שו"ת וישב הים ח"א סי' י"ג אות כ"ח
הנה לאור הבירור המקיף שעשינו לעיל בס"ד על פי דברי חז"ל, וגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים, וגדולי המקובלים זיע"א, נמצינו למדים לגבי הפרטים הנזכרים בשאלה אודות בעלי המופתים שבדורנו, שהרבה ממעשיהם וענייניהם יש בהם צדדים לאסור מדינא, וחשש סכנה לעושים ולמעשים, וברובם עוברים משום תמים תהיה. ולכן אפילו היכא דלא נודע לנו שום ריעותא עליהם, ואפילו נראים כמצליחים בפעולות, נכון להתרחק מהם כמטחוי קשת, ולאחוז במקום זה אומנות אבותינו בידינו, היא התפלה לבוראנו. כי זו תכלית מצות התפלה, כשנפנה אליו יתברך בעת צרותינו, והיא מצוה דאורייתא, וכמו שכתב הרמב"ן (בביאורו לספר המצוות מ"ע ה'). גם טוב שיבקש ברכתו של חכם, ותפלתו עבורו, וכמו שאמרו חז"ל (ב"ב דף קט"ז ע"א): כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר (משלי ט"ז י"ד): חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. וכתב בנימוקי יוסף שם וז"ל: דמנהג זה בצרפת, כל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו. והובא להלכה ברמ"א (יו"ד סימן של"ה סעיף י'). וכן אמרו (בברכות דף מ"ב ע"א) תיכף לתלמידי חכמים ברכה.
ועיי"ש בכ"ד באריכות.
