1. ב"ק דף ט' ע"ב הגמ' מביאה חומרה בשור על בור: משלם כופר, משלם ל' (סלעים) של עבד, נגמר דינו - אסור בהנאה, ודרכו לילך ולהזיק, משא"כ בבור, תוס' ד"ה ודרכו לילך ולהזיק: בסופו מקשה מדוע לא כלל התנא חומרה ששור כוונתו להזיק כלפי בור דאין כוונתו להזיק? ומתרץ התוס' לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים:
וי"ל תירוץ נוסף לשאלה זו ע"פ מה שכתב התוס' בדף ו' ע"א ד"ה לאתויי בור המתגלגל בסופו, שמשמע מתוס' שעניין חיוב ל' סלעים בעבד הוא תלוי בכוונת השור, וא"כ נוכל לתרץ שמדוע התנא לא שנה חיוב שור על בור משום דכוונתו להזיק כי כבר כלל זאת במה שכתב בחיוב של שור כלפי בור שמשלם ל' של עבד, ושור משלם את זה רק כשמתכוון (ע"פ התוס' בדף ו')ואפ"ל מדוע התוס' בפועל העדיף לתרץ כפי שתירץ ולא כפי התירוץ הנוסף שהבאתי כאן כי חומרה של דינים זה דבר באמת חמור אבל זה לא כ"כ חזק כלפי חומרה של תכונות, זה חומרה של דינים זה חיצוני יותר לדבר במזיק משא"כ חומרות של תכונות שזה במהות המזיק, ולכן התוס' העדיף לתרץ שזה כלול כבר בתכונה ב"דרכו לילך ולהזיק" ולא לתרץ שזה כלול כבר בדין של חיוב ל' סלעים בעבד,
2. קשה לתירוץ התוס' - לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים, שהרי הגמ' עצמה בדף י' ע"א כתבה בחומר של שור כלפי אש שנגמר דינו אסור בהנאה, שלכאורה זה ג"כ דבר שלא שייך אצל אש, וא"כ קשה לפ' התוס' מדוע הגמ' בפועל כן כתבה חומרה שלא שייכת בכלל אצל האב השני?
ומובן היטב לפי פי' המהר"ם וז"ל: וכוונתו להזיק לא שייך למיתני גבי בור וכו'. ר"ל דכיון דכבר נכלל ממה שאמר דרכו לילך ולהזיק, היינו שאין הכוונה כאן לפי הפשט תוס' (שלפי"ז יקשה לפירושם) אלא הכוונה כאן ע"פ המהר"ם שמכיוון שכוונתו להזיק כלול כבר בחומרה שהתנא כבר שנה "דרכו לילך ולהזיק" ולכן התנא לא שנה שוב את החומרה של "כוונתו להזיק"
וי"ל תירוץ נוסף לשאלה זו ע"פ מה שכתב התוס' בדף ו' ע"א ד"ה לאתויי בור המתגלגל בסופו, שמשמע מתוס' שעניין חיוב ל' סלעים בעבד הוא תלוי בכוונת השור, וא"כ נוכל לתרץ שמדוע התנא לא שנה חיוב שור על בור משום דכוונתו להזיק כי כבר כלל זאת במה שכתב בחיוב של שור כלפי בור שמשלם ל' של עבד, ושור משלם את זה רק כשמתכוון (ע"פ התוס' בדף ו')ואפ"ל מדוע התוס' בפועל העדיף לתרץ כפי שתירץ ולא כפי התירוץ הנוסף שהבאתי כאן כי חומרה של דינים זה דבר באמת חמור אבל זה לא כ"כ חזק כלפי חומרה של תכונות, זה חומרה של דינים זה חיצוני יותר לדבר במזיק משא"כ חומרות של תכונות שזה במהות המזיק, ולכן התוס' העדיף לתרץ שזה כלול כבר בתכונה ב"דרכו לילך ולהזיק" ולא לתרץ שזה כלול כבר בדין של חיוב ל' סלעים בעבד,
2. קשה לתירוץ התוס' - לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים, שהרי הגמ' עצמה בדף י' ע"א כתבה בחומר של שור כלפי אש שנגמר דינו אסור בהנאה, שלכאורה זה ג"כ דבר שלא שייך אצל אש, וא"כ קשה לפ' התוס' מדוע הגמ' בפועל כן כתבה חומרה שלא שייכת בכלל אצל האב השני?
ומובן היטב לפי פי' המהר"ם וז"ל: וכוונתו להזיק לא שייך למיתני גבי בור וכו'. ר"ל דכיון דכבר נכלל ממה שאמר דרכו לילך ולהזיק, היינו שאין הכוונה כאן לפי הפשט תוס' (שלפי"ז יקשה לפירושם) אלא הכוונה כאן ע"פ המהר"ם שמכיוון שכוונתו להזיק כלול כבר בחומרה שהתנא כבר שנה "דרכו לילך ולהזיק" ולכן התנא לא שנה שוב את החומרה של "כוונתו להזיק"
