עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון: מה המקור?

[הולך בתמים]

אשמח לקבל מקורות לקיום מנהג הדלקת מדורת ל"ג בעומר שלא במקום הציון.
בתודה מראש

 

[זולדן]

ובכלל האם רבותינו הספרדים עולים לציון בל"ג בעומר?

 

[אלישמע]

לא דנתם על המקור להדליק בתוך הציון, מתי התחיל וע"י מי.

אני מצרף כאן מאמר תורני מחקרי שנחשפתי אליו, אולי הוא יתן תשובות לכל שאלות הללו.

 

[הולך בתמים]

לא דנתם על המקור להדליק בתוך הציון, מתי התחיל וע"י מי.

אני מצרף כאן מאמר תורני מחקרי שנחשפתי אליו, אולי הוא יתן תשובות לכל שאלות הללו.

שמא יוכל מעכת"ר לתמצת הנקודה מתוך הספר?
קצת קשה העיון באריכות

 

[אבן ירושלמית]

בעיקרון התשובה היא מהזוהר הקדוש סוף האדרא זוטא.
שקול יצא ואמר "עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון".

 

[אבן ירושלמית]

 

[אלישמע]

בעיקרון התשובה היא מהזוהר הקדוש סוף האדרא זוטא.
שקול יצא ואמר "עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון".

הבת קול שם מדברת על הלווייה של רשב"י ולא על מה שאנו מכנים הילולא (יארצייט).
(בר מן דין, שכלל לא ברור אם אמנם נפטר רשב"י בל"ג בעומר).

 

[אלישמע]

שמא יוכל מעכת"ר לתמצת הנקודה מתוך הספר?
קצת קשה העיון באריכות

א. באשכנז הקדומה (גרמניה), בתקופת הראשונים, נהגו שמחה ביום ל"ג בעומר באי אמירת
תחנון ובסעודה. אחד ההסברים שרווח אז לשמחה, הוא, בהיות והמגפה בתלמידי ר' עקיבא
נעצרה ביום זה. בכלל זה, שמחה על קיום תלמידיו החדשים ביניהם רשב"י.

ב. בארץ ישראל הקדומה, בשנים נ'-רפ"ב, נהגו במשך כמאתיים שנה לעלות למירון, למערת
הלל, ביום פסח שני (י"ד באייר), ועשו אותו יום שמחה. הטעם, משום אמונה שבעונה זו
מתרחש מופת של זרימת מים במערה ללא מקור נביעה. כל זה תועד במספר מקורות –
איגרות וספרות המסעות של עולי הרגל לארץ ישראל. בשום תיעוד לא נזכרה עלייה למירון
בל"ג בעומר.

ג. בעלייה למירון שהתרחשה בפסח שני של שנת רפ"ב כבר נשכח טעם החגיגה – אמונה
בפלאי המים.

ד. בסביבות שנת ש"י נוסדה בצפת לראשונה קהילה אשכנזית. האשכנזים הביאו לאזור את
מנהג השמחה בל"ג בעומר באי אמירת תחנון ובסעודה. שמחה הקשורה בעצירת המגפה
בתלמידי ר' עקיבא ובקיום תלמידיו החדשים ביניהם רשב"י. כמו כן, בשנים שי"ח-ש"ך נדפס
לראשונה ספר הזוהר, וכך שמו של רשב"י התפרסם יותר.

ה. צירופם של כל הפרטים הללו, שיכחת טעם החגיגה במירון בפסח שני, והגעת מנהג
האשכנזים לאזור של שמחת ל"ג בעומר הקשורה לרשב"י, יחד עם פרסום שמו של רשב"י
עקב הדפסת הזוהר, גרמו בסופו של דבר להעביר את החגיגה במירון שהתקיימה ביום פסח
שני במערת הלל אל יום ל"ג בעומר על קברו של רשב"י.

ו. בשנת ש"ל האר"י עלה ארצה והשתתף אז בעלייה למירון בל"ג בעומר. על מאורע זה כתב
הרח"ו "מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור' אלעזר בנו, אשר
קבורים במירון כנודע, ואוכלים ושותים ושמחים שם". כמו כן הזכיר שלא אומרים תחנון ביום
זה. יש בדברים אלו הקבלות למנהג האשכנזי הקדום שבל"ג בעומר לא אומרים תחנון
ושמחים באכילה ושתייה. זה מחזק את ההנחה שמתכונתו הסופית של המנהג נקבעה
בהשפעת מנהג האשכנזים החדש שהגיע לאזור בסביבות שנת ש"י.

נ.ב. בפרי עץ חיים כת"י נכתב גם שיום זה הוא יום "שמחת רשב"י", ובדפוס ככה"נ נשמט ונכתב "יום שמת רשב"י.