איך הותר לחשמונאים להדליק המנורה בצורה שהדליקו?

[חיי עולם]

ידוע תירוצו של הבית יוסף, שמדליקים ח' ימים נ"ח, אע"פ שהיה מספיק ליום אחד,
משום שכל יום שמו קצת והרי זה התרבה ודלק יום שלם.

וצ"ע היאך היה מותר להם לעשות כן,
הא לכאו' היו צריכים להדליק ביום הראשון מלא,
והיאך סמכו על הנס, הא בדרך הטבע לי יקיימו אפילו מצוה אחת.

והשתא דאתינן להכי, יש להקשות,
היאך היה מותר להם להחמיר ולא להדליק בשמן טמא,
הא כיון דטומאה הותרה בציבור, הרי מחוייבים בהדלקה בשמן טמא.

וצ"ע.

 

[עשרה זהב]

ידוע תירוצו של הבית יוסף, שמדליקים ח' ימים נ"ח, אע"פ שהיה מספיק ליום אחד,
משום שכל יום שמו קצת והרי זה התרבה ודלק יום שלם.

וצ"ע היאך היה מותר להם לעשות כן,
הא לכאו' היו צריכים להדליק ביום הראשון מלא,
והיאך סמכו על הנס, הא בדרך הטבע לי יקיימו אפילו מצוה אחת.

והשתא דאתינן להכי, יש להקשות,
היאך היה מותר להם להחמיר ולא להדליק בשמן טמא,
הא כיון דטומאה הותרה בציבור, הרי מחוייבים בהדלקה בשמן טמא.

וצ"ע.

מתי השמן התרבה?
לכאורה מיד כאשר שמו כמות מועטה - התרבה השמן עד גדותיו,
וכי היו צריכים לרוקן את השמן הזה בשביל לתתת השמן שלהם?!

 

[חיי עולם]

מתי השמן התרבה?
לכאורה מיד כאשר שמו כמות מועטה - התרבה השמן עד גדותיו,
וכי היו צריכים לרוקן את השמן הזה בשביל לתתת השמן שלהם?!

תירוץ נפלא!
אני לתומי חשבתי שהתרבה לאחר ההדלקה, בהמשך הזמן.

 

[חיי עולם]

והשתא דאתינן להכי, יש להקשות,
היאך היה מותר להם להחמיר ולא להדליק בשמן טמא,
הא כיון דטומאה הותרה בציבור, הרי מחוייבים בהדלקה בשמן טמא.

ועתה ראיתי דברי הרא"מ (על הסמ"ג הלכות חנוכה ד"ה ונעשה) דהוצרך הנס בחנוכה, אף דטומאה הותרה בציבור, משום דשמן הוא רק ממכשירי הדלקה,
ובמכשירין לא הותרה טומאה.

 

[אורי]

ידוע תירוצו של הבית יוסף, שמדליקים ח' ימים נ"ח, אע"פ שהיה מספיק ליום אחד,
משום שכל יום שמו קצת והרי זה התרבה ודלק יום שלם.

וצ"ע היאך היה מותר להם לעשות כן,
הא לכאו' היו צריכים להדליק ביום הראשון מלא,
והיאך סמכו על הנס, הא בדרך הטבע לי יקיימו אפילו מצוה אחת.

והשתא דאתינן להכי, יש להקשות,
היאך היה מותר להם להחמיר ולא להדליק בשמן טמא,
הא כיון דטומאה הותרה בציבור, הרי מחוייבים בהדלקה בשמן טמא.

וצ"ע.

לכאורה פלא על שאלתו הרי כל בר נש דעסיק בשאלת הבית יוסף יודע שכן הקשה בתוספות הרא''ש דכיצד חילקו השמן לשמונה חלקים והא בעינן לה כמידתה, והיינו שבאמת לא סמכו על הנס אלא כך הוא הדין שמותר לעשות כן, ועל זה הקשה כהנ''ל, ותריץ שכל דין השיעור הוא רק לכתחילה ולא מעכב את המצוה בדיעבד. ונמצא שלא סמכו על הנס כלל. ועדיף דיעבד זה מצד שיעור בשמן מאשר להדליק בטומאה שהו א גם בדיעבד כשאין טהור, ודו''ק היטב בזה.

 

[אורי]

מתי השמן התרבה?
לכאורה מיד כאשר שמו כמות מועטה - התרבה השמן עד גדותיו,
וכי היו צריכים לרוקן את השמן הזה בשביל לתתת השמן שלהם?!

כבר הובא ביאור זה בשיטת הקדמונים שבת כ''א ב' בשם גליון תוספות. ועי' חזון עובדיה חנוכה עמוד ז' ח'. וכעין זה בכלי חמדה פרשת וישב אות טו בביאור הבית יוסף. ועוד ועוד ואכמ''ל. ברם מעיקרא שחילקו לשמונה מאי קסברו לסמוך על הנס. וי''ל שלא סמכו ממש רק חשבו שאם יהי' נס אז כך מספיק ואם לא יוסיפו שמן. ועי'.

 

[אברך]

והשתא דאתינן להכי, יש להקשות,
היאך היה מותר להם להחמיר ולא להדליק בשמן טמא,
הא כיון דטומאה הותרה בציבור, הרי מחוייבים בהדלקה בשמן טמא.

וצ"ע.

בדרך המוסר למדו מזה רבותינו כי בחנוכת דבר חדש, אסור שיהיה טמא, אע"פ שנפסיד דברים אחרים, מ"מ היסוד חייב להיות טהור!!!

 

[אורי]

לכאורה פלא על שאלתו הרי כל בר נש דעסיק בשאלת הבית יוסף יודע שכן הקשה בתוספות הרא''ש דכיצד חילקו השמן לשמונה חלקים והא בעינן לה כמידתה, והיינו שבאמת לא סמכו על הנס אלא כך הוא הדין שמותר לעשות כן, ועל זה הקשה כהנ''ל, ותריץ שכל דין השיעור הוא רק לכתחילה ולא מעכב את המצוה בדיעבד. ונמצא שלא סמכו על הנס כלל. ועדיף דיעבד זה מצד שיעור בשמן מאשר להדליק בטומאה שהו א גם בדיעבד כשאין טהור, ודו''ק היטב בזה.

אלא דקשיא לי קושיא אלימתא בדברי הרא''ש הנ''ל, מדוע בחרו להדליק הדלקה בדיעבד באופן שחסר בשיעור זמן ההדלקה לכל הלילה, והרי יכלו לעשות פתילות דקות ובזה יהיו דלוקים כל הלילה ותו לא בעינן לנס חנוכה. וליכא למימר שלא יכלו לעשות אותם דקים, דמדוע לא, הרי אותם פתילות שהיו להם יחלקו אותם לשמונה. וליכא למימר נמי שאור יפה עדיף מדין לכתחילה בשיעור זמן ההדלקה, שהרי זה ילפין מקרא בתורה דבעינן ליתן בה שמן כמידתה באופן שידלק מבוקר ועד ערב. וצע''ג.

 

[עשרה זהב]

ראה כאן, בסוף השיעור, שמרן הראש"ל ענה על השאלה הזו:

פרסם באשכול 'עלון 'יחווה דעת' - שיעורו השבועי של הראש"ל רבי דוד יוסף שליט"א'

16/12/25

פרשת וישב - תשפ"ו - גיליון 328

• אברך מב"ש

• 

 

[שאינו יודע לשאול]

ידוע תירוצו של הבית יוסף, שמדליקים ח' ימים נ"ח, אע"פ שהיה מספיק ליום אחד,
משום שכל יום שמו קצת והרי זה התרבה ודלק יום שלם.

וצ"ע היאך היה מותר להם לעשות כן,
הא לכאו' היו צריכים להדליק ביום הראשון מלא,
והיאך סמכו על הנס, הא בדרך הטבע לי יקיימו אפילו מצוה אחת.

והשתא דאתינן להכי, יש להקשות,
היאך היה מותר להם להחמיר ולא להדליק בשמן טמא,
הא כיון דטומאה הותרה בציבור, הרי מחוייבים בהדלקה בשמן טמא.

וצ"ע.

לכאורה פלא על שאלתו הרי כל בר נש דעסיק בשאלת הבית יוסף יודע שכן הקשה בתוספות הרא''ש דכיצד חילקו השמן לשמונה חלקים והא בעינן לה כמידתה, והיינו שבאמת לא סמכו על הנס אלא כך הוא הדין שמותר לעשות כן, ועל זה הקשה כהנ''ל, ותריץ שכל דין השיעור הוא רק לכתחילה ולא מעכב את המצוה בדיעבד. ונמצא שלא סמכו על הנס כלל. ועדיף דיעבד זה מצד שיעור בשמן מאשר להדליק בטומאה שהו א גם בדיעבד כשאין טהור, ודו''ק היטב בזה.

בעיקר הדבר מדוע פשיטא ליה למר שאין סומכין על הנס והלא פלוגתת אביי ורבא היא בפסחים סד ע"א לגבי נעילת דלתות היכל, ודעת אביי שסומכין על הנס, א"כ אולי החשמונאים כך סברו.
בנושא טומאה הותרה בציבור יש תירוץ נפלא של הפני יהושע והחכם צבי שאה"נ היה אפשר לעשות כן [וכפי שהשתמשו בוודאי בשמן טמא למנחות, וידועים דברי הר"ן והמהרש"א בזה בשבת שם], אבל הנס נצרך אך ורק על מנת להראות חביבותינו כלפי ה'.
ולגוף השאלה מה שכתב הרב אורי לעיל בשם תוס' הרא"ש יש להוסיף ולבאר, דממ"נ אם בכי האי גוונא אסור לסמוך על הנס, וכדעת רבא בפסחים שם א"כ עומדת לפניהם גם הדלקה של מחר ומחרתיים וכו', ובכה"ג עדיף לקיים את עיקר ההדלקה אך לא בשיעור מאשר לבטל לגמרי הדלקה של מחר ומחרתיים.
ואי נימא שסברו כאביי וכנ"ל קושיא מעיקרא ליתא.

 

[עשרה זהב]

מצאתי בבית גנזיי מאמר מעניין על שאלה זו, ומצ"ב לתועלת הכלל:

 

[שאינו יודע לשאול]

מצאתי בבית גנזיי מאמר מעניין על שאלה זו, ומצ"ב לתועלת הכלל:

יישר כוח מעניין מאוד.
לא הבנתי מדוע פשיטא ליה דאילו ידליקו בה יום אחד בשיעור שמן כראוי שוב איננה כלי עץ העשוי לנחת, ומנא לן דבעינן כל ימיו לנחת, ובפרט דאילו לא היה נעשה להם נס היו מדליקים בין כך בשאר הימים בשמן טמא דטומאה הותרה או דחויה בציבור.
שנית, מה שכתב שם שאילו לא היה כלי עץ העשוי לנחת הו"ל ביטול מצוות הדלקת המנורה שהרי היא היתה נטמאת בשעת ההדלקה, לכאורה זה אינו נכון, שהרי טומאה הותרה או דחויה בציבור ול"ש בזה עיכובא כמבואר להדיא בזבחים פ"ב.