אף אחד לא כתב שלני 300 שנה נהגו אצל הספרדים שנשים תברכנה על נטילת לולב.
ובפרט שכאן המנהג נוסד על דעת
כארבעים ראשונים הסבורים כן. ומנהג זה התקבל בקשת רחבה מאד של גדולי הפוסקים בעולם כולו, ואין זה דעת הבן איש חי שיש לנוהגים כן להמשיך במנהגם אלא זו דעת מרן עצמו שכתב בהקדמתו שאם יש מנהג קדום ימשיכו בו.
וכך כתב בספר כתר שם טוב להגאון רבי שם טוב גאגין, בן הראשון לציון הרב אברהם חיים גאגין, ואב''ד בקהיר ובלונדון (ח"ז דף פ"ב)
"המנהג בארץ ישראל סוריה תוגרמא מצרים ששמש בית הכנסת לוקח הלולב והאתרוג ועולה לעזרת נשים וכל אחת נושאת הלולב בידה ומנשקת אותו ומנענעת בו קצת ומוסרת אותו לחברתה וכל אחת ואחת מברכת ברכת הלולב אבל לא ראיתי מנהג זה בבית הכנסת של הספרדים בלונדון ואמסטרדם, ועוד נהגו בארץ ישראל וסוריה ותוגרמא ומצרים שאם לא באה האשה לבית הכנסת בשוב בעלה לבית מושיט לה הלולב בידה כדי שתברך עליו" עכ"ל. ושם תמה על מרן ז"ל שפסק כרש"י והרמב"ם ז"ל נגד רוב גדולי הפוסקים רוב מנין ורוב בנין שפסקו שיכולות לברך וכתב בטעם הדבר שבארץ ישראל סוריה תרגרמא רמצרים עם שעל פי רוב קבלו עליהם הוראות מרן הבית יוסף ז"ל בזה לא אבו שמוע לו לקבל הוראתו וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף או"ח סימן תרנ"ד ובספרו יוסף אומץ סימן פ"ב".
וכן העיד בגודלו גאון ירושלים
רבי יעקב ישראל אלגאזי ז"ל בספרו חוג הארץ (סימן י"ט ד"ה ואפילו) "וכל שכן לסברת
רבינו תם דפסק שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא אף שאינם חייבות,
שנתפשט המנהג בכל מקום כוותיה הכא נמי דכוותיה דאף על גב דלאו בר חיובא הוא מברך" עכ"ל. והכהן הגדול מאחיו הגאון
רבי ישמעאל הכהן ז"ל מהעיר מודינא שבאיטליה בספרו היקר שו"ת זרע אמת ח"ג ס"ס ה'. וראש על אר"ץ רבה הגאון המובהק
רבי אברהם ענתבי ז"ל ראב"ד ק"ק ארם צובה (סוריה) (בספרו חכמה ומוסר דרך חוקיך אות רל"א) לברך על הלולב.
הגאון רבי אברהם אדאדי ז"ל מטריפולי שבלוב בשו"ת ויקרא אברהם (סוף קונטרס מקום שנהגו אות ב' דקכ"ח רע"א)
"מנהג קדמון בעיר הקדש ירושלים ת"ו שהנשים מברכות על לולב ביום ראשון של חג אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ועיין לגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ דנ"ו ע"ב שהחזיק במעוז למנהג זה וכתב שם שגם מרן ז"ל יסכים בזה ע"ש
וכן הוא המנהג בעיר ואם בישראל בבל יע"א שכן שמעתי מאשתי הראשונה והיתה מקפדת אם אינני נותן לה לברך". הגאון האדיר
רבי יוסף רפאל חזן ז"ל בסוף ימיו ראשון לציון פה עיר הקודש ירושלים ת"ו בספרו הנורא
חקרי לב או"ח ס"ס י'
"ומיהו למנהגינו שנהגו הנשים לברך על הלולב". וככזאת ממש מצאתי שמעיד עוד גאון מובהק מאזמיר הוא הגאון הגדול
רבי חיים פונטרימולי ז"ל שבספרו היקר פתח הדביר סימן קצ"ט דכ"ב מע"ד כתב "אנן תפסינן כדעת רבינו תם וסיעתייה ז"ל דנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אף על פי שפטורות" עכ"ל. וכן לשון רבינו
הגאון חזקיה מדיני בעל השדג חמד (מערכת מ' כלל קל"ו) "אנחנו אין לנו אלא דברי מרן החיד"א ז"ל שכתב דנשים מברכות על לולב וכבר פשט המנהג כן ואין להרהר בדבר".
ובשו"ת
שמש ומגן ח"ב או"ח סימן ע"ב אות ג' מתבאר
שגם מנהג עיה"ק טבריה ת"ו היה שנשים ברכו על מצות עשה שהזמן גרמא והביא עדות שגאב"ד טבריה ז"ל עשה מעשה שנשים בירכו על מצות עשה שהזמן גרמא ע"ש. וכתב הגאון ר' יעקב חיים סופר שליט''א וכן העיד הגאון המובהק רבי רפאל עבו ז"ל שגאון עוזינו הסבא קדישא
מהרש"א אלפנדרי ז"ל בהיותו בעיר הקדש
צפת ת"ו
לכתחילה היה נותן לאמו הצ' ע"ה את לולבו כדי שתברך עליו וכן אמרה לי מרת זקנתי הצ' צלחה חנה ע"ה
שמו"ז הגאון הפוסק הגדול בעל כף החיים זצ"ל היה נותן לה את לולבו שתברך עליו.
הראינו בעליל שכן פשט המנהג בכל מקום שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא והראנו בפרוטרוט שכן נהגו בבלקן איטליה ארם צובה אימיר שאלוניקי טריפולי ובבל רבתי ומצרים וכן היה מנהג ארץ הקודש ארץ ישראל ועיירותיה ירושלים חברון צפת וטבריה.
עוד הוסיף מרן הגרי''ח סופר שליט''א להעיד שהגאון המובהק בהוראה רבי יעקב מוצ'פי זצ"ל כל ימיו היה מורה בפשיטות שנשים תברכנה על הלולב, ושכך פסק ועשה מוה"ר הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל ובאזני שמעתי מהגאון הצדיק רבי יוסף עדס זצ"ל שמפיו לפידים יהלכו על שרצו לבטל ולקעקע המנהג שנשים ברכו על הלולב וצווח ככרוכיא. וכן הגאון שר התורה והיראה ועמוד ההוראה הרב בן ציון אבא שאול זצ''ל דעתו שאין למחות כלל באותן הנשים המברכות על הלולב שברור שיש להם על מה לסמוך וכך נהגה רעייתו הרבנית הצ' ע"ה כל ימיה שהיתה מברכת על הלולב ולא עיכב על ידה כלל.
