איסור לא תחמוד - האם מותר לבקש הנחה מהמוכר

ממדבר מתנה

חבר קבוע
הצטרף
29/10/25
הודעות
204
הנה לדעת הרמב"ם (פ"א מהלכות גזילה) איסור לא תחמוד הוא אפילו אם אמר המוכר רוצה אני, דהיינו שאחר שנתאווה והפציר בו הרבה או שהרבה עליו רעים, נתרצה למוכרו לו בעל כרחו. ומקחו קיים אע"פ שעבר בלא תחמוד, כמבואר במ"מ שם.

והראב"ד שם חולק, וס"ל אינו עובר אלא כשלא אמר המוכר רוצה אני, וכן דעת התוס' בסנהדרין (כה ע"ב ד"ה מעיקרא).

ויש להסתפק לדעת הרמב"ם האם שייך לא תחמוד כאשר משדלו למכרו לו במחיר זול יותר ממה שדורש, כגון שמבקש הנחה גדולה, ומפציר בו וכו' עד שנתרצה לו בעל כרחו.

ושמעתי שיש מחלקים בסכום ההנחה, ובמספר הפעמים שמבקש. וצ"ע.

אמנם ראיתי להנצי"ב בהעמק דבר (שמות כ, יד) שכתב וז"ל: לא תחמוד אשת רעך וכו'. כאן אי אפשר לפרש באופן שמשתמש בה כשהיא אצל חבירו וכו' אלא שמשתדל שיגרשנה הבעל. וכיוצא בזה מיירי המקרא וכל אשר לרעך, שמשתדל שימכור לו. ורק הקדים הכתוב אשת רעך ללמדנו דמיירי באופן שאינו עומד למכור, כמו באשה שאין ביד הבעל למכור אותה לאחר. והכי תניא במכילתא. ע"כ.

ומבואר דכל שעומד החפץ למכירה אינו עובר בלא תחמוד.

ובהערות שם כתבו לפרש הטעם, דאין איסור לעשות השתדלות לרכוש בדרך מקח וממכר.

ולפי זה, אם מפציר בו לתת לו החפץ בחינם, עובר בלא תחמוד אף כשעומד למכירה. ומ"מ להפציר בו שימכרנו במחיר זול יותר ודאי שרי.

שו"ר להנצי"ב בביאורו למכילתא (שם), שכתב לבאר הטעם משום דלא אסרה תורה אלא דבר שאי אפשר שיבוא לרשותך רק ברצון בעלים (דהיינו על ידי שיפציר בו ויתנו לו), ולאפוקי חנווני שמותר לפתותו, כיון שבלאו הכי עומד למוכרו. וכן באשה פנויה שרוצה לשאת ליכא לא תחמוד. וע"ש עוד שכתב דמטעם זה מותר לחמוד בית ששכר חבירו, כיון שיכול לבא לרשותו גם שלא ברצון השוכר.
 
הנה לדעת הרמב"ם (פ"א מהלכות גזילה) איסור לא תחמוד הוא אפילו אם אמר המוכר רוצה אני, דהיינו שאחר שנתאווה והפציר בו הרבה או שהרבה עליו רעים, נתרצה למוכרו לו בעל כרחו. ומקחו קיים אע"פ שעבר בלא תחמוד, כמבואר במ"מ שם.

והראב"ד שם חולק, וס"ל אינו עובר אלא כשלא אמר המוכר רוצה אני, וכן דעת התוס' בסנהדרין (כה ע"ב ד"ה מעיקרא).

ויש להסתפק לדעת הרמב"ם האם שייך לא תחמוד כאשר משדלו למכרו לו במחיר זול יותר ממה שדורש, כגון שמבקש הנחה גדולה, ומפציר בו וכו' עד שנתרצה לו בעל כרחו.

ושמעתי שיש מחלקים בסכום ההנחה, ובמספר הפעמים שמבקש. וצ"ע.

אמנם ראיתי להנצי"ב בהעמק דבר (שמות כ, יד) שכתב וז"ל: לא תחמוד אשת רעך וכו'. כאן אי אפשר לפרש באופן שמשתמש בה כשהיא אצל חבירו וכו' אלא שמשתדל שיגרשנה הבעל. וכיוצא בזה מיירי המקרא וכל אשר לרעך, שמשתדל שימכור לו. ורק הקדים הכתוב אשת רעך ללמדנו דמיירי באופן שאינו עומד למכור, כמו באשה שאין ביד הבעל למכור אותה לאחר. והכי תניא במכילתא. ע"כ.

ומבואר דכל שעומד החפץ למכירה אינו עובר בלא תחמוד.

ובהערות שם כתבו לפרש הטעם, דאין איסור לעשות השתדלות לרכוש בדרך מקח וממכר.

ולפי זה, אם מפציר בו לתת לו החפץ בחינם, עובר בלא תחמוד אף כשעומד למכירה. ומ"מ להפציר בו שימכרנו במחיר זול יותר ודאי שרי.

שו"ר להנצי"ב בביאורו למכילתא (שם), שכתב לבאר הטעם משום דלא אסרה תורה אלא דבר שאי אפשר שיבוא לרשותך רק ברצון בעלים (דהיינו על ידי שיפציר בו ויתנו לו), ולאפוקי חנווני שמותר לפתותו, כיון שבלאו הכי עומד למוכרו. וכן באשה פנויה שרוצה לשאת ליכא לא תחמוד. וע"ש עוד שכתב דמטעם זה מותר לחמוד בית ששכר חבירו, כיון שיכול לבא לרשותו גם שלא ברצון השוכר.
לא זכיתי להבין דעת אלה שמחלקים בסכום ההנחה וכמה פעמים מבקש וכו', הרי החפץ עומד למכירה, והוא כבר נתרצה על עצם המכירה, ופעמים שכבר עשה קנין הגבהה או משיכה, ועכשיו דנים על סכום התשלום, וגם אם יפציר בכל כוחו, הוא לא שינה את דעתו מלא למכור ללמכור, כי החפץ נמצא כאן אך ורק למכור, ואם לא ירכשהו הוא, ירכשהו אחר, ולא היה לו צד כלל להשאיר את החפץ ברשותו, ואם סברו שאסור מצד גזירה דרבנן או דדמי ללא תחמוד, היכא רמיזא?
 
לא זכיתי להבין דעת אלה שמחלקים בסכום ההנחה וכמה פעמים מבקש וכו', הרי החפץ עומד למכירה, והוא כבר נתרצה על עצם המכירה
כנראה משום שיש לחוש שבמחיר הזה חשיב אצלו כאינו עומד למכרו, וממילא לפי הרמב"ם שייך לא תחמוד גם אם לבסוף נתרצה.
 
כנראה משום שיש לחוש שבמחיר הזה חשיב אצלו כאינו עומד למכרו, וממילא לפי הרמב"ם שייך לא תחמוד גם אם לבסוף נתרצה.
אכן.
אבל אין ספק שתכלית הימצאות אותו החפץ ברשות המוכר איננה אלא לתכלית מכירה, ולא על מנת שיהיה בידו לשימושיו, וגם אם בסכום כזה לא היה רוצה למכור, זהו כבר תנאי להסכמתו למכר, אבל לא לעצם הגדרתו כדבר העומד למכירה, ואף שאולי אין בדבר מידת נקיות, אבל הוא לא שייך לחמדה, מדוע זהו לא המושכל הראשון ?!
הרמב"ם מדבר שם להדיא על דבר "שאפשר" שימכור או לשון דומה, לא על דבר שעומד בעיקרו למכירה, וכל הנידון הוא הסכמת המוכר לתנאי המכירה.
כנלענ"ד הקלושה.
 
ראשי תחתית