ידועה הגמ' בברכות י' ע"א: הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי[1] דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך - משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב. ועוד, שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם. אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה[2].
והגרע"א בגליון הש"ס ציין לגמ' בתענית כ"ג ע"ב בעובדא דאבא חלקיה ואשתו שהתפללו על הגשמים, והגשמים הגיעו מהצד של אשתו, וביאר אבא חלקיה: משום דאיתתא שכיחא בביתא, ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה, ואנא יהיבנא זוזא, ולא מקרבא הנייתיה. אי נמי הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו, והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא [ואהדרו[3]] ע"כ. וגם כאן רואים מחלוקת בין החכם לבין אשתו האם מתפללים שימותו או שיחזרו בתשובה. אולם כבר כתב החיד"א בפתח עינים שם בשם ר' אברהם פליף [מחכמי צפת, נפטר בשנת שס"ט] בלקוטיו כת"י, שברוב גמרות של קלף המדוייקות ליתיה להאי א"נ עי"ש. ובאמת שנוסח זה נמצא בדפוסים הראשונים [איטליה וספרד (ואדי אלחגארה)] ובכת"י ספרדי אחד, אולם ברוב כתה"י [תימני אחד, 3 אשכנזים, ספרדי אחד וקטע גניזה אחד] ליתא למשפט הנ"ל כלל [וע"ע ברש"י כ"ג סוף ע"א ובהגהות הב"ח ובפתח עינים שם מה שכתבו בדעתו]. וא"כ אין מקור מגמ' זו לעוד מחלוקת בין החכם לאשתו בענין הנ"ל.
והנה תוס' הרא"ש בברכות כתב: חטאים כתיב. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים בוי"ו, דהא לא קרינן חטאים בחטף פתח, מ"מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא"ו יש לדורשו לשון עונות ע"כ. וכ"כ מדנפשיה בפירוש יפה תואר על ויקרא רבה פ"ד אות ז' עי"ש. אולם תירוצם צע"ג, שהרי בתנ"ך בכלל ובספר תהלים בפרט לא מוזכר אף פעם 'חוטאים' אלא 'תמיד' מוזכר 'חַטָּאים' כשבאים לתאר את 'החוטאים תדיר, וזה במשקל 'בעלי הפעולה' כמו 'גַנָּבים', 'צַבָּעים' ועוד, ולמשל על כן לא יקומו רשעים במשפט וחַטָּאים בעדת צדיקים. טוב וישר ה' על כן יורה חַטָּאים בדרך. אל תאסוף עם חַטָּאים נפשי ועם אנשי דמים חיי. וכן עוד פסוקים מעין אלו שהם בהכרח 'רק' על 'האדם החוטא בקביעות' ולא על 'החטא עצמו', וא"כ אין זה 'שינוי' של הפסוק יתמו חטאים שלא כתוב 'חוטאים', דהא באף מקום לא כתוב 'חוטאים'. ועוד, דמה יעזור לנו לפרש במקום זה יתמו חֲטָאים, הרי ספר תהלים מלא בקללות נמרצות על שונאיו כמו בפרק ס"ט קילל את שונאיו בהרבה קללות ומהם תחשכנה עיניהם מראות וכו' ימחו מספר חיים וכו'. ובפרק ק"ט מפסוק ו' והלאה קילל את שונאיו בהרבה קללות ומהם יהיו בניו יתומים וכו' בדור אחר ימח שמם וכו' עיש"ב. וכן ירמיה [י"א כ'] קילל את אנשי ענתות אראה נקמתך מהם עי"ש. ובאמת שכך תרגם הרס"ג בתהלים [אלכ'אטיין], וכ"פ רש"י חטאים – חוטאים. הרי שלא קיבלו את דברי ברוריה אלא פירשו כפשט המקרא, וכדעת ר"מ.
ובמדרש תהלים שם ג"כ מבואר שלכל התנאים פירוש חטאים היינו חוטאים, אלא שדעת ר' יהודה שם 'למעשה' כדעת ברוריה, וז"ל המדרש [מהדורת 'על התורה', ובנדפס משובש מעט]: יתמו חטאים מן הארץ. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר יתמו יעשו תמימים. ורשעים עוד אינם - אינם עוד רשעים. באותה שעה ברכי נפשי את ה'. רבי נחמיה אומר יתמו רשיעיא ורשעים עוד אינם. אותה שעה ברכי נפשי את ה'. רבי מאיר הוה ההוא מינא בשיבבותיה דהוה מצער ליה טובא הוה בעי עליה דלימות. אמרה ליה ברוריה אתתיה מאי דעתך משום יתמו חטאים. מי כתיב חוטאים יסופון. חטאים כתיב יתמו חובייא ורשעים עוד אינם ע"כ. ומבואר שר' יהודה ג"כ מפרש שחטאים היינו החוטאים אלא שהוא מפרש את המלה 'יתמו' מלשון 'תמימים', דהיינו שהרשעים יחזרו בתשובה ויהיו תמימים. ור' נחמיה כדעת ר' מאיר, שיתמו היינו 'יכלו', וחטאים היינו 'רשיעיא'. וברוריה פירשה חטאים – מלשון חטא, ויתמו לשון כלייה, דהיינו שיתכלו העוונות. והנה את דברי ברוריה כבר דחינו לעיל מלשונות המקרא במקומות אחרים. וגם פירוש ר' יהודה שיתמו היינו יעשו תמימים הוא צ"ע משאר המקומות בתנ"ך שמלה זו פירושה 'יתכלו' – עי' במדבר י"ד ל"ה: במדבר הזה יתמו ושם ימותו. ובירמיה י"ד ט"ו [וכעי"ז בירמיה מ"ד י"ב]: בחרב וברעב יתמו הנביאים ההמה. ובתהלים ק"ב כ"ח: ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. וא"כ גם בפסוק זה של יתמו רשעים – הפשט הוא כדעת ר' נחמיה, דהיינו שיתכלו החוטאים.
נמצא, שפירוש הפסוק יתמו חטאים מן הארץ, לדעת ר"מ ור' נחמיה הוא כפשט הדברים, וכפי שפירשו הרס"ג ורש"י שם, דהיינו שיכרתו ויתכלו החוטאים מן הארץ, וכן עיקר בפשט הכתוב.
[1] בפירוש הרי"ף על העין יעקב וכן בחידושי הצל"ח שם דייקו מהמילים 'כי היכי', שלא התפלל עליהם 'שימותו', אלא התפלל תפלה אחרת [היינו שירחם עליו, או שירחם עליהם שיענישם בעוה"ז] 'שתגרום' להם למות עי"ש. אולם במדרש תהלים סוף פרק ק"ד מובא מעשה זה, ושם איתא בעא רחמי עליה דלימות [ללא 'כי היכי'] עי"ש. וכ"ה גם בכמה כת"י של הגמ', ובחלקם בעי לאובדינהו – עי' ב'הכי גרסינן'. וע"כ נראה שגם לגורסים 'כי היכי' – הכונה היא אותה הכונה, שהתפלל עליהם 'כדי' שימותו.
[2] לגירסתנו [והיא גירסת רוב כתה"י בגמ'] מבואר שר"מ קיבל את דבריה. אולם בב' כת"י של הגמ' ליתא למשפט הנ"ל, אלא רק את מה שהיא אמרה לו ותו לא. וכ"ה במדרש שוחר טוב בתהלים שם. ולפ"ז לא מוזכר שקיבל דבריה.
[3] בכתה"י ובדפוסים ראשונים ליתא למלה זו – עי' ב'הכי גרסינן'.
והגרע"א בגליון הש"ס ציין לגמ' בתענית כ"ג ע"ב בעובדא דאבא חלקיה ואשתו שהתפללו על הגשמים, והגשמים הגיעו מהצד של אשתו, וביאר אבא חלקיה: משום דאיתתא שכיחא בביתא, ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה, ואנא יהיבנא זוזא, ולא מקרבא הנייתיה. אי נמי הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן, אנא בעי רחמי דלימותו, והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא [ואהדרו[3]] ע"כ. וגם כאן רואים מחלוקת בין החכם לבין אשתו האם מתפללים שימותו או שיחזרו בתשובה. אולם כבר כתב החיד"א בפתח עינים שם בשם ר' אברהם פליף [מחכמי צפת, נפטר בשנת שס"ט] בלקוטיו כת"י, שברוב גמרות של קלף המדוייקות ליתיה להאי א"נ עי"ש. ובאמת שנוסח זה נמצא בדפוסים הראשונים [איטליה וספרד (ואדי אלחגארה)] ובכת"י ספרדי אחד, אולם ברוב כתה"י [תימני אחד, 3 אשכנזים, ספרדי אחד וקטע גניזה אחד] ליתא למשפט הנ"ל כלל [וע"ע ברש"י כ"ג סוף ע"א ובהגהות הב"ח ובפתח עינים שם מה שכתבו בדעתו]. וא"כ אין מקור מגמ' זו לעוד מחלוקת בין החכם לאשתו בענין הנ"ל.
והנה תוס' הרא"ש בברכות כתב: חטאים כתיב. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים בוי"ו, דהא לא קרינן חטאים בחטף פתח, מ"מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא"ו יש לדורשו לשון עונות ע"כ. וכ"כ מדנפשיה בפירוש יפה תואר על ויקרא רבה פ"ד אות ז' עי"ש. אולם תירוצם צע"ג, שהרי בתנ"ך בכלל ובספר תהלים בפרט לא מוזכר אף פעם 'חוטאים' אלא 'תמיד' מוזכר 'חַטָּאים' כשבאים לתאר את 'החוטאים תדיר, וזה במשקל 'בעלי הפעולה' כמו 'גַנָּבים', 'צַבָּעים' ועוד, ולמשל על כן לא יקומו רשעים במשפט וחַטָּאים בעדת צדיקים. טוב וישר ה' על כן יורה חַטָּאים בדרך. אל תאסוף עם חַטָּאים נפשי ועם אנשי דמים חיי. וכן עוד פסוקים מעין אלו שהם בהכרח 'רק' על 'האדם החוטא בקביעות' ולא על 'החטא עצמו', וא"כ אין זה 'שינוי' של הפסוק יתמו חטאים שלא כתוב 'חוטאים', דהא באף מקום לא כתוב 'חוטאים'. ועוד, דמה יעזור לנו לפרש במקום זה יתמו חֲטָאים, הרי ספר תהלים מלא בקללות נמרצות על שונאיו כמו בפרק ס"ט קילל את שונאיו בהרבה קללות ומהם תחשכנה עיניהם מראות וכו' ימחו מספר חיים וכו'. ובפרק ק"ט מפסוק ו' והלאה קילל את שונאיו בהרבה קללות ומהם יהיו בניו יתומים וכו' בדור אחר ימח שמם וכו' עיש"ב. וכן ירמיה [י"א כ'] קילל את אנשי ענתות אראה נקמתך מהם עי"ש. ובאמת שכך תרגם הרס"ג בתהלים [אלכ'אטיין], וכ"פ רש"י חטאים – חוטאים. הרי שלא קיבלו את דברי ברוריה אלא פירשו כפשט המקרא, וכדעת ר"מ.
ובמדרש תהלים שם ג"כ מבואר שלכל התנאים פירוש חטאים היינו חוטאים, אלא שדעת ר' יהודה שם 'למעשה' כדעת ברוריה, וז"ל המדרש [מהדורת 'על התורה', ובנדפס משובש מעט]: יתמו חטאים מן הארץ. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר יתמו יעשו תמימים. ורשעים עוד אינם - אינם עוד רשעים. באותה שעה ברכי נפשי את ה'. רבי נחמיה אומר יתמו רשיעיא ורשעים עוד אינם. אותה שעה ברכי נפשי את ה'. רבי מאיר הוה ההוא מינא בשיבבותיה דהוה מצער ליה טובא הוה בעי עליה דלימות. אמרה ליה ברוריה אתתיה מאי דעתך משום יתמו חטאים. מי כתיב חוטאים יסופון. חטאים כתיב יתמו חובייא ורשעים עוד אינם ע"כ. ומבואר שר' יהודה ג"כ מפרש שחטאים היינו החוטאים אלא שהוא מפרש את המלה 'יתמו' מלשון 'תמימים', דהיינו שהרשעים יחזרו בתשובה ויהיו תמימים. ור' נחמיה כדעת ר' מאיר, שיתמו היינו 'יכלו', וחטאים היינו 'רשיעיא'. וברוריה פירשה חטאים – מלשון חטא, ויתמו לשון כלייה, דהיינו שיתכלו העוונות. והנה את דברי ברוריה כבר דחינו לעיל מלשונות המקרא במקומות אחרים. וגם פירוש ר' יהודה שיתמו היינו יעשו תמימים הוא צ"ע משאר המקומות בתנ"ך שמלה זו פירושה 'יתכלו' – עי' במדבר י"ד ל"ה: במדבר הזה יתמו ושם ימותו. ובירמיה י"ד ט"ו [וכעי"ז בירמיה מ"ד י"ב]: בחרב וברעב יתמו הנביאים ההמה. ובתהלים ק"ב כ"ח: ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. וא"כ גם בפסוק זה של יתמו רשעים – הפשט הוא כדעת ר' נחמיה, דהיינו שיתכלו החוטאים.
נמצא, שפירוש הפסוק יתמו חטאים מן הארץ, לדעת ר"מ ור' נחמיה הוא כפשט הדברים, וכפי שפירשו הרס"ג ורש"י שם, דהיינו שיכרתו ויתכלו החוטאים מן הארץ, וכן עיקר בפשט הכתוב.
[1] בפירוש הרי"ף על העין יעקב וכן בחידושי הצל"ח שם דייקו מהמילים 'כי היכי', שלא התפלל עליהם 'שימותו', אלא התפלל תפלה אחרת [היינו שירחם עליו, או שירחם עליהם שיענישם בעוה"ז] 'שתגרום' להם למות עי"ש. אולם במדרש תהלים סוף פרק ק"ד מובא מעשה זה, ושם איתא בעא רחמי עליה דלימות [ללא 'כי היכי'] עי"ש. וכ"ה גם בכמה כת"י של הגמ', ובחלקם בעי לאובדינהו – עי' ב'הכי גרסינן'. וע"כ נראה שגם לגורסים 'כי היכי' – הכונה היא אותה הכונה, שהתפלל עליהם 'כדי' שימותו.
[2] לגירסתנו [והיא גירסת רוב כתה"י בגמ'] מבואר שר"מ קיבל את דבריה. אולם בב' כת"י של הגמ' ליתא למשפט הנ"ל, אלא רק את מה שהיא אמרה לו ותו לא. וכ"ה במדרש שוחר טוב בתהלים שם. ולפ"ז לא מוזכר שקיבל דבריה.
[3] בכתה"י ובדפוסים ראשונים ליתא למלה זו – עי' ב'הכי גרסינן'.