נשא ונקה האיש מעוון, והאשה ההיא תשא את עוונה

[משיב כהלכה]

לכאורה הפשטות היא שהאשה תשא את עוונה (לפי ר"ש בן עזאי מדובר בטהורה שנמחק השם על ידה, ולפי ר"ע מדובר שהיא טמאה ובכל זאת נקתה מחמת שיש לה זכות, ותשא את עוונה שבגדה בבעלה), והאיש מנוקה מעוון זה כי עשה את המוטל עליו, ולא הניח לאשתו לזנות כאוות נפשה. וכן פירש החזקוני, ורבינו מיוחס.

או י"ל כפירוש הספורנו, דאיירי באשה שנקתה מחשד, ומנוקה האיש מעוון חשד בכשרים, כי היא גרמה לו שנסתרה ועברה על התראתו, והיא תשא את עוונה שהתבזתה לעין כל מחמת שנסתרה.

אבל רש"י מפרש שני פירושים אחרים: א. אם נענשה אינו אשם במיתתה. ב. לאחר שישקנה מותרת היא לו.

וצ"ע מדוע לא פירש כפשטות הפסוק. ואדרבה, פירוש ראשון תמוה הוא, שהרי מצווה הוא עושה וכיצד יהיה אשם במיתתה.

 

[בנאות דשא]

וצ"ע מדוע לא פירש כפשטות הפסוק. ואדרבה, פירוש ראשון תמוה הוא, שהרי מצווה הוא עושה וכיצד יהיה אשם במיתתה.

ושאלתך קשה בכפליים, שהרי אם הבעל אינו נקי לגמרי המים אינם משפיעים עליה,
ואם בכל זאת השפיעו, הוא יכול להיות רגוע לגמרי כי נקי הוא מכל חטא בעניין, ומה לו להרגיש אשמה שעשה את המוטל עליו?

 

[אור יעקב]

לכאורה הפשטות היא שהאשה תשא את עוונה (לפי ר"ש בן עזאי מדובר בטהורה שנמחק השם על ידה, ולפי ר"ע מדובר שהיא טמאה ובכל זאת נקתה מחמת שיש לה זכות, ותשא את עוונה שבגדה בבעלה), והאיש מנוקה מעוון זה כי עשה את המוטל עליו, ולא הניח לאשתו לזנות כאוות נפשה. וכן פירש החזקוני, ורבינו מיוחס.

וצ"ע מדוע לא פירש כפשטות הפסוק.

לכאורה לפי פירוש זה היה להפוך את הסדר בפסוק ולהקדים שהאשה תשא את עוונה ונקה האיש מהעוון.

שהרי מצווה הוא עושה וכיצד יהיה אשם במיתתה.

אולי יש ליישב ע"פ הגמ' בברכות (סג.) שנסמכה פרשת תרו"מ לסוטה לומר שכל שיש לו תרו"מ ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו.

וקמ"ל שאפילו שאפשר לומר כך אין הבעל צריך לחשוש שהוא אשם במיתתה.

 

[משיב כהלכה]

לכאורה לפי פירוש זה היה להפוך את הסדר בפסוק ולהקדים שהאשה תשא את עוונה ונקה האיש מהעוון

לאו דוקא.