בס"ד לפי רבינו חננאל והערוך והרמב"ם
אמה שוחקת זה אמה המורכבת מששה טפחים כאשר הם בצורה טבעית לא צמודים, שוחק (כאדם שוחק שפיו פתוח) במציאות זה כ9.3 סנטימטר בעוד שטפח עצב זה ארבעת האצבעות צמודות (כאדם עצוב שפיו סגור) במציאות זה בסביבות 7.7 ס"מ.
יש מקורות שבבית המקדש השתמשו באמה שהיא גדולה בחומש מלגיו מהאמה הרגילה הטבעית, אמת יד אדם ממוצעת לפי בדיקות היא 46.6 נחלק ל5 יצא 9.3 (שזה טפח שוחק) נוסיף לאמה הטבעית ויצא 46.6 + 9.32 =55.92
והנה בדקו כי השערים העתיקים (כמו שער ברקליי ושער חולדה הכפול) המיוחסים לתקופות קדומות יותר (או לראשית ימי הורדוס) הם ברוחב של כ-5.55 מטר. בהנחה ששערים נכבדים אלו נבנו במידה של 10 אמות (כמקובל במקדש), מתקבלת אמה של 55.5 ס"מ.
בנוסף חוקרים שחישבו את שטח קיר הר הבית ההיסטורי המקורי (לפני ההרחבה הדרומית והמערבית המסיבית של הורדוס) מצאו שצלע הר הבית היא כ-280-285 מטר. חלוקת שטח זה ב-500 אמה מובילה לאמה בשיעור של כ56 סנטימטר לאמה.
ניקח את האמה הזו שהיא 55.92 ונחלק לשש טפחים יצא כל טפח 9.32 נחלק את זה לארבע אצבעות ויצא כל אצבע 2.33.
לדעת החזון איש רוחב גודל ממוצע 2.4 ולדעת ר' משה פיינשטיין 2.3, זה מסתדר אם כן מצויין, אצבע של מידת החזון איש מרכיבה טפח שוחק בלבד ולא טפח עצב.
ראייה לכך שבמזבח השתמשו באמה של חמש טפחים שהם חמש טפחים שוחקות (וזה בעצם אמה של שש טפחים עצבות), ואם כן נחלק 46.6 ל24 אצבעות יצא כל אצבע 1.94.
ואכן בגמרא בזבחים דף סג מחשבים את האמות של המזבח באצבע בזכרותא (שזה אצבע יותר קטנה) על פי חישוב של 24 אצבעות לאמה.
כיוון והאמה היא בת חמש טפחים שוחקות שזה בעצם אמה בת שש טפחים עצבות יוצא שלא שייך לחשב באצבעות רגילות של 2.33 ס"מ שהם אחד מ24 באמה שוחקת בת שש טפחים.
(החשבון בגמרא מבוס על החלוקה של אמה ל24
אם כן שיעור מקווה הוא שלוש אמות עצבות של שש טפחים שזה אמה בינונית ושיעור אצבע הוא אחד מ24 בזה.
והכל בא על מקומו בשלום ואין שום סטירה בין מידות הנפח למידות האורך
אמה שוחקת זה אמה המורכבת מששה טפחים כאשר הם בצורה טבעית לא צמודים, שוחק (כאדם שוחק שפיו פתוח) במציאות זה כ9.3 סנטימטר בעוד שטפח עצב זה ארבעת האצבעות צמודות (כאדם עצוב שפיו סגור) במציאות זה בסביבות 7.7 ס"מ.
יש מקורות שבבית המקדש השתמשו באמה שהיא גדולה בחומש מלגיו מהאמה הרגילה הטבעית, אמת יד אדם ממוצעת לפי בדיקות היא 46.6 נחלק ל5 יצא 9.3 (שזה טפח שוחק) נוסיף לאמה הטבעית ויצא 46.6 + 9.32 =55.92
והנה בדקו כי השערים העתיקים (כמו שער ברקליי ושער חולדה הכפול) המיוחסים לתקופות קדומות יותר (או לראשית ימי הורדוס) הם ברוחב של כ-5.55 מטר. בהנחה ששערים נכבדים אלו נבנו במידה של 10 אמות (כמקובל במקדש), מתקבלת אמה של 55.5 ס"מ.
בנוסף חוקרים שחישבו את שטח קיר הר הבית ההיסטורי המקורי (לפני ההרחבה הדרומית והמערבית המסיבית של הורדוס) מצאו שצלע הר הבית היא כ-280-285 מטר. חלוקת שטח זה ב-500 אמה מובילה לאמה בשיעור של כ56 סנטימטר לאמה.
ניקח את האמה הזו שהיא 55.92 ונחלק לשש טפחים יצא כל טפח 9.32 נחלק את זה לארבע אצבעות ויצא כל אצבע 2.33.
לדעת החזון איש רוחב גודל ממוצע 2.4 ולדעת ר' משה פיינשטיין 2.3, זה מסתדר אם כן מצויין, אצבע של מידת החזון איש מרכיבה טפח שוחק בלבד ולא טפח עצב.
ראייה לכך שבמזבח השתמשו באמה של חמש טפחים שהם חמש טפחים שוחקות (וזה בעצם אמה של שש טפחים עצבות), ואם כן נחלק 46.6 ל24 אצבעות יצא כל אצבע 1.94.
ואכן בגמרא בזבחים דף סג מחשבים את האמות של המזבח באצבע בזכרותא (שזה אצבע יותר קטנה) על פי חישוב של 24 אצבעות לאמה.
כיוון והאמה היא בת חמש טפחים שוחקות שזה בעצם אמה בת שש טפחים עצבות יוצא שלא שייך לחשב באצבעות רגילות של 2.33 ס"מ שהם אחד מ24 באמה שוחקת בת שש טפחים.
(החשבון בגמרא מבוס על החלוקה של אמה ל24
אם כן שיעור מקווה הוא שלוש אמות עצבות של שש טפחים שזה אמה בינונית ושיעור אצבע הוא אחד מ24 בזה.
והכל בא על מקומו בשלום ואין שום סטירה בין מידות הנפח למידות האורך