מהי דעת מרן רבנו בעל היביע אומר בענין "גורם" ברכה שאינה צריכה בשבת. אני זוכר שדעתו שבשבת מותר "לגרום" ברכה שא"צ להגיע למאה ברכות. כי ראיתי בספר מים חיים של הרב יוסף משאש שיצא נגד מנהג בני עדת מרוקו שאוכלים דגים לאחר הקידוש לפני המוציא והוא יצא על זה. והרב יצחק יוסף הראשל"צ שליט"א הסכים לזה. ולכאורה אם נאמר שמותר לגרום ברכה שאינה צריכה (לא ברכה שאינה צריכה ממש) יהיה מותר? מה דעתכם אשמח לדעת?
בענין ברכה שאינה צריכה
- יוזם הנושא בר דעה
- תאריך התחלה
גברא אגברא קא רמית?
עטרות התורה
חבר חדש
- הצטרף
- 26/4/25
- הודעות
- 5
עיין בשו"ת יחוה דעת להדיא חלק ו סימן כו
וז"ל הק' שאלה: כשמגישים פירות בסעודות שבת ויום טוב לברך עליהם, האם מותר לכתחלה להשאירם עד לאחר ברכת המזון, כדי להרויח ברכות אחרונות שאחר הפירות, ולהשלים בכך מאה ברכות. או שמא יש לחוש לאיסור גורם לברכה אינה צריכה, וצריך לברך עליהם קודם ברכת המזון כדי שתהיה ברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה?
בסיכום: מותר להניח הפירות שהובאו על השלחן בסעודת שבת ויום טוב, עד לאחר ברכת המזון, כדי לברך לפניהם ולאחריהם, להשלים מנין מאה ברכות. ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון.
ומעתה פלא על כך?
וכ"כ עוד בחזון עובדיה ברכות
וז"ל הק' שאלה: כשמגישים פירות בסעודות שבת ויום טוב לברך עליהם, האם מותר לכתחלה להשאירם עד לאחר ברכת המזון, כדי להרויח ברכות אחרונות שאחר הפירות, ולהשלים בכך מאה ברכות. או שמא יש לחוש לאיסור גורם לברכה אינה צריכה, וצריך לברך עליהם קודם ברכת המזון כדי שתהיה ברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה?
בסיכום: מותר להניח הפירות שהובאו על השלחן בסעודת שבת ויום טוב, עד לאחר ברכת המזון, כדי לברך לפניהם ולאחריהם, להשלים מנין מאה ברכות. ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון.
ומעתה פלא על כך?
וכ"כ עוד בחזון עובדיה ברכות
אני באמת מתפלא על קושייתך, הרי כל אחד ואחד מאיתנו יודע שמורנו הראשל"צ שליט"א אינו חולק במאומה על מרן אביו זצ"ל, וגם בדברים שכתב לפני שיצא חזו"ע כשהתברר שזה לא כמו ילקו"י הוא מיד תיקן זאת. ולכן אם נאמר שדעת מרן זצ"ל שמותר לגרום ברכה שא"צ לצורך השלמת מאה ברכות, א"כ מדוע הראשל"צ שליט"א הסכים לביטול מנהג מרוקו שאין לו מקור בהלכה?
הראשל"צ שליט"א בספרו מעתיקי השמועה איני זוכר עמוד הספר לא לפני. שם הוא מביא דוגמאות רבות שהרבה ממנהגי מרוקו הם שלא ע"פ חכמי הדור ואין להם יסוד.