ברמב''ם פי''ב הלכות שחיטה ה''ט לגבי או''ב בבת הצבייה ובנה שלוקים עליו ומבואר בדברי הרמב''ם שחייבים על מקצת שה שהרי מצד האם שהיא חיה אין דין או''ב ומאידך גיסא מבואר בפ''א ממאכלות אסורות הי''ג שכלאים של חיה ובהמה החלב אסור ואין לוקין עליו והקשה הגר''ח מבריסק בסתירת דברי הרמב''ם שמדוע לא נימא הכי שור ואפילו מקצת שור ויהיה חייב מצד חלב.
והגר''ח העמיד חקירה בגדר איסור חלב בהמה שאין המכוון שחלב שהוא חפצא של בהמה זה האיסור שהייתי אומר שבכלאי חיה ובהמה יהיה תערובת איסור והיתר אלא מה שהוא חלב שבא מבהמה זה אוסרו וכיון שכאן יש בו צד חיה וצד בהמה אין הפירוש שהוא חצי חיה וחצי בהמה בכמות אלא הוא באיכות, נמצא שיש בכל חלק וחלק צד בהמה וצד חיה, וממילא הצד חיה שבו מתיר את כל החלב שבו כיון שהוא אומר שהחלב של חיה ואילו הצד בהמה אומר שכל החלב אסור כיון שהוא חלב של בהמה, וכיון שנתחדש ששה ואפילו מקצת שה נמצא שהשה ממילא כלפי חלב כיון שי בו צד איסור וצד היתר הרי''ז חצי שיעור באיכות כיון שיש בו
בכל הבהמה צד חיה ואיננו בהמה מוחלטת, ולכן גם האיסור אינו מוחלט ולכן הרמב''ם פוסק שכלפי איסור הוא עובר אבל ללקות אינו לוקה, אבל לגבי או''ב לוקה משום צד שה כיון שסגי במקצת שה לאוסרו באו''ב כיון שאיסור או''ב תלוי בחפצא שבו וכיון שיש בו מקצת שה הוא נאסר ולוקה אבל חלב לא מחמת החפצא נאסר אלא חלב של בהמה נאסר וכיון שיש בכולו גם שם חיה וגם שם בהמה ממילא יש בו צד היתר וקליש איסוריה. דהגר''ח חוקר שם בתוך דבריו בגדר הדין דדשה ואפילו מקצת שה האם הפירוש שנחשב כאילו הוא שה או דלמא שסגי באותו מקצת שה לחייב עליו ואם נלמד כהדרך הראשונה אין מקום להבנת הגר''ח כיון שכולו שה ומדוע לא ילקה עליו אלא הביאור שבאותו מקצת יש לו שם שה שסגי כדי לאוסרו באוב וכן בחלב אבל בחלב מאידך יש צד היתר ולכן קליש איסוריה ואינו לוקה.
