תרומה לעזרא

החיוב לעמל התורה מתוך ייסורים מה מקורו?

כהנא דמסייע

חבר מוביל
הצטרף
27/3/25
הודעות
602
נשאלה השאלה מה המקור ההלכתי לחיוב ללמוד תורה גם במצבים קשים, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה. הרמב"ם קובע שכל איש מישראל חייב בתלמוד תורה. הוא מפרט ומונה מגוון מצבים, ביניהם:

  • בין עני בין עשיר
  • בין שלם בגופו בין בעל ייסורים
  • בין בחור בין שהיה זקן גדול ושש כוחו
  • אפילו עני המחזר על הפתחים
  • ואפילו בעל אישה ובנים
השאלה שעולה היא מנין לרמב"ם לפסוק חיוב כזה, במיוחד לאדם הנמצא במצבים כל כך קשים?

בדברי גדולי המפרשים הוזכרו מספר סיפורים מהגמרא שיכולים לשמש כמקור, או ראיה לכך שגם במצבים קשים יש חובה, או מסירות נפש ללימוד תורה:

  • לגבי העני המחזר על הפתחים, הוזכר מקור מהגמרא בבבא בתרא. שם מסופר שרבי לא פרנס בשני בצורת מי שלא עוסק בתורה, ואף על פי כן חייבים היו העניים לעסוק בה.
  • לגבי העשירים, הוזכר שהגמרא אומרת שרבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים. מסופר עליו שהיה בעל ממון רב (אלף עיירות ואלף ספינות), ובכל זאת היה טורח ויגע ללכת ממקום למקום לשמוע דברי תורה מתלמידי חכמים שונים, ולקח עמו רק נוד של קמח.
  • לגבי בעלי ייסורים, הוזכר מקור מהגמרא בבא מציעא (פד.) על רבי אלעזר ברבי שמעון. מסופר עליו ייסורים נוראים ביותר, עד שהיה יוצא ממנו דם רב כל יום, ובכל זאת נאמר שהיה עוסק בגרסתו תמיד בביתו. אולם, הוצג ספק האם מעשה זה היה חיוב או שמא רבי אלעזר ברבי שמעון החמיר על עצמו.
  • כן הוזכר סיפורו של הלל הזקן, שהיה עני ביותר, וקפא בשלג על הגג כדי לשמוע דברי תורה משמעיה ואבטליון. סיפור זה ממחיש כוח של מסירות נפש לתורה גם בעוני ובקור.
על אף המקורות הללו, השאלה ההלכתית המדויקת למקור החיוב הנפסק נשארה פתוחה.

אשמח אם יהיה למישהו תשובה המניחה את הדעת.

כתוספת למה שנתבאר, אומר שיש הסבר עמוק יותר לקיום החיוב במסירות נפש בכל מצב, קשור למושג אהבת השם:

  • לימוד תורה הוא היסוד של מצוות אהבת השם.
  • על ידי העיון וההתבוננות בתורה, תבוא האהבה בהכרח (רמב''ם מ''ע ג).
  • התורה היא "כי הם חיינו ואורך ימינו".
  • הבחינה העיקרית לחיבור הפנימי של אדם לתורה היא יכולתו לעמוד בניסיונות שונים (עוני, עושר, ייסורים, חיי משפחה) ולהמשיך ללמוד תורה ביציבות למרות ההפרעות.
ממילא, העובדה שהאדם ממשיך לעמול בתורה בכל מצב, למרות הניסיונות והקשיים, מראה על כך שהוא מבין שהתורה היא "עצם החיים שלי". הבנה זו, הנובעת מהאהבה שנוצרת דרך הלימוד, היא זו שמאפשרת לו לעמוד בכל הניסיונות ולהתמיד בחיוב לימוד התורה. על כן, אף על פי שהרמב"ם פסק זאת להלכה ואנו מקבלים את פסיקתו, ההבנה העמוקה היא שהחיוב נובע ממהות התורה כאהבת עולם וכעצם החיים, חיבור שמחייב מסירות נפש להתקיים בכל מצב.

כדוגמא לאהבת תורה כ"עצם החיים" אוכל להביא כדוגמא את מו"ר הגאון ר' נתן צבי פינקל (ראש ישיבת מיר בדורנו) למד למרות מחלת הפרקינסון:

  • הרב פינקל סבל ממחלה שנקראת פרקינסון, שהתבטאה ברעידות קשות מאוד בידיים.
  • הוא המשיך לקיים את מצוות התורה וללמוד למרות ייסוריו.
  • כדי להניח תפילין, היה לוקח לו רבע שעה עד עשרים דקות, מפני שידו הייתה קופצת כל הזמן.
  • כדי להגיע לסטנדר (עמוד לימוד), היו צריכים לתפוס אותו בשתי ידיים.
  • הוא השתמש בארבעה או חמישה סטנדרים מסביבו כדי שיוכל להישען עליהם בזמן מסירת השיעור.
  • הוא מסר בדרך זו שיעורים כלליים.
  • בביתו, שם מסר שיחות מוסר ולמדו איתו, היו לו ייסורים נוראיים.
  • כשאנשים היו באים ללמוד איתו בביתו, היה לוקח כדור כל חצי שעה כדי לשכך את הכאבים.
  • למרות הכאבים, היה יושב ולומד עד שלוש או ארבע לפנות בוקר כמעט בכל יום.
  • לימודו היה בעומק הסוגיות.
  • בנוסף ללימוד, הוא גם דאג במקביל לכספים עבור 5000 תלמידים בישיבה.
  • הדובר מציין שאלו דברים שהוא ראה במו עיניו בדורו שלו, ומביא את הרב פינקל כדוגמה למימוש פסיקת הרמב"ם על חיוב לימוד תורה גם לבעלי ייסורים.
סיפור זה ממחיש את היכולת והחיוב לעמול בתורה ולשמור על יציבות הלימוד במסירות נפש גם במצבים הפיזיים הקשים ביותר, כפי שהרמב"ם פוסק.
 
כתוספת למה שנתבאר, אומר שיש הסבר עמוק יותר לקיום החיוב במסירות נפש בכל מצב, קשור למושג אהבת השם:

  • לימוד תורה הוא היסוד של מצוות אהבת השם.
  • על ידי העיון וההתבוננות בתורה, תבוא האהבה בהכרח (רמב''ם מ''ע ג).
  • התורה היא "כי הם חיינו ואורך ימינו".
  • הבחינה העיקרית לחיבור הפנימי של אדם לתורה היא יכולתו לעמוד בניסיונות שונים (עוני, עושר, ייסורים, חיי משפחה) ולהמשיך ללמוד תורה ביציבות למרות ההפרעות.
ממילא, העובדה שהאדם ממשיך לעמול בתורה בכל מצב, למרות הניסיונות והקשיים, מראה על כך שהוא מבין שהתורה היא "עצם החיים שלי". הבנה זו, הנובעת מהאהבה שנוצרת דרך הלימוד, היא זו שמאפשרת לו לעמוד בכל הניסיונות ולהתמיד בחיוב לימוד התורה. על כן, אף על פי שהרמב"ם פסק זאת להלכה ואנו מקבלים את פסיקתו, ההבנה העמוקה היא שהחיוב נובע ממהות התורה כאהבת עולם וכעצם החיים, חיבור שמחייב מסירות נפש להתקיים בכל מצב.
זה אולי ההסבר למה יש חיוב גם בזמני קושי, אבל מקור לכאורה עדיין אין.
 
זה כוונתך. כי זה היחס היחיד לזה שזה מחייב. את המקורות ידעתי והבאתי. ואת היחס המחייב לא נדון שם. וזה הרמז היחיד לזה....
אכן כוונתי לתשובה זו
הוא דן בתשובה זו מעוד מקורות (חש בראשו יעסוק בתורה, ומהא דר"ז דחלש וכו') והוא מפלפל בעיקר המקור מר' אלעזר ע"ש בכל התשובה
 
אכן כוונתי לתשובה זו
הוא דן בתשובה זו מעוד מקורות (חש בראשו יעסוק בתורה, ומהא דר"ז דחלש וכו') והוא מפלפל בעיקר המקור מר' אלעזר ע"ש בכל התשובה
עיינתי כל התשובה. מה שנוגע אלינו זה העיקר. יש''כ.
 
ראשי תחתית