ברירת פסולת כשא"א בעניין אחר

[ההשקפה הטהורה]

ידועים דברי הביאוה"ל (סו"ס שכא ד"ה לקלוף) בשם המאמ"ר שמותר לקלף פירות אע"פ דהוי פסולת מתוך אוכל לפי שא"א בעניין אחר וכך הוא דרך אכילתו.
אכן גבי סחיטת בוסר (סי' שכ סעי' ה) דדעת ר"ת דאסור, הביא המשנ"ב (ס"ק כ) דעת המג"א דאף לאלתר אסור לפי שא"א בעניין אחר וכך הוא דרך ברירתו.
לכאו' הדברים סתרי אהדדי, דאי בא"א בעניין אחר חשיב דרך אכילה גם כשבורר הפסולת א"כ אף בסחיטת בוסר יש להתיר דהוי שרך אכילה ולא דרך ברירה.
אשמח למענה.
ייש"כ

 

[עין טובה]

הביא המשנ"ב (ס"ק כ) דעת המג"א דאף לאלתר אסור לפי שא"א בעניין אחר וכך הוא דרך ברירתו.

א"כ אף בסחיטת בוסר יש להתיר דהוי דרך אכילה ולא דרך ברירה.

במחמכ"ת לכאורה הדברים סתרי אהדדי.

דאי בא"א בעניין אחר חשיב דרך אכילה גם כשבורר הפסולת א"כ אף בסחיטת בוסר יש להתיר

יש לחלק: לגבי סוחט פירות בוסר שהכשרתו לאכילה היא דרך עשיית מלאכת דש, סוחט - מפרק, דעת ר"ת לאסור, כי הדבר דומה לבורר פסולת מתוך אוכל שהוא אסור אף אם דעתו לאכול לאלתר כיון שהוא דרך מלאכת בורר.

ואילו לגבי קילוף פירות שהכשרתם לאכילה היא בקילוף דרך אכילה, אין הקילוף נקרא בורר אלא דרך אכילה, כמו שאוכל ביד מיד אינו נקרא בורר שהרי הדרך לברור הוא פסולת מתוך אוכל אלא זה נקרא דרך אכילה.

 

[ממדבר מתנה]

ידועים דברי הביאוה"ל (סו"ס שכא ד"ה לקלוף) בשם המאמ"ר שמותר לקלף פירות אע"פ דהוי פסולת מתוך אוכל לפי שא"א בעניין אחר וכך הוא דרך אכילתו.
אכן גבי סחיטת בוסר (סי' שכ סעי' ה) דדעת ר"ת דאסור, הביא המשנ"ב (ס"ק כ) דעת המג"א דאף לאלתר אסור לפי שא"א בעניין אחר וכך הוא דרך ברירתו.
לכאו' הדברים סתרי אהדדי, דאי בא"א בעניין אחר חשיב דרך אכילה גם כשבורר הפסולת א"כ אף בסחיטת בוסר יש להתיר דהוי שרך אכילה ולא דרך ברירה.
אשמח למענה.
ייש"כ

עיין בפמ"ג (סימן ש"כ משב"ז סק"ד) שכתב לבאר דטעם המג"א משום דסוחט הוי דרך ברירה.
ונראה לענ"ד לפ"ז ליישב, דלשיטת המג"א כדי להתיר לברור בעינן תרתי, שיהיה דרך אכילה, וגם שיהיה שינוי מדרך הברירה.
ובקליפי אגוזים לעולם אינו דרך ברירה, ולכן אע"פ שבורר הפסולת מן האוכל, כיון שא"א (לאכול) בענין אחר, חשיב ברירת הפסולת מתוך אוכל כדרך אכילה.
אבל בסוחט בוסר הוא לעולם הוא דרך ברירה, ולכן אע"פ שבורר האוכל מן הפסולת, כיוון א"א (לברור) באופן אחר, חשיב כדרך ברירה, ואין להתיר אפילו לאלתר.
ובזה נחלק המג"א עם העו"ש והט"ז, דלדידהו הא דמותר לברור אוכל מפסולת לאלתר הוא משום שהוא דרך אכילה, ולכן התירו בבוסר.
ולמג"א אוכל מפסולת לאלתר מותר דוקא כאשר הוא דרך אכילה שהיא שינוי מדרך ברירה, ובבוסר אין שינוי מדרך ברירה.

 

[איש ההשקפה]

כמדו' שהכונה בבוסר שאפשר לאוכלו - וכך הדרך היותר פשוטה.
משא"כ בקילוף שא"א בע"א.

 

[הולך את חכמים יחכם]

הביאה"ל עצמו בסימן שיט' ד"ה מתוך אוכל, בסופו הק' כעי"ז עיי"ש

 

[קסבר מר]

דווקא לגבי בוסר שחשיב פסולת, ועד שלא יסחוט לא יהיה כאן אוכל, וסחיטתו היא היוצרת את מציאות האוכל
משו"ה חשיב בורר [ואפילו שדעתו לאכול לאלתר]
משא"כ בקילוף דחשיב רק כהסרת תריס אז נאמר הסברא-דכיון שאי אפשר להוציא אוכל מתוך הפסולת, אז גם הוצאת הפסולת מהאוכל חשובה דרך אכילה

 

[ההשקפה הטהורה]

במחמכ"ת לכאורה הדברים סתרי אהדדי.

יש לחלק: לגבי סוחט פירות בוסר שהכשרתו לאכילה היא דרך עשיית מלאכת דש, סוחט - מפרק, דעת ר"ת לאסור, כי הדבר דומה לבורר פסולת מתוך אוכל שהוא אסור אף אם דעתו לאכול לאלתר כיון שהוא דרך מלאכת בורר.

ואילו לגבי קילוף פירות שהכשרתם לאכילה היא בקילוף דרך אכילה, אין הקילוף נקרא בורר אלא דרך אכילה, כמו שאוכל ביד מיד אינו נקרא בורר שהרי הדרך לברור הוא פסולת מתוך אוכל אלא זה נקרא דרך אכילה.

אם כוונתך לחלק שבסחיטת בוסר הוי דש, ובקילוף פירות הוי בורר, בדברי המג"א ועוד מוכח שאף בסחיטת בוסר האיסור הוא משום בורר, וא"כ שוב קשה מ"ש הא מהא.
ואם כוונתך אחרת אשמח שתבאר

 

[ההשקפה הטהורה]

ובקליפי אגוזים לעולם אינו דרך ברירה, ולכן אע"פ שבורר הפסולת מן האוכל, כיון שא"א (לאכול) בענין אחר, חשיב ברירת הפסולת מתוך אוכל כדרך אכילה.

לדבריך במניח לאח"ז פטור, מאחר ואי"ז לעולם דרך ברירה?

בקליפי אגוזים לעולם אינו דרך ברירה, ולכן אע"פ שבורר הפסולת מן האוכל, כיון שא"א (לאכול) בענין אחר, חשיב ברירת הפסולת מתוך אוכל כדרך אכילה.
אבל בסוחט בוסר הוא לעולם הוא דרך ברירה, ולכן אע"פ שבורר האוכל מן הפסולת, כיוון א"א (לברור) באופן אחר, חשיב כדרך ברירה, ואין להתיר אפילו לאלתר.

לא הבנתי. לכאו' הסברא בא"א בעניין אחר זה שאע"פ שהוי מעשה ברירה דהוא פמ"א אך היות וא"א לאכול בעניין אחר הרי שאף פמ"א חשיב דרך אכילה, בשונה ממקום שאפשר לאכול בעניין אחר, שניתן להוציא באמ"פ דאז פמ"א אינו דרך אכילה. וא"כ אף בבוסר מאחר וא"א לאכול בעניין אחר חשיב דר אכילה גם כשעושה מעשה ברירה

 

[ההשקפה הטהורה]

כמדו' שהכונה בבוסר שאפשר לאוכלו - וכך הדרך היותר פשוטה.
משא"כ בקילוף שא"א בע"א.

לשון הטור הואיל ואינו ראוי לאכלו. עיי"ש

 

[ההשקפה הטהורה]

דווקא לגבי בוסר שחשיב פסולת, ועד שלא יסחוט לא יהיה כאן אוכל, וסחיטתו היא היוצרת את מציאות האוכל
משו"ה חשיב בורר [ואפילו שדעתו לאכול לאלתר]
משא"כ בקילוף דחשיב רק כהסרת תריס אז נאמר הסברא-דכיון שאי אפשר להוציא אוכל מתוך הפסולת, אז גם הוצאת הפסולת מהאוכל חשובה דרך אכילה

א. אתה מחדש סברא חדשה שלא כתובה במג"א. יתכן ונכונה אך לכאו' לא זה מה שכתוב במג"א.
ב. עצם הסברא טעונה ביאור דהיכן מצינו שהיות ובמעשה דידיה נוצר אוכל חשיב בורר.

 

[ההשקפה הטהורה]

במחמכ"ת לכאורה הדברים סתרי אהדדי.

יש לחלק: לגבי סוחט פירות בוסר שהכשרתו לאכילה היא דרך עשיית מלאכת דש, סוחט - מפרק, דעת ר"ת לאסור, כי הדבר דומה לבורר פסולת מתוך אוכל שהוא אסור אף אם דעתו לאכול לאלתר כיון שהוא דרך מלאכת בורר.

ואילו לגבי קילוף פירות שהכשרתם לאכילה היא בקילוף דרך אכילה, אין הקילוף נקרא בורר אלא דרך אכילה, כמו שאוכל ביד מיד אינו נקרא בורר שהרי הדרך לברור הוא פסולת מתוך אוכל אלא זה נקרא דרך אכילה.

שו"ר בביאוה"ל סי' שכ ד"ה לאכול שמצדד לומר שהוא משום דש.

 

[ממדבר מתנה]

לדבריך במניח לאח"ז פטור, מאחר ואי"ז לעולם דרך ברירה?

בורר לאחר זמן לעולם אינו דרך אכילה, וכל הנידון הוא בבורר לאכול לאלתר.

לא הבנתי. לכאו' הסברא בא"א בעניין אחר זה שאע"פ שהוי מעשה ברירה דהוא פמ"א אך היות וא"א לאכול בעניין אחר הרי שאף פמ"א חשיב דרך אכילה, בשונה ממקום שאפשר לאכול בעניין אחר, שניתן להוציא באמ"פ דאז פמ"א אינו דרך אכילה. וא"כ אף בבוסר מאחר וא"א לאכול בעניין אחר חשיב דר אכילה גם כשעושה מעשה ברירה

כמו שכתבתי, כאשר המעשה עצמו אינו דרך ברירה, א"א בענין אחר מהני להתיר גם בבורר פסולת מאוכל.
אבל כאשר המעשה הוא דרך ברירה, גם אם בורר האוכל מתוך מפסולת כיון שא"א לברור בענין אחר אין זה דרך אכילה, ולמג"א לעולם בעינן דרך אכילה.

 

[ממדבר מתנה]

שו"ר בביאוה"ל סי' שכ ד"ה לאכול שמצדד לומר שהוא משום דש.

כל זה לא בדעת המג"א, גם הבאה"ל מודה דלמג"א האיסור הוא משום בורר.

 

[קסבר מר]

א. אתה מחדש סברא חדשה שלא כתובה במג"א. יתכן ונכונה אך לכאו' לא זה מה שכתוב במג"א.
ב. עצם הסברא טעונה ביאור דהיכן מצינו שהיות ובמעשה דידיה נוצר אוכל חשיב בורר.

כשתבין את התשובה לב' יובן גם א'
אתה בעצם שואל (ב') מהי סברת המג"א לאסור סחיטה בבוסר 'דהיכן מצאנו בורר לאלתר שאסור'
והביאור בדבריו הוא דלאלתר לא יוצא מידי החשיבות מלאכה שיש בסחיטה-וז"ל המג"א "דאטו מי שרי לעשות מלאכה כדי לאכול לאלתר"
מעתה לא שייך לשאול שאותה חשיבות מלאכה שיש בסחיטת בוסר ישנה גם בקילוף, ופשוט.

נ.ב.
באמת שהפשטות במג"א וכך יצא לי מוכרח בכ"מ דכוונתו לאסור בבוסר משום בורר
אולם בביה"ל נראה במקו"א משום מפרק, וצ"ב.

 

[ההשקפה הטהורה]

בורר לאחר זמן לעולם אינו דרך אכילה, וכל הנידון הוא בבורר לאכול לאלתר.

אינו דרך אכילה ולכך אינו מותר, אך לדבריך גם אינו דרך ברירה ואין לחייב חטאת

 

[ההשקפה הטהורה]

כל זה לא בדעת המג"א, גם הבאה"ל מודה דלמג"א האיסור הוא משום בורר.

אכן, אך יתכן שיש כבר תשובה לסתירת דברי המשנ"ב, דאזיל לטעמיה דבבוסר הוא משום דש, ואילו בקילוף הוא משום בורר.
לדעת המג"א נצטרך לומר פשט אחר מדוע הותר קילוף פירות.
נ.ב. מ"מ יש להעיר דמבואר שם בביאוה"ל שמלאכת דש אינו מותר לאלתר, ואילו בסי' תריא גבי קניבת ירק ופציעת אגוזים ביוה"כ ממנחה ולמעלה נראה שאף מלאכת דש הותר לאלתר. וצ"ע

 

[ממדבר מתנה]

אנסה להסביר שוב את כוונתי.
הדרך היחידה שיהיה מותר לברור בשבת היא רק בדרך אכילה.

בורר ביד ולא בכלי - דרך אכילה.

בורר לאלתר – דרך אכילה.

בורר אוכל מפסולת - דרך אכילה.

ואם שינה באחד מהם אינו דרך אכילה, וחייב על מעשה הברירה. (ורק אם הברירה היא בשינוי ולא כדרכו. כגון בקנון וכו' פטור אבל אסור).
אלא שבענין אוכל מפסולת יש למג"א יש תנאי נוסף, שיהיה בעצם המעשה גם שינוי מן הדרך שינוי מהדרך שבה בוררים.

ובאמת שכשבורר אוכל מפסולת הוי גם שינוי מדרך הברירה, דבעלמא הדרך היא לברור הפסולת מהאוכל.
אלא שבאופן שאין דרך אחרת לאכול אלא ע"י ברירת הפסולת, אף אם בורר פסולת מאוכל, מודה המג"א דחשיב דרך אכילה.

עכשיו לענין סחיטת בוסר, בבוסר לכאורה מתקיימים כל התנאים, שהוא בורר ביד, לאלתר, ואוכל מפסולת.
אלא שהמג"א מחדש שהואיל ומעשה הברירה בבוסר נעשה בצורה של סחיטה, שהוא בעצמו מעשה בדרך של ברירה (וכמ"ש הפמ"ג בדעתו). לכן לא מהני מה שבורר האוכל מתוך הפסולת ביד ולאלתר. וטעמו כמ"ש, דכל מה שהתירו לברור אוכל מתוך פסולת, הוא דוקא בגלל שדרך הבוררים היא לברור הפסולת מהאוכל, והוא משנה ובורר האוכל. אבל בסחיטת בוסר שא"א לברור הפסולת מן האוכל, לעולם הוי סחיטתן דרך ברירה אע"פ שבורר אוכל מפסולת.

 

[ההשקפה הטהורה]

אנסה להסביר שוב את כוונתי.
הדרך היחידה שיהיה מותר לברור בשבת היא רק בדרך אכילה.

בורר ביד ולא בכלי - דרך אכילה.

בורר לאלתר – דרך אכילה.

בורר אוכל מפסולת - דרך אכילה.

אם שינה באחד מהם, חייב. הטעם שאינו דרך אכילה אלא דרך ברירה. (ורק אם הברירה היא בשינוי ולא כדרכו. כגון בקנון וכו' פטור אבל אסור).
אלא שבענין אוכל מפסולת יש למג"א יש תנאי נוסף, שיהיה המעשה בדרך שינוי מהדרך שבה בוררים.

ובאמת שכשבורר אוכל מפסולת הוי גם שינוי מדרך הברירה, דבעלמא הדרך היא לברור הפסולת מהאוכל.
אלא שבאופן שאין דרך אחרת לאכול אלא ע"י ברירת הפסולת, אף אם בורר פסולת מאוכל, מודה המג"א דחשיב דרך אכילה.

עכשיו לענין סחיטת בוסר, בבוסר לכאורה מתקיימים כל התנאים, שהוא בורר ביד, לאלתר, ואוכל מפסולת.
אלא שהמג"א מחדש שהואיל ומעשה הברירה בבוסר נעשה בצורה של סחיטה, שהוא בעצמו מעשה בדרך של ברירה (וכמ"ש הפמ"ג בדעתו). לכן לא מהני מה שבורר האוכל מתוך הפסולת ביד ולאלתר. וטעמו כמ"ש, דכל מה שהתירו לברור אוכל מתוך פסולת, הוא דוקא בגלל שדרך הבוררים היא לברור הפסולת מהאוכל, והוא משנה ובורר האוכל. אבל בסחיטת בוסר שא"א לברור הפסולת מן האוכל, לעולם הוי סחיטתן דרך ברירה אע"פ שבורר אוכל מפסולת.

גם קילוף פירות זה דרך ברירה, א"א לברור בעניין אחר ומ"ש מבוסר.

 

[ממדבר מתנה]

הקילוף נעשה בשעת האכילה, ולכן הוא דרך אכילה. סחיטה שנעשית קודם האכילה היא מעשה ברירה.

 

[ההשקפה הטהורה]

בקילוף נעשה בשעת האכילה הוא דרך אכילה. סחיטה שנעשית קודם האכילה היא מעשה ברירה.

זו סברא אחרת. לא מה שהמג"א כותב.
שנית חיתוך דק דק גם נעשה קודם אכילה וחשיב לאלתר. [אם כוונתך שאי"ז לאלתר. אחרת נא באר]

 

[ממדבר מתנה]

סחיטת פירות לרוב נעשית לזמן רב, חיתוך ירק נעשה לצורך סעודה

 

[ממדבר מתנה]

זו סברא אחרת. לא מה שהמג"א כותב.

נכון, הסברא היא כמ"ש.
אבל זהו היסוד שעליו בנוי החילוק בין הדינים.