ברכת הבשמים בברית מילה

[הולך את חכמים יחכם]

מה המנהג מי מברך?
מי שמברך את הברכות או אחד מהקהל מחשש הפסק?

 

[אור יעקב]

מה המנהג מי מברך?
מי שמברך את הברכות או אחד מהקהל מחשש הפסק?

בחוברת "בהלכה ובאגדה" כתב לבאר שאולי מנהג מרן הגרע"י זצוק"ל לא לברך על בשמים מחמת הפסק.
ולפ"ז יותר ראוי שאחר מהקהל יברך.
- אבל בכל מקרה רוב ככל עם ישראל נוהגים שהמברך את הברכות מברך על הבשמים ולא חוששים להפסק.

 

[שאינו יודע לשאול]

מקור המנהג הוא על פי המדרש בבראשית רבה (פרשה מח) אשר בשעה שמל אברהם אבינו את ילידי ביתו העמיד גבעת הערלות, וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחם לפני ה’ כקטורת וכעולה שכולה לאישים, אמר הקב"ה בשעה שיהיו בני באים לידי עבירות, אני זוכר להם הריח הזה ואתמלא עליהם רחמים, וכתב בשבלי הלקט (בענין המילה אות ד שם) בשם רבי בנימין אחיו שאותו המדרש שריח הערלות בא לניחוח לפני ה’ כקטורת, הוא המקור והיסוד למנהג מה שמריחין הדס בעת המילה.
ונזכר מנהג זה בשולחן ערוך רס"ה א, [אף שלא הובא כלל בבית יוסף], ולא זכיתי להבין אם היה חשש הפסק מדוע לא הזכירו מרן הבית יוסף ?

 

[הולך את חכמים יחכם]

היכן כתוב בשו"ע שמברך הברכות מברך זאת, אין הכרח שדווקא הוא יאמר זאת...

 

[שאינו יודע לשאול]

ויש להוסיף שאפשר לברך זאת גם אחרי הברכות ובסמוך להן.
ואגב אורחא אעיר שיש כיוצא בזה בטור אה"ע סימן סב לגבי חופה שמברכין על הדס [אגב יתכן שזה גם הביאור במה שמבואר בכתובות יז ע"א שהיו מרקדין לפני הכלה בבדין של הדס, ויש גמרא כמדומני בעירובין שמשמת רב בטלו את ההדסים בחופות למשך שנה שלמה ומוכח שכך היה מנהגם], וכתב הדרישה שמנהגם היה בכל "הילול" של מצוה לברך על הדס, [ואם אני זוכר נכון הוא תמה שם מדוע הוצרכו מקור בגמרא לבשמים של הבדלה הא הוי הילול של מצוה] וא"כ יש לנו מקור נוסף למנהג ההדסים בברית, [וכבר נודעו דברי רבינו יוסף חיים לגבי הקידוש בליל שבת שמריחים הדס ומקיפים השולחן וכו'], וגם בנדה לו ע"ב [ועיין שבת קנו ע"ב בתוס' שם בסוף העמוד] מבואר שהיו נוהגים כן בהלוויית המת.
וצריך לברר מדוע הופסקו מנהגים אלו שהיו מימי הש"ס, ועיין יביע אומר ח"ג יורה דעה כד שאין בזה כלל משום דרכי האמורי, אם כן מדוע אנו איננו נוהגים בזה ?