בכדי שייעשו במצטמק ויפה לו

[החש בראשו]

בשו״ע (רנ״ג א׳) כתב שבעבר ושהה צריך להמתין למוצ״ש והרמ״א הוסיף בכדי שייעשו. ואני שואל האם האיסור בכדי שייעשו הוא גם במצטמק ויפה שצריך להמתין למוצאי שבת בשיעור הזמן של המצטמק ויפה לו, ואז תצא חומרא גדולה שאם זה הצטמק 10 שעות על הפלאטה צריך להמתין 10 שעות, או דילמא כיון שכל הגזרה במצטמק ויפה לו היא כדי שלא יחתה אבל אין איסור בעצם הצימוק על זה לא גזרו.
מכיון שאין הזמן בידי כעת לבדוק אשמח למקור ברור.

 

[כותל המזרחי]

זה כמעט ולא שייך מסיבה מאד פשוטה.

המחבר מתיר להשהות על כירה שאינה גו"ק רק מצטצק ורע לו. והרמ"א מתיר ממאכל בן דרוסאי.

זאת אומרת בשביל שיהיה שהייה אסורה צריך לרמ"א פחות ממאב"ד ולמחבר מצטמק ויפה לו.

בנוסף פלאטה היא לא כירה שאינה גו"ק לכל היותר היא גו"ק. ולגרע"י זצ"ל זה סמיכה.

ועוד ששיעור הבכדי שיעשו הוא כמה זמן יקח עד שזה יעשה מצטצק ורע לו לפי המחבר. והרי גדר מצטמק ור"ל הוא לפי האדם שאם הוא רוצה למשל חתיכות בשר גדולות ועכשיו בבישול הם נהיים קטנות יותר אז זה כבר רע לו.

 

[רק תורה]

זאת אומרת בשביל שיהיה שהייה אסורה צריך לרמ"א פחות ממאב"ד ולמחבר מצטמק ויפה לו.

למרן המחבר כל השהיה ממאב"ד עד למצטמק ורע לו אסור, ובעבר במזיד ופשיטא שהצימוק אסור.

או דילמא כיון שכל הגזרה במצטמק ויפה לו היא כדי שלא יחתה אבל אין איסור בעצם הצימוק על זה לא גזרו.

לא הבנתי וכנ"ל.

הדיון יכול להיות בשכח ושהה שלא קנסו אם השהה תבשיל שהצטמק ויפה לו - האם כשלא התבשל כ"צ גזרו גם על הצימוק שיפה לו או רק על הבישול? ולכאורה גזרו גם על הצימוק. או לדעת הרמ"א שלא גזרו ממאב"ד, האם לאחר שהתבשל כמאב"ד ול"ש שמא יחתה ממאב"ד - האם צריך להמתין בכדי שייעשו על הבישול כולו ועל הצימוק... ובזה נראה ג"כ שמאחר והשהיה נעשתה באיסור יש להמתין בכדי שייעשו.

אגב, לשיטת בני ספרד אפשר דפסקינן כחנניה כדברי מהר"ם בן חביב ומרן הב"י פסק כוותיה בסימן רנד, א"כ תבשיל שלא התבשל כמאב"ד יש לאסור וכשהתבשל כמאב"ד מותר לכתחילה...

כמו כן לפי מה שייסדו האחרונים שמה שמותר לכתחילה לדעה אחת לא גזרו עליו בדיעבד - י"ל דעכ"פ בדיעבד אין קנס למאן דעביד כחנניה, וא"כ אף למ"ד שמשהה לצורך מחר מותר - אין לגזור בדיעבד. א"כ הדיון על צימוק יכול להיות רק בטווח זמן שהתבשיל לצורך הלילה. אולם הש"ע בסימן רנג החמיר בעבר ושהה ומשמע דל"ס להאי כללא.