הדברים ללא אחריות כיון שהכותב אינו בקי בענינים אלו.
לא היה שום מקום חלל ואויר פנוי- מה הפירוש אויר פנוי ובאמת אור פשוט המכוון לאפוקי מורכב שכל דבר שבבעולם הוא מורכב כמו שיש כח דיבור וכח שמיעה וכח ראייה אבל אצל הקב''ה זה הכל אור פשוט זה כח אחד שכביכול רואה ושומע ובעשרה מאמרות נברא העולם במאמר נעשה שהכל אחד כך מבאר הרמח''ל,
והכח הזה נקרא אין סוף וצריך לדעת שאי''ז עצמותו יתברך שבה אין לנו השגה כלל אלא אור אין סוף שיש לנו תחילת השגה.
ההגדרה של אויר פנוי [ויתר ביאור במה שנתבאר לעיל בחינת מלכות דא''ס]- האריזל בספר צדיק יסוד עולם מבאר יותר את כל העניין מביא מהמקובלים הקדמונים שקודם בריאת העולמות היו הספירות כמוסות בו יתברך והם נקראות עשר ספירות הכמוסות שאין לנו בהם השגה כלל והכתר הכמוס עימו לא מחייב לזולתו וכן שאר הספירות חוץ מספירת המלכות שהיא צריכה לבריאה שאין מלך בלא עם [כמש''כ התוס' בברכות מ] שתואר המלכות הוא ששולט על זולתו ,וכיון ששאר המידות לא מחייבים עולם ממילא אינן מקיימי עולם אבל המלכות כיון שהיא חייבה את העולם ממילא הגדרת מקום העולם היא מידת המלכות שהיא חייבה את המקום וכל הענין של הצמצום הוא לעשות כלים במקום הזה שיוכלו לקבל את האור לתוכן ומידת המלכות מחייבת שיהיה כלים וכלים זה הגבלה כיון שהוא מגביל את האור שנכנס לתוכו וזה בחינת הדין שבה אע''פ שזה דין להיטיב,והאור הא''ס היה מבטל את הכלים לכן היה צריך צמצום ומבואר שבצמצום לא רק נסתלק האור אלא נעשו כלים וכשחוזר האור לא מתבטלים הכלים ו הוא מבאר כמה סיבות למה זה לא מתבטל שחלקם לא כתובים באוצרות א.שכיון שהתגשמו והקרישו הכלים ב.כיון שיש את הקו וזה מבואר באוצרות חיים ג. שהאור לא חזר לאותו מקום כבראשונה וצריך לבאר טעם זה.
ונתבאר לעיל שהצמצום נעשה באמצע ונתבאר לעיל שתי אפשריות ונבאר יותר שכיון שמבואר באריזל שמידת המלכות הכמוסה היא חייבה את המקום [לא אותו ח''ו] והיא נקראת דינא דמלכותא דינא שהמוציא לפועל של הדין היא מידת המלכות והיא המידה האחרונה וכיון שאירינן במלכות הכמוסה ממילא היא א''ס ואין בה סוף ואחרון וכאילו אמרינן שמכל צד נתחיל את הספירות כתר וכו' ואחרונה שבהם מלכות וכן לאידך גיסא מהצד השני כתר וכו עד שהמלכות נפגשות באמצע ונמצא המלכות נחשבת באמצע וזהו הביאור שצמצם עצמו באמצע כיון שכאילו רואים שהמלכות עומדת באמצע.
וכשעלה ברצונו וכו להקראות רחום וחנון וכיוצא בזה- בפשוטו כדי להקראות רחום וחנון ואם יש אדם בעולם שמשיג שד' הוא חנון מהפעולות וככל שנבין את זה נשיג את המטרה בפועל של הבריאה ואם היה היכ''ת להגיע להכרה בלי הבריאה גם הושלמה היצירה
אבל בשער ההקדמות הקדמה ג'- שטעם הבריאה נמנו וגמרו כדוגמת שם הויה שהוא הוויה ויהיה וכדי שיהיה נקרא כך היה צריך שיהיה בריאה וכן שמידת הרחום והחנון שיהיה בבריאה אנשים יראו את הטובה שד' פועל בהם ולא רק שנשיג שד' הוא חנון אלא לראות את החנון והרחום בפועל בבריאה.
שמעתי ממו''ר הגרא''מ שליט''א
לא היה שום מקום חלל ואויר פנוי- מה הפירוש אויר פנוי ובאמת אור פשוט המכוון לאפוקי מורכב שכל דבר שבבעולם הוא מורכב כמו שיש כח דיבור וכח שמיעה וכח ראייה אבל אצל הקב''ה זה הכל אור פשוט זה כח אחד שכביכול רואה ושומע ובעשרה מאמרות נברא העולם במאמר נעשה שהכל אחד כך מבאר הרמח''ל,
והכח הזה נקרא אין סוף וצריך לדעת שאי''ז עצמותו יתברך שבה אין לנו השגה כלל אלא אור אין סוף שיש לנו תחילת השגה.
ההגדרה של אויר פנוי [ויתר ביאור במה שנתבאר לעיל בחינת מלכות דא''ס]- האריזל בספר צדיק יסוד עולם מבאר יותר את כל העניין מביא מהמקובלים הקדמונים שקודם בריאת העולמות היו הספירות כמוסות בו יתברך והם נקראות עשר ספירות הכמוסות שאין לנו בהם השגה כלל והכתר הכמוס עימו לא מחייב לזולתו וכן שאר הספירות חוץ מספירת המלכות שהיא צריכה לבריאה שאין מלך בלא עם [כמש''כ התוס' בברכות מ] שתואר המלכות הוא ששולט על זולתו ,וכיון ששאר המידות לא מחייבים עולם ממילא אינן מקיימי עולם אבל המלכות כיון שהיא חייבה את העולם ממילא הגדרת מקום העולם היא מידת המלכות שהיא חייבה את המקום וכל הענין של הצמצום הוא לעשות כלים במקום הזה שיוכלו לקבל את האור לתוכן ומידת המלכות מחייבת שיהיה כלים וכלים זה הגבלה כיון שהוא מגביל את האור שנכנס לתוכו וזה בחינת הדין שבה אע''פ שזה דין להיטיב,והאור הא''ס היה מבטל את הכלים לכן היה צריך צמצום ומבואר שבצמצום לא רק נסתלק האור אלא נעשו כלים וכשחוזר האור לא מתבטלים הכלים ו הוא מבאר כמה סיבות למה זה לא מתבטל שחלקם לא כתובים באוצרות א.שכיון שהתגשמו והקרישו הכלים ב.כיון שיש את הקו וזה מבואר באוצרות חיים ג. שהאור לא חזר לאותו מקום כבראשונה וצריך לבאר טעם זה.
ונתבאר לעיל שהצמצום נעשה באמצע ונתבאר לעיל שתי אפשריות ונבאר יותר שכיון שמבואר באריזל שמידת המלכות הכמוסה היא חייבה את המקום [לא אותו ח''ו] והיא נקראת דינא דמלכותא דינא שהמוציא לפועל של הדין היא מידת המלכות והיא המידה האחרונה וכיון שאירינן במלכות הכמוסה ממילא היא א''ס ואין בה סוף ואחרון וכאילו אמרינן שמכל צד נתחיל את הספירות כתר וכו' ואחרונה שבהם מלכות וכן לאידך גיסא מהצד השני כתר וכו עד שהמלכות נפגשות באמצע ונמצא המלכות נחשבת באמצע וזהו הביאור שצמצם עצמו באמצע כיון שכאילו רואים שהמלכות עומדת באמצע.
וכשעלה ברצונו וכו להקראות רחום וחנון וכיוצא בזה- בפשוטו כדי להקראות רחום וחנון ואם יש אדם בעולם שמשיג שד' הוא חנון מהפעולות וככל שנבין את זה נשיג את המטרה בפועל של הבריאה ואם היה היכ''ת להגיע להכרה בלי הבריאה גם הושלמה היצירה
אבל בשער ההקדמות הקדמה ג'- שטעם הבריאה נמנו וגמרו כדוגמת שם הויה שהוא הוויה ויהיה וכדי שיהיה נקרא כך היה צריך שיהיה בריאה וכן שמידת הרחום והחנון שיהיה בבריאה אנשים יראו את הטובה שד' פועל בהם ולא רק שנשיג שד' הוא חנון אלא לראות את החנון והרחום בפועל בבריאה.
שמעתי ממו''ר הגרא''מ שליט''א
נערך לאחרונה: