עומק פיוט מעוז צור

[רדודה]

ראיתי בשם הג“מ רבי יצחק אלחנן אב“ד קובנה זצ“ל טעם למנהג ישראל לנגן הזמר
’מעוז צור‘ בחנוכה, אע“פ שבאמת אינו שייך לחנוכה יותר מלפורים ולפסח, והביאור כי
גלות בבל פרס ומדי ואדום הם בחוץ לארץ, שגירשו אותנו מארצנו, ומגלים אותנו גולה
אחר גולה בין העמים, משא“כ גלות יון היא בתוך ארץ ישראל כשישראל יושבים על
אדמתם, והדעה החיצונית היא שאין זה נקרא גלות כלל, אדרבה הם לא רואים חסרון
בתרבות יון כלל, מאחר שיושבים בארץ ישראל. וכנגדם כבר אמר החת“ס שלכן אין
שותים כוס חמישי בליל פסח כנגד דיבור ’והבאתי‘, שלא נאמר כדעת הכופרים שאין
אומתנו אומה אלא בארצה, כי גם בחו“ל כשיש לנו את התורה אומתנו קיימת, א“י בוודאי
היא השלימות של קדושת ישראל, אך גם בחו“ל אוריתא וקוב“ה וישראל חד. ולכן ניתנה
תורה בחו“ל. וכמ“ש חז“ל על בגד בן ה‘ כנפות שמטיל ד‘ ציציות על כנפות המרוחקות,
ואינו מטיל בה‘ כנפות, לומר שגם בלי גאולת א“י אנו מקושרים להשי“ת. ולעתיד לבא
בוודאי נשתה כוס חמישי, בתיקון השלם.
וזהו ענין הפיוט ’מעוז צור‘, שנתחבר ע“י רבי מרדכי בעיקר על חנוכה, אלא שלא רצה
לזמר על חנוכה לבד, כדי שלא יאמרו שאין זה נקרא גלות כיון שהיו בארץ ישראל, לכן
עשה בחכמה למנות את כל גלויות ישראל זה אחר זה, ובתוכם גם גלות יון, שנבין שגלות
יון היא גלות ממש כמו גלות מצרים, וגלות אדום. שהרי אמרו חז“ל ’כיון שגלו ישראל
מארצם אין לך ביטול תורה גדול מזה‘, וזהו עיקר הגלות מה שהתורה מתבטלת, וכ“ש
גלות יון שביקשו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. ’וחושך זה יון‘. שהחשיכו
עיני ישראל. ועל זאת אנו מודים ומהללים בימי החנוכה, שזה לנו כ“כ הרבה שנים
שהיוונים רוצים להעבירנו מחוקי רצון ה‘, ועדיין אנו יושבים ליד נרות חנוכה כרצונו
יתברך.