ברכת אשר יצר עד מתי, ועניני עיקשות

כ' חדושי הריטב"א מסכת פסחים דף מו עמוד א

מי שנצרך לנקביו ונפנה (יהא) [והוא] צריך ליטול ידיו מפני שחייב לברך ברכת אשר יצר ועוד שאסור לילך בידים מזוהמות וכל שכן כשהוא תלמיד חכם שאי אפשר לו בלא הרהור תורה, ועד פרסה הטריחוהו שימתין ליטול ידיו במים ואם לאו יתנקה בכל מה שאפשר לו, ואף על פי שמאחר ברכת אשר יצר אין בכך כלום כי אינה ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין אלא ברכת השבח,

מבואר בדבריו, דעד פרסה הטריחוהו ליטול ידיו, אבל ביותר מכן יכול לברך בלי נטילה,

ולא מבואר בדבריו שיכול לברך עד פרסה, וכמו שיש שהבינו, והדברים מפורשים למודה על האמת.

ולכן בס' ברכת ה' שהזכרתי לעיל כותב שאפשר לברך עד יותר משעה וחומש, ולאו דווקא שעה וחומש,

וכן הבין והסכים לדבריו בס' לבנימין אמר של הרב שמעיה שהזכרתי,

ושניהם לא חשבו לרגע שעה וחומש, כי כאמור אין כזה ריטב"א,
טעות של קטני הבנה בתורת מרן הגרע"י זצוק"ל.
ברור שמדברי הריטב"א אין הכרח שאפשר לברך "רק" עד 72 דקות, אלא זה "לכל הפחות" 72 דקות וכמו שהעליתי את דברי הגר"מ מאזוז זצוק"ל, וכמו שמפורש להדיא ביבי"א.
1773061983477.png
 
ראשי תחתית