באנר תרומה

בבא קמא ביאורים לשיטת תוס' ד"ה ודרכו לילך ולהזיק - ב"ק ט' ע"ב

שכל הנעלם

חבר חדש
הצטרף
24/9/25
הודעות
94
1. ב"ק דף ט' ע"ב הגמ' מביאה חומרה בשור על בור: משלם כופר, משלם ל' (סלעים) של עבד, נגמר דינו - אסור בהנאה, ודרכו לילך ולהזיק, משא"כ בבור, תוס' ד"ה ודרכו לילך ולהזיק: בסופו מקשה מדוע לא כלל התנא חומרה ששור כוונתו להזיק כלפי בור דאין כוונתו להזיק? ומתרץ התוס' לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים:
וי"ל תירוץ נוסף לשאלה זו ע"פ מה שכתב התוס' בדף ו' ע"א ד"ה לאתויי בור המתגלגל בסופו, שמשמע מתוס' שעניין חיוב ל' סלעים בעבד הוא תלוי בכוונת השור, וא"כ נוכל לתרץ שמדוע התנא לא שנה חיוב שור על בור משום דכוונתו להזיק כי כבר כלל זאת במה שכתב בחיוב של שור כלפי בור שמשלם ל' של עבד, ושור משלם את זה רק כשמתכוון (ע"פ התוס' בדף ו')ואפ"ל מדוע התוס' בפועל העדיף לתרץ כפי שתירץ ולא כפי התירוץ הנוסף שהבאתי כאן כי חומרה של דינים זה דבר באמת חמור אבל זה לא כ"כ חזק כלפי חומרה של תכונות, זה חומרה של דינים זה חיצוני יותר לדבר במזיק משא"כ חומרות של תכונות שזה במהות המזיק, ולכן התוס' העדיף לתרץ שזה כלול כבר בתכונה ב"דרכו לילך ולהזיק" ולא לתרץ שזה כלול כבר בדין של חיוב ל' סלעים בעבד,

2. קשה לתירוץ התוס' - לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים, שהרי הגמ' עצמה בדף י' ע"א כתבה בחומר של שור כלפי אש שנגמר דינו אסור בהנאה, שלכאורה זה ג"כ דבר שלא שייך אצל אש, וא"כ קשה לפ' התוס' מדוע הגמ' בפועל כן כתבה חומרה שלא שייכת בכלל אצל האב השני?
ומובן היטב לפי פי' המהר"ם וז"ל: וכוונתו להזיק לא שייך למיתני גבי בור וכו'. ר"ל דכיון דכבר נכלל ממה שאמר דרכו לילך ולהזיק, היינו שאין הכוונה כאן לפי הפשט תוס' (שלפי"ז יקשה לפירושם) אלא הכוונה כאן ע"פ המהר"ם שמכיוון שכוונתו להזיק כלול כבר בחומרה שהתנא כבר שנה "דרכו לילך ולהזיק" ולכן התנא לא שנה שוב את החומרה של "כוונתו להזיק"
 
1. ב"ק דף ט' ע"ב הגמ' מביאה חומרה בשור על בור: משלם כופר, משלם ל' (סלעים) של עבד, נגמר דינו - אסור בהנאה, ודרכו לילך ולהזיק, משא"כ בבור, תוס' ד"ה ודרכו לילך ולהזיק: בסופו מקשה מדוע לא כלל התנא חומרה ששור כוונתו להזיק כלפי בור דאין כוונתו להזיק? ומתרץ התוס' לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים:
וי"ל תירוץ נוסף לשאלה זו ע"פ מה שכתב התוס' בדף ו' ע"א ד"ה לאתויי בור המתגלגל בסופו, שמשמע מתוס' שעניין חיוב ל' סלעים בעבד הוא תלוי בכוונת השור, וא"כ נוכל לתרץ שמדוע התנא לא שנה חיוב שור על בור משום דכוונתו להזיק כי כבר כלל זאת במה שכתב בחיוב של שור כלפי בור שמשלם ל' של עבד, ושור משלם את זה רק כשמתכוון (ע"פ התוס' בדף ו')ואפ"ל מדוע התוס' בפועל העדיף לתרץ כפי שתירץ ולא כפי התירוץ הנוסף שהבאתי כאן כי חומרה של דינים זה דבר באמת חמור אבל זה לא כ"כ חזק כלפי חומרה של תכונות, זה חומרה של דינים זה חיצוני יותר לדבר במזיק משא"כ חומרות של תכונות שזה במהות המזיק, ולכן התוס' העדיף לתרץ שזה כלול כבר בתכונה ב"דרכו לילך ולהזיק" ולא לתרץ שזה כלול כבר בדין של חיוב ל' סלעים בעבד,

2. קשה לתירוץ התוס' - לא שייך למתני גבי בור שאין בעלי חיים, שהרי הגמ' עצמה בדף י' ע"א כתבה בחומר של שור כלפי אש שנגמר דינו אסור בהנאה, שלכאורה זה ג"כ דבר שלא שייך אצל אש, וא"כ קשה לפ' התוס' מדוע הגמ' בפועל כן כתבה חומרה שלא שייכת בכלל אצל האב השני?
ומובן היטב לפי פי' המהר"ם וז"ל: וכוונתו להזיק לא שייך למיתני גבי בור וכו'. ר"ל דכיון דכבר נכלל ממה שאמר דרכו לילך ולהזיק, היינו שאין הכוונה כאן לפי הפשט תוס' (שלפי"ז יקשה לפירושם) אלא הכוונה כאן ע"פ המהר"ם שמכיוון שכוונתו להזיק כלול כבר בחומרה שהתנא כבר שנה "דרכו לילך ולהזיק" ולכן התנא לא שנה שוב את החומרה של "כוונתו להזיק"
1. אולי יש לומר באופן אחר בדעת התוספות, דאמת שחיוב שלשים של עבד אינו רק בכוונת היזק, אבל עדיין יש כאן ב' חומרות, בפרט שהן שונות בתכונתן.
2. שייך באש באופן דאבנו סכינו ומשאו.
 
ייש"כ.
ועיין במהרם שי"ף שלמד דברי התוס' כפשוטן, דלא שייך למנות חומרא דכוונתו להזיק גבי בור דאינו בע"ח.
והקשה דהרי לקמן חזינן דלענין שיור שייך לומר דשייר חומרא דאינה שייכת בשני (וכמו שמוכח מפרש"י לענין דש בנירו דלא שייך בבור). וא"כ לדברי התוס' קשה מדוע הגמ' לקמן לא תירצה דאליבא דר' יהודה שייר כוונתו להזיק.
וכוונתו דהתם תירצה הגמרא דלר' יהודה שייר דש בנירו, ודחתה דדדש בנירו לאו שיורא הוא, משום דהוא בכלל דרכו לילך ולהזיק.
ולפי דברי התוס' כאן הו"ל לתרץ דשייר כוונתו להזיק, דהוא אינו בכלל דרכו לילך ולהזיק.

ועכ"פ על פי דבריו מיושבת קושייתך, דיש הבדל בין למנות חומרא דלא שייכת בשני, לבין לשייר חומרא כזאת.
 
ועכ"פ על פי דבריו מיושבת קושייתך, דיש הבדל בין למנות חומרא דלא שייכת בשני, לבין לשייר חומרא כזאת.
שוב התבוננתי שאין זה נכון, וקושייתך שהיא ממה שמנה התנא נגמר דינו אסור בהנאה כחומר בשור מבאש (ולא בתנא ושייר), במקומה עומדת.

ואולי אפשר ליישב דשייך אסור בהנאה בחיוב אש, כגון שהניח בהמתו בראש הגג ונפלה ברוח מצויה והזיקה בהדי דאזלי, דלכאורה חייב משום אש.
 
ואולי אפשר ליישב דשייך אסור בהנאה בחיוב אש, כגון שהניח בהמתו בראש הגג ונפלה ברוח מצויה והזיקה בהדי דאזלי, דלכאורה חייב משום אש.
הניח בהמתו בגג ונפלה ברוח מצויה? הגיוני? אולי כוונתך שהניח אבו"מ בראש הגג ונפלו ברוח מצויה, ובכל אופן מה הקשר בין המקרה הזה לאסור בהנאה? שמה אסור בהנאה?
 
הניח בהמתו בגג ונפלה ברוח מצויה? הגיוני? אולי כוונתך שהניח אבו"מ בראש הגג ונפלו ברוח מצויה, ובכל אופן מה הקשר בין המקרה הזה לאסור בהנאה? שמה אסור בהנאה?
כוונתי שהניח הבהמה על הגג ונפלה ע"י רוח מצויה (יכול להיות מצוי בבהמה דקה), ועיין בחזו"א סימן א' סק"ב שמצדד דבכה"ג חייב משום אשו.
ואם כן יש היכי תמצי שהאש (הבהמה) תאסר בהנאה.
וזו כוונת הגמ' שמה שהשור אסור בהנאה חשיב חומר כלפי אש.
 
כוונתי שהניח הבהמה על הגג ונפלה ע"י רוח מצויה (יכול להיות מצוי בבהמה דקה), ועיין בחזו"א סימן א' סק"ב שמצדד דבכה"ג חייב משום אשו.
ואם כן יש היכי תמצי שהאש (הבהמה) תאסר בהנאה.
וזו כוונת הגמ' שמה שהשור אסור בהנאה חשיב חומר כלפי אש.
סלח לי אך לא הבנתי היטב את ה-היכי תמצי שהבהמה עצמה תיאסר בהנאה,
 
אם הבנתי נכון, הקושיא היא שלפי ההבנה הפשוטה בתוס' לא שייך לשנות חומרא שלא שייכת אצל האב השני, ואם כן האיך הגמ' נוקטת נגמר דינו אסור בהנאה כחומרא בשור כלפי אש, והרי אין זה שייך באש.
אך אם נאמר ששייך היזק אש ע"י בהמה, אז לכאורה יש שייכות לומר שהבהמה, דהיינו האש, תאסר בהנאה.
 
ראשי תחתית