מחזיקין מאיסור לאיסור
מבואר ברש''י שהחזקת איסור של הבהמה היא אבר מן החי והתוס' בביצה כה. הקשו על רש''י הלא כיון שהבהמה מתה בוודאי שיצאה מאיסור אבר מן החי וכעת יש ספק חדש בשחיטה ומה שייך להחזיק מאבר מן החי ועוד הם מעירים שלמ''ד שבהמה בחייה לא עומדת לאיברים דהיינו שאם יאכל את הבהמה כולה לא יעבור על איסור אבר מן החי א''כ הבהמה לא עומדת בחזקת איסור אבר מן החי[1] ולכן התוס' פליגי וס''ל שיש חזקת איסור שאינו זבוח ,וברשב''א מבואר בטעם דברי רש''י שמחזיקין מאיסור לאיסור ונראה ביאור הדברים שלא מחזיקים את שם האיסור אלא שהבהמה אסורה וממילא ממשיכים את המצב של הבהמה שאסורה ולא את סיבת האיסור.
קושיית הראשונים מיבמות.
בגמרא ביבמות ל: מבואר שאם יש צרת ערווה שפטורה מיבום ונעשה ספק גירושין אצל הערווה ועל צד שהתגרשה הערווה הרי הצרה חייבת בייבום הדין שפטורה מייבום מדין תורה וביאר רבה כיון שיש חזקה מחיים שאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת לאחר מיתת הבעל ,והקשו הראשונים שם הלא בסוגיין מבואר שמחזיקין מאיסור לאיסור מאיסור אמה''ח לנבילה[2] וא''כ מדוע לא נימא שם מחזיקין מאיסור אשת איש מחיים לאיסור יבמה לשוק לאחר מיתה.
ותירץ הרמב''ן וז''ל דלא דמי דהתם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבלה אבל הכא אי אפשר שתצא מתחת בעלה שלא תהא מותרת לשוק הלכך בחזקת היתר לשוק עומדת עכ''ל וכל חכמי לב נלאו למצוא הפתח בהבנת דבריו שהלא אפשר שתצא מתחת בעלה ותהיה אסורה אם היה גירושין אצל הערווה וכמו שהקשה הרשב''א שם.
ולכאורה ביאור דבריו שענין מחזיקין מאיסור לאיסור הוא כיון שהאיסור היה קיים בחפץ אני ממשיך לראות את האיסור [ולא את סיבות האיסור ] וכיון שהיה אסור אני ממשיך לראותו כך ואין זה התחדשות אע''פ שהסיבה של אתמול לא קיימת כעת אבל עצם האיסור היה קיים וזהו חזקתו ולהיפך לומר היתר זה התחדשות בחפץ, אבל כ''ז היכא שאין חזקת היתר אבל אם יש חזקת היתר כמו ביבמות שמחיים יש לה חזקת היתר לאחר מיתה ממילא אין ההיתר התחדשות כיון שמעיקרא היה חזקה שבשעה זו יהיה היתר ואי''ז התחדשות ונמצא לפי''ז שכוונת הרמב''ן שהיכא שיש חזקת היתר אין מחזיקין מאיסור לאיסור, ויש להעיר שלא משמע שזה כוונתו שהיה צריך לומר דהיכא שיש חזקת היתר לא מחזיקים מאיסור לאיסור .
ושמעתי לבאר בכוונת הרמב''ן שמחזיקין מאיסור לאיסור זה היכא ששני הצדדים קיימים וכמו בבהמה שמחיים יש בסופה שני אפשריות או שתשחט או שתתנבל ומעיקרא עומדת לשני הדברים ולכן באיסור הראשון אני כבר רואה את המצב של האיסור העתידי ומחזיק אותו בו אבל בספק גירושין בערווה אין שתי הצדדים קיימים לפני שהרי היא עמדה בחזקת להיות מותרת ולאחר מכן נתחדש ספק חיצוני ואין האשה עומדת לשני הצדדים שהרי עמדה להיתר ובזה לא מחזיקים מאיסור לאיסור ובהערה לקמן יתבארו ב' הבנות.
עוד תירוצים בראשונים.
עוד תירץ הרמב''ן וז''ל ועוד שזו וודאי בחזקת איסור לייבם עומדת וכיון שכן ע''כ בחזקת היתר לשוק לאחר מיתה עכ''ל ולכאורה ביאור דבריו שכיון ששני החזקות אומרות שלאחר מיתה אסורה ליבם שהלא החזקת היתר להתירה לעולם לאחר מיתה אומרת שליבם אסורה וגם החזקת א''א אפשר לומר שימשיך להחזיקה אסורה ליבם ולא אסורה לעולם ומאי חזית לומר שהחזקת א''א באה לאוסרה לעולם שמא באה לאוסרה ליבם ונמצא ששני החזקות אומרות שתהא אסורה ליבם[3].
ובחזו''א טריפות סימן ד' סק''ד העיר מדוע הראשונים לא ניח''ל בתירוץ זה וכתב שיש מקום לומר שהחזקת א''א תאמר שהיא תהיה אסורה גם ליבם וגם לעולם וכמו שני שבילין שמתירים את שני ההולכים אע''פ שהוי תרתי דסתרי גם כאן אפשר לאסור אותה לשניהם אע''פ שהויא תרתי דסתרי אע''פ שיש לחלק שבשני שבילין זה שני גופין ואילו כאן הנאסרת היא גוף אחד וכנראה שזו הסיבה שהרמב''ן לא דימה לשני שבילין.
ולכאורה הנפק''מ בין שני תירוצי הרמב''ן אם נעשה ספק בשחיטה שמא שחט לשם ע''ז לפי הדרך הראשונה ברמב''ן לא תהיה אסורה כיון שצריך ששני הצדדים יעמדו לפני וע''ז לא עמד לפני[4] אבל לפי התירוץ השני שבאמת מחזיקים מאיסור לאיסור א''כ צריך להיות אסור.
עוד תירץ הרשב''א- שבבהמה המצב בפשטות שהיא תהיה נבילה אלא א''כ יעשה כאן איזה מעשה שחיטה המכשירה ולכן אנחנו מחזיקים אותה בעתיד כנבילה וגם בספק נתגרשה המיתה היא סיבה בפשטות שתהיה מותרת לעולם אא''כ נימא שקרה לה מצב חדש שהיה גירושין של הערווה אבל בפשטות היא צריכה להיות מותרת לכן בסוגין מחזיקין לאיסור כיון שזה הפשטות ושם להיתר ועיין הערה[5] [6].
[1] ועיין בחת''ס שתמיה על קושיית התוס' שהלא מבואר לקמן קב: שלמ''ד שבהמה איננה עומדת לאיברים אבל יש איסור מצד הבשר מן החי ובצל''ח בביצה שם העמיד שנח' לשיטתם עי''ש.
[2] יש להעיר ששם נראה שהראשונים נקטו בפשיטות שאומרים חזקת אמה''ח ומחזיקין מאיסור לאיסור ובסוגיין נראה ברשב''א שזה דבר חידוש.
[3] ויש להעיר שמבואר בגמרא שבספק קידושין מעמידים אותה מד''ת על דינה שאסורה לעולם ומותרת ליבם ולכאורה מדוע לא נימא שמחזיקין מאיסור לאיסור ומאיסור א''א נחזיקנה שאסורה ליבם וצריך לחשבן לפי תירוצי הראשונים לפי התירוץ של הרשב''א שיובא לקמן שמחזיקים את הפשטות לפי''ז א''ש היטב כיון שמעיקרא היא עמדה לאחר מיתה ליבם אבל לפי תירוצי הרמב''ן צריך להבין הלא כאן מחיים היה לה איסור אשת אח שהיה אמור לפקוע ולאחר מיתה נימא שנשאר איסור אשת אח לאוסרה שהוא אותו שם איסור ובקה'י רוצה לומר שעדיין נחשב כשני איסורים שהאשת אח מחיים הוא מחמת שבעלה קיים ולאחר מיתה האיסור אשת אח כיון שהיא צרת ערווה וכיון שיש שתי סיבות לאיסור אשת אח חשיב כשתי איסורים ולא עינתי בפרט זה כראוי.
[4] ויש לדון בזה שאף לפי התירוץ הראשון צריך להיות אסור כיון שאפשר לומר בביאור התירוץ הראשון שכאשר צד האיסור קיים לפני מחיים כלומר שבבהמה מחיים אני רואה שיכולה להיות אסורה לאחר מיתה ע''י שמתנבלת ממילא נחשב שאין האיסור מוגבל משא''כ ביבמה ששם האיסור נגמר לאחר מיתה וכיון שבבהמה האיסור לא מוגבל שייך להחזיק אפילו בע''ז.
[5] ויש לדון בביאור דבריו מדוע בבהמה צריך להחזיקה מחיים באיסור אמה''ח ולא אומרים שיש לה חזקת איסור לאחר מיתה וכמו שביבמות אומרים שיש חזקת היתר לאחר מיתה,ואולי יש לומר שלאיסור כיון שהוא דבר חיובי צריך להחזיקו בפועל וזה רק ע''י נפק''מ שיש כעת בבהמה שזה איסור אמה''ח אבל היתר הוא שלילת האיסור ועצם זה שלאחר מיתה היא לא תהיה אסורה הרי היא מוחזקת בהיתר לאחר מיתה.
אבל אפש''ל באופ''א שבבהמה כיון שבוודאי היא תמות השאלה האם ע''י שחיטה או ע''י שתתנבל וכיון שאותו מעשה הוא גם יכול לאוסרה וגם להתירה צריך להחזיק את האיסור אבל ביבמות המיתה היא בוודאי מעשה מתיר ורק לאחר הספק גירושין נשתנה אבל קודם הספק המיתה בוודאי מתירה וכיון שהיא הפשטות א''צ להחזיקה כמו באיסור.
[6] ועין בשו''ת עונג יו''ט סי' סט כמדומני שהקשה שהלא שיטת הרשב''א דספק טריפה אסור והלא כיון שהבהמה נשחטה לפנינו כדין א''כ הפשטות צריך להיות שכשר כיון שמעיקרא עמדה לכך שאם תהיה שחיטה טובה תהיה כשרה ויש מקום לומר שאם שחיטת טריפה פסולה אי''ז פסול צדדי אלא הוא פסול בשחיטה ממילא הפשטות שלא עשה מעשה שחיטה אבל אם נימא שהוא חיסרון צדדי לכאורה יהיה קשה וביאר בדברי הרשב''א שכל דבר שהוא תלוי במעשה שחיטה הרי א''א לדון עליו חזקה דרבה ואין אנו רואים בו פשטות כלל ולכן אף אם ישחט כדין לא יהיה חזקה שאין טרפות כיון שאין פשטות על דבר שצריך עשייה להכשירו משא''כ ביבמות ששם מיתה אי''ז מעשה אלא הוא דבר בטבע ודבריו מחודשים מאד.
מבואר ברש''י שהחזקת איסור של הבהמה היא אבר מן החי והתוס' בביצה כה. הקשו על רש''י הלא כיון שהבהמה מתה בוודאי שיצאה מאיסור אבר מן החי וכעת יש ספק חדש בשחיטה ומה שייך להחזיק מאבר מן החי ועוד הם מעירים שלמ''ד שבהמה בחייה לא עומדת לאיברים דהיינו שאם יאכל את הבהמה כולה לא יעבור על איסור אבר מן החי א''כ הבהמה לא עומדת בחזקת איסור אבר מן החי[1] ולכן התוס' פליגי וס''ל שיש חזקת איסור שאינו זבוח ,וברשב''א מבואר בטעם דברי רש''י שמחזיקין מאיסור לאיסור ונראה ביאור הדברים שלא מחזיקים את שם האיסור אלא שהבהמה אסורה וממילא ממשיכים את המצב של הבהמה שאסורה ולא את סיבת האיסור.
קושיית הראשונים מיבמות.
בגמרא ביבמות ל: מבואר שאם יש צרת ערווה שפטורה מיבום ונעשה ספק גירושין אצל הערווה ועל צד שהתגרשה הערווה הרי הצרה חייבת בייבום הדין שפטורה מייבום מדין תורה וביאר רבה כיון שיש חזקה מחיים שאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת לאחר מיתת הבעל ,והקשו הראשונים שם הלא בסוגיין מבואר שמחזיקין מאיסור לאיסור מאיסור אמה''ח לנבילה[2] וא''כ מדוע לא נימא שם מחזיקין מאיסור אשת איש מחיים לאיסור יבמה לשוק לאחר מיתה.
ותירץ הרמב''ן וז''ל דלא דמי דהתם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבלה אבל הכא אי אפשר שתצא מתחת בעלה שלא תהא מותרת לשוק הלכך בחזקת היתר לשוק עומדת עכ''ל וכל חכמי לב נלאו למצוא הפתח בהבנת דבריו שהלא אפשר שתצא מתחת בעלה ותהיה אסורה אם היה גירושין אצל הערווה וכמו שהקשה הרשב''א שם.
ולכאורה ביאור דבריו שענין מחזיקין מאיסור לאיסור הוא כיון שהאיסור היה קיים בחפץ אני ממשיך לראות את האיסור [ולא את סיבות האיסור ] וכיון שהיה אסור אני ממשיך לראותו כך ואין זה התחדשות אע''פ שהסיבה של אתמול לא קיימת כעת אבל עצם האיסור היה קיים וזהו חזקתו ולהיפך לומר היתר זה התחדשות בחפץ, אבל כ''ז היכא שאין חזקת היתר אבל אם יש חזקת היתר כמו ביבמות שמחיים יש לה חזקת היתר לאחר מיתה ממילא אין ההיתר התחדשות כיון שמעיקרא היה חזקה שבשעה זו יהיה היתר ואי''ז התחדשות ונמצא לפי''ז שכוונת הרמב''ן שהיכא שיש חזקת היתר אין מחזיקין מאיסור לאיסור, ויש להעיר שלא משמע שזה כוונתו שהיה צריך לומר דהיכא שיש חזקת היתר לא מחזיקים מאיסור לאיסור .
ושמעתי לבאר בכוונת הרמב''ן שמחזיקין מאיסור לאיסור זה היכא ששני הצדדים קיימים וכמו בבהמה שמחיים יש בסופה שני אפשריות או שתשחט או שתתנבל ומעיקרא עומדת לשני הדברים ולכן באיסור הראשון אני כבר רואה את המצב של האיסור העתידי ומחזיק אותו בו אבל בספק גירושין בערווה אין שתי הצדדים קיימים לפני שהרי היא עמדה בחזקת להיות מותרת ולאחר מכן נתחדש ספק חיצוני ואין האשה עומדת לשני הצדדים שהרי עמדה להיתר ובזה לא מחזיקים מאיסור לאיסור ובהערה לקמן יתבארו ב' הבנות.
עוד תירוצים בראשונים.
עוד תירץ הרמב''ן וז''ל ועוד שזו וודאי בחזקת איסור לייבם עומדת וכיון שכן ע''כ בחזקת היתר לשוק לאחר מיתה עכ''ל ולכאורה ביאור דבריו שכיון ששני החזקות אומרות שלאחר מיתה אסורה ליבם שהלא החזקת היתר להתירה לעולם לאחר מיתה אומרת שליבם אסורה וגם החזקת א''א אפשר לומר שימשיך להחזיקה אסורה ליבם ולא אסורה לעולם ומאי חזית לומר שהחזקת א''א באה לאוסרה לעולם שמא באה לאוסרה ליבם ונמצא ששני החזקות אומרות שתהא אסורה ליבם[3].
ובחזו''א טריפות סימן ד' סק''ד העיר מדוע הראשונים לא ניח''ל בתירוץ זה וכתב שיש מקום לומר שהחזקת א''א תאמר שהיא תהיה אסורה גם ליבם וגם לעולם וכמו שני שבילין שמתירים את שני ההולכים אע''פ שהוי תרתי דסתרי גם כאן אפשר לאסור אותה לשניהם אע''פ שהויא תרתי דסתרי אע''פ שיש לחלק שבשני שבילין זה שני גופין ואילו כאן הנאסרת היא גוף אחד וכנראה שזו הסיבה שהרמב''ן לא דימה לשני שבילין.
ולכאורה הנפק''מ בין שני תירוצי הרמב''ן אם נעשה ספק בשחיטה שמא שחט לשם ע''ז לפי הדרך הראשונה ברמב''ן לא תהיה אסורה כיון שצריך ששני הצדדים יעמדו לפני וע''ז לא עמד לפני[4] אבל לפי התירוץ השני שבאמת מחזיקים מאיסור לאיסור א''כ צריך להיות אסור.
עוד תירץ הרשב''א- שבבהמה המצב בפשטות שהיא תהיה נבילה אלא א''כ יעשה כאן איזה מעשה שחיטה המכשירה ולכן אנחנו מחזיקים אותה בעתיד כנבילה וגם בספק נתגרשה המיתה היא סיבה בפשטות שתהיה מותרת לעולם אא''כ נימא שקרה לה מצב חדש שהיה גירושין של הערווה אבל בפשטות היא צריכה להיות מותרת לכן בסוגין מחזיקין לאיסור כיון שזה הפשטות ושם להיתר ועיין הערה[5] [6].
[1] ועיין בחת''ס שתמיה על קושיית התוס' שהלא מבואר לקמן קב: שלמ''ד שבהמה איננה עומדת לאיברים אבל יש איסור מצד הבשר מן החי ובצל''ח בביצה שם העמיד שנח' לשיטתם עי''ש.
[2] יש להעיר ששם נראה שהראשונים נקטו בפשיטות שאומרים חזקת אמה''ח ומחזיקין מאיסור לאיסור ובסוגיין נראה ברשב''א שזה דבר חידוש.
[3] ויש להעיר שמבואר בגמרא שבספק קידושין מעמידים אותה מד''ת על דינה שאסורה לעולם ומותרת ליבם ולכאורה מדוע לא נימא שמחזיקין מאיסור לאיסור ומאיסור א''א נחזיקנה שאסורה ליבם וצריך לחשבן לפי תירוצי הראשונים לפי התירוץ של הרשב''א שיובא לקמן שמחזיקים את הפשטות לפי''ז א''ש היטב כיון שמעיקרא היא עמדה לאחר מיתה ליבם אבל לפי תירוצי הרמב''ן צריך להבין הלא כאן מחיים היה לה איסור אשת אח שהיה אמור לפקוע ולאחר מיתה נימא שנשאר איסור אשת אח לאוסרה שהוא אותו שם איסור ובקה'י רוצה לומר שעדיין נחשב כשני איסורים שהאשת אח מחיים הוא מחמת שבעלה קיים ולאחר מיתה האיסור אשת אח כיון שהיא צרת ערווה וכיון שיש שתי סיבות לאיסור אשת אח חשיב כשתי איסורים ולא עינתי בפרט זה כראוי.
[4] ויש לדון בזה שאף לפי התירוץ הראשון צריך להיות אסור כיון שאפשר לומר בביאור התירוץ הראשון שכאשר צד האיסור קיים לפני מחיים כלומר שבבהמה מחיים אני רואה שיכולה להיות אסורה לאחר מיתה ע''י שמתנבלת ממילא נחשב שאין האיסור מוגבל משא''כ ביבמה ששם האיסור נגמר לאחר מיתה וכיון שבבהמה האיסור לא מוגבל שייך להחזיק אפילו בע''ז.
[5] ויש לדון בביאור דבריו מדוע בבהמה צריך להחזיקה מחיים באיסור אמה''ח ולא אומרים שיש לה חזקת איסור לאחר מיתה וכמו שביבמות אומרים שיש חזקת היתר לאחר מיתה,ואולי יש לומר שלאיסור כיון שהוא דבר חיובי צריך להחזיקו בפועל וזה רק ע''י נפק''מ שיש כעת בבהמה שזה איסור אמה''ח אבל היתר הוא שלילת האיסור ועצם זה שלאחר מיתה היא לא תהיה אסורה הרי היא מוחזקת בהיתר לאחר מיתה.
אבל אפש''ל באופ''א שבבהמה כיון שבוודאי היא תמות השאלה האם ע''י שחיטה או ע''י שתתנבל וכיון שאותו מעשה הוא גם יכול לאוסרה וגם להתירה צריך להחזיק את האיסור אבל ביבמות המיתה היא בוודאי מעשה מתיר ורק לאחר הספק גירושין נשתנה אבל קודם הספק המיתה בוודאי מתירה וכיון שהיא הפשטות א''צ להחזיקה כמו באיסור.
[6] ועין בשו''ת עונג יו''ט סי' סט כמדומני שהקשה שהלא שיטת הרשב''א דספק טריפה אסור והלא כיון שהבהמה נשחטה לפנינו כדין א''כ הפשטות צריך להיות שכשר כיון שמעיקרא עמדה לכך שאם תהיה שחיטה טובה תהיה כשרה ויש מקום לומר שאם שחיטת טריפה פסולה אי''ז פסול צדדי אלא הוא פסול בשחיטה ממילא הפשטות שלא עשה מעשה שחיטה אבל אם נימא שהוא חיסרון צדדי לכאורה יהיה קשה וביאר בדברי הרשב''א שכל דבר שהוא תלוי במעשה שחיטה הרי א''א לדון עליו חזקה דרבה ואין אנו רואים בו פשטות כלל ולכן אף אם ישחט כדין לא יהיה חזקה שאין טרפות כיון שאין פשטות על דבר שצריך עשייה להכשירו משא''כ ביבמות ששם מיתה אי''ז מעשה אלא הוא דבר בטבע ודבריו מחודשים מאד.