והיו לאתת ולמועדים. פרש"י- ולמועדים - על שם העתיד, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה: והנה חכמי הש"ס רגילים בדרך כלל לפרש את התורה על פי המציאות, בבחינת "איסתכל בעלמא וברא אורייתא" ולא להיפך, כגון מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע וכו', כי הוא יתברך הכינה וגם חקרה[1] (איוב כח כז), ואף אנו נשאל על פרש"י ז"ל מפני מה אמרה תורה שהמועדים יקבעו לפי מולד הלבנה.
ונראה שהלבנה הוא האמצעי הפשוט ביותר לבני אדם לקבוע מפגש בזמנים ידועים, כגון מלך שרוצה לאסוף את שריו הפזורים מדי כמה עשרות ימים, כי השמש קשה לכוין על פיה את הזמן שעבר, ומנין בפה, חזקה שיהיו בו שכחות ספיקות וטעויות, גם מנין על ידי העברת קטנית מכוס לכוס מדי יום, יוליד ספיקות אם כבר העביר או לא, ובסוף הכל נשפך. רק הירח אינו שוכח ולא נשפך, וניכר לבני אדם המולד שלו ומילוי הלבנה באופן ברור, לכן יש לפרש והיו... למועדים לקביעת זמן התוועדות בין בני אדם.
ותא חזי שכל חגי התורה הם מתחילים במולד הלבנה או במילוי הלבנה שזה זמן ניכר לכולם, כקטן כגדול, והחג היחיד שחייב להיות בזמן אחר (-שבועות), התורה לא נתנה אותו לפי הירח, כי מי יוכל לשער האם יש כבר שליש ירח או לא, אלא ציוותה התורה על כל ישראל, וספרתם לכם ממחרת ה"יום כנופיא" בירושלים שנעשה על פי חכמי ישראל, ארבעים ותשע יום, כדי שלא תטעו, כי פעם בשנה אפשר להחזיק מעמד עם מנין בפה בלי ירח.
[1] וגם הכינה באופן שתסכים עם הנהגת המציאות, וגם חקרה היא החכמה שהוריד למטה שישיגו ממנו בעלי שכל מה שיכולים לקבל, (מלבי"ם).
ונראה שהלבנה הוא האמצעי הפשוט ביותר לבני אדם לקבוע מפגש בזמנים ידועים, כגון מלך שרוצה לאסוף את שריו הפזורים מדי כמה עשרות ימים, כי השמש קשה לכוין על פיה את הזמן שעבר, ומנין בפה, חזקה שיהיו בו שכחות ספיקות וטעויות, גם מנין על ידי העברת קטנית מכוס לכוס מדי יום, יוליד ספיקות אם כבר העביר או לא, ובסוף הכל נשפך. רק הירח אינו שוכח ולא נשפך, וניכר לבני אדם המולד שלו ומילוי הלבנה באופן ברור, לכן יש לפרש והיו... למועדים לקביעת זמן התוועדות בין בני אדם.
ותא חזי שכל חגי התורה הם מתחילים במולד הלבנה או במילוי הלבנה שזה זמן ניכר לכולם, כקטן כגדול, והחג היחיד שחייב להיות בזמן אחר (-שבועות), התורה לא נתנה אותו לפי הירח, כי מי יוכל לשער האם יש כבר שליש ירח או לא, אלא ציוותה התורה על כל ישראל, וספרתם לכם ממחרת ה"יום כנופיא" בירושלים שנעשה על פי חכמי ישראל, ארבעים ותשע יום, כדי שלא תטעו, כי פעם בשנה אפשר להחזיק מעמד עם מנין בפה בלי ירח.
[1] וגם הכינה באופן שתסכים עם הנהגת המציאות, וגם חקרה היא החכמה שהוריד למטה שישיגו ממנו בעלי שכל מה שיכולים לקבל, (מלבי"ם).
