הכל טוב ויפה כשמדברים באמת על הכל ככלל, אבל לא כפרט.
היום חיפשתי במחשב, ומצאתי את ראייתך מההיכל, אבל ראיתי שבשם הגרשי"ח ראיה חזקה יותר מדברי רש"י על הפסוק ביחזקאל מד "שערי החצר הפנימית" שזה הולך על קודש הקדשים לפירש"י. אמנם ישנם פירושים אחרים לזה.
אכן הדברים צריכים הגדרה. ועולה בדעתי שהמושג "חצרות" בסתם, כיון שהוא לשון רבים לא יכול להתייחס רק לעזרה, אלא מתייחס או לכלל המקומות ששורה בהם שכינה כולל ההיכל [ואולי אפילו בתי כנסת], או לכלל בית המקדש על דירותיו וחלקיו כולל ההיכל, ואילו חצר סתם בלשון יחיד היא דווקא העזרה.
בדקתי בקונקורדנציה שבביתי ולהלן כמה מהתוצאות ל"חצרות" לשון רבים בלשון הכתוב:
1. תהלים צו ח שאו מנחה ובואו לחצרותיו - עיין שם במפרשים או הארון או בית המקדש ככלל, או כל מקום שהוא בית ה' [מלבי"ם].
2. תהלים ק ד "בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהלה".
3. בנחמיה ח טז "ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים". ורב האי גאון שהובא במנהיג הלכות סוכה למד מכאן שמותר לעשות סוכה בבית הכנסת כי עשו בבית המקדש, אך הרוקח (הלכות סוכות ריט) כתב דאיירי בעזרת נשים
ובחצרות בירושלים שהיו אוכלים בהם שלמים, וכן מבואר ברי"ץ גיאות שזה היה
בירושלים לעולי רגלים.
4. דברי הימים א כח ו "ויאמר לי שלמה בנך הוא יבנה ביתי וחצרותי". [עיין רש"י זבחים כד שדוד קידש רצפת העזרה, אבל עיין במקדש דוד קדשים פרק א סימן ה או ו ששלמה הוצרך לקדש את העזרה שנית מלבד מה שקדש את החצר, וכן הוכיח הגרי"ז הלוי בסוף הספר, א"כ מסתבר טובא שחצרותי קאי אעזרה והיכל, ואולי יש לדחות בדוחק שהולך על עזרת נשים ועזרת ישראל או על חצרות קטנות נוספות שהיו שם].
5. תהלים פד ג "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'".
6. ד"ה א כג כח "כי מעמדם ליד בני אהרן לעבדת בית ה' על החצרות ועל הלשכות ועל טהרת לכל קדש ומעשה עבדת בית האלקים" קצת נראה שחצרות היינו כלל המקומות בבית המקדש.
7. ישעיהו סב ט לגבי יין של כרם רבעי " ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי" והיינו בכל ירושלים.
8. תהלים קטז יט "בחצרות בית ה' בתוככי ירושלם הללויה" שם לכאורה הכוונה ג"כ לחצרות של ירושלים.
9. תהלים קלה ב "שעמדים בבית ה' בחצרות בית אלקינו".
מאידך במלכים ב כא ה וכן בדברי הימים ב לג ה ויבן מזבחות לכל צבא השמים
בשתי חצרות בית ה', שם הכוונה לעזרת כהנים ועזרת ישראל, אבל כתוב להדיא "שתי", משמע הא סתם חצרות היינו שם כללי לבית המקדש ואולי אפילו יותר מזה.
