״ע.
לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך (כ יד)
המנחת חינוך בסוף מצוה ל״"ח הקשה איך משכחת לה שעובר בלא תחמוד אשת רעך, וכתב שלפי דעת הרמב"ם בהלכות גזילה פ"א ה"ט שבהרבה עליו רעים או שכפה אותו עד שיאמר רוצה אני עובר בלא תחמוד, ניחא, באופן שכפה את חבירו לגרש את אשתו, ואח"כ הוא לקחה. וכ"כ בסמ"ע חו"מ סי׳ שנ"ט סי"ט.
אמנם בחידושי מהרי"ל דיסקין עה"ת בפרשת ואתחנן כתב להקשות איך שייך לגבי אשה איסור לא תחמוד, דהא מתחילה כשמסיתו לגרש אותה עדיין לא באה לרשותו, ואם אחד יסית את חבירו להפקיר איזה דבר ואח"כ זכה בו וכי יעבור בלא תחמוד, עי"ש מש"כ בזה. ועי׳ בספר אמרות משה כאן מה שכתב בזה.
ולהשיטות שרק בנוטל בע״כ ממש עובר בלא תחמוד, כתב המנ״ח שם דמיירי באופן שלקחה באיסור אשת איש וכו' עי״ש, והנה לכאורה בכהאי גוונא אין לו בה קנין של כלום והוי רק כמו השתמשות בעלמא, וחזינן שהוא עובר.
ויש לפשוט מזה מה שהעירני הרב שמואל קפלן שליט״א להסתפק, האם מי שחומד להשתמש בחפץ חבירו עובר בלא תחמוד, כמו שמי שמשתמש בשל חבירו שלא ברשות הרי עובר בלא תגזול דשואל שלא מדעת גזלן הוי, או דלא תחמוד הוא רק כשחומד לקנותו בקנין, אבל על השתמשות בעלמא אינו עובר. ולהנ״ל מדברי המנ״ח מוכח שעובר.
אמנם יתכן לומר דאע״פ שכלפי האמת לא קנאה ואי אפשר לקדש אשת איש, מ״מ הרי גם כשגוזל החפץ ולא אמר רוצה אני אינו קנוי לו, אלא דכיון שהוא עושה מעשה של קנין ונוטלו ע״מ שלא להשיבו לעולם עובר בלא תחמוד שהרי חמד את הקנין אע״פ שלא עלה בידו מדינא ואינו קנוי לו לפי הדין, א״כ גם כאן אם יקדש אותה ועכ״פ יטלנה לעולם ואין דעתו להשיב אותה לעולם נהי דאין לו בה שום קנין מ״מ הוא חמד אותה לעולם להיות קניינו וככל גזלן, אבל אם רק בא עליה ולא היה דעתו לקיימה אצלו אין עובר בלא תחמוד אשת רעך, וכן בהשתמשות ע״מ להשיבו, ועדיין צ״ע.
