קצת ממש''כ בזה לאחרונה:
מסכת ברכות (ט,ב) "משנה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות". ובגמרא "תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לקריאת שמע כותיקין, דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".
ובטור (אורח חיים סימן נח) "מצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה כוותיקין עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה, וכן כתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור אחת קודם שיעלה השמש ע"כ". ובבית יוסף בשם מהר'י אבוהב כותב אל יקשה בעיניך היאך יקרא לזה הזמן מועט, שהנה עליית השמש דהרמב''ם רוצה לומר לאחר שיעלה גוף השמש כולו, והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות''. ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב''ם במקום שיעור שעה אחת, עישור שעה שעה אחת, ובכס''מ כותב שזו נוסחא אמיתית.
אולם הדרכי משה חולק על גירסא זו וגורס שיעור שעה אחת.
ובשו"ע (אורח חיים - סימן נח) "ומצוה מן המובחר לקרותה בוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד: הגה - שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א)".
הפשטות היא שדעת מהר''י אבוהב והרמ''א דשעה קודם הנץ החמה הנראה – דהיינו שעלתה כל גוף השמש הוא "הנץ החמה".
והיינו כשיטת רבינו תם דנ''ח דקות אחרי שקיעת כל גוף השמש עדיין יום גמור, כך גם נ''ח דקות קודם עלות גוף השמש – הוא יום גמור.
ובספר רב פעלים (ח''ב סי' ג') הביא את דברי הבית דוד (או''ח סי' לו) דנץ החמה אינו כשנראה לנו בארץ, וראיה מיומא לז ע''ב דהילני המלכה עשתה נברשת זהב בפתחה של היכל, ותני עלה בשעה שהשמש זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן ק''ש, ואם איתא למה לי נברשת והלא נראה לעיניים הוא אימת חמה זורחת, אלא ודאי שהנץ החמה אינו כשנראה לנו אלא קודם שנראה לנו, והיינו משמתחיל השמש לצאת ממקומו, זהרוריתו זורח מן המזרח כנגד פתח ההיכל ששם הנברשת, ועי''ז ניצוצות יוצאין מהנברשת ולא שהחמה זורחת ממש על הנברשת אלא זהרי חמה".. והביא בסוף את דברי הרמב''ם הנ''ל.
והיה נראה דכמו דאיכא לר''ת ב' שקיעות ושקיעה שניה כשעה לאחר שקיעה ראשונה, ה''נ הוי עלוה''ש ולאחר י''ג דקות ומחצה הנץ, ולחר שעה עולה כל גוף השמש.
ומצאתי שכן כתב הגאון בעל חוות יאיר (הובא בשו''ת איש מצליח ח''א סי' טו עמ' שכג ד''ה וכבר לעיל) "נקוט מיהא הא מדברי תוס' אלו [שיטת ר''ת] כשם שמפרשים משקיעת החמה, ''ל מתחילת שקיעתה, הוא הדין הכא נמי על כרחך מפרשים גם כן מעלות השחר עד הנץ החמה, ר''ל עד תחילת הנצתה ליכנס חוץ לגלגל חוץ העולם העולם, ועמוד השחר הוא תחילת כניסתה מחוץ לעלום חוץ לרקיע, וא''כ ממילא מבואר שמהנץ החמה עד צאת כל גופה ג' מילין וביע והוא שעה פחות חלק מארבעים". וכתב באיש מצליח שם דלפ''ז שיטת הבית דוד צודקת, וכן הוכיח מדברי המעדני יו''ט (פ''ק דברכות סימן ט' אות צ) דמחלק בין תחילת הנצה בין עליית כל גוף השמש וביניהם שעה. ומסכם שם (עמ' שכה) שכן הוא דעת החסד לאלפים ומנחת אהרן (סי' נח,ו) ומור וקציעה ועטרת זקנים ופ''ג והליכות עולם ומעדני יו''ט כהבית דוד.
הבן איש חי כותב שיש לו ראייה מהחוש לסברת הבית דוד. הוא כותב שבגמרא כתוב שחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם. אומר הבן איש חי, כאשר נדקדק לראות בכלי מראה השעות, כלומר בשעון, בעת שתהיה החמה זורחת לעינינו, נמצא כי בצהריים תהיה חמה בראש כל אדם אחר חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה לפנינו, שנראית לנו. וזה מופת לנץ החמה איננו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שעלה השמש על הארץ
ויתראה לנו. ככה כותב הבן איש חי, שברגע שכתוב בחז"ל מצד אחד שבחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם, ובפועל רואים את זה בכלי השעות אחרי חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה, זה מראה כי הנץ מוקדם יותר.
אז הוא אומר שזה מופת שנץ החמה אינו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שיעלה השמש על הארץ ויתראה לנו. מיהו זה המיוחד אינו עולה אלא בימות הקיץ, מה שאין כן בימות החורף. הוא אומר, יש הבדל בין הקיץ לחורף.
ויש פה כמה שאלות על הבן איש חי. שאלה ראשונה, לכאורה, בתשובה לפני כן הוא כתב שמניין השעות הוא מעלות השחר ולא מהנץ. ואם פתאום פה הוא בונה מהנץ לפי השעון, השעון הולך לפי הנץ ולא לפי עלות השחר. אולי לזה אפשר להגיד שגם מהנץ הוא שעה קודם. קודם כל, אם יהיה זמן חצות בשווה דהיום יתארך, אבל חצות באמצע.
עוד דבר, באיש מצליח בחלק (ח''א סי' טו עמוד שנד דיבור המתחיל עוד כתב( הביא את דברי הגמרא במסכת פסחים צד. חצי שש וחצי שבע חמה בראש כל אדם. אם כן, הכוונה מחמש וחצי עד שש וחצי. לפי זה הוא הופך את הקערה על פיה, שלדעת הבית דוד, חמה בראש כל אדם בתחילת שש עד סוף שש, וזה הפך הגמרא.
אומנם נראה שהבית דוד סובר כרבנו תם וכמגן אברהם ובודקים מעלות השחר, עד צאת הכוכבים, ואז חצות נקבע ולא לפי זמן הנץ. כל זה כמו שנתבאר לעיל שהדברים קשורים זה לזה. ולכאורה דברי הבן איש חי צריכים עיון לעת עתה. והאיש מצליח שם, דיבור מתחיל והנה חשבתי, מיישב קצת את דברי הבן איש חי, אבל גם הבן איש חי כותב שראיה זו לא מוכחת יעויין שם. ומ''מ מסיק (שם ד''ה ונשאר) שדעת הב''ד לא עולה יפה אלא לדעת ר''ת. וכמוש''כ הית דוד עצמו בסי' ריט שכדי שיהיה חצות במרכז היום צריך לומר דהשקיעה עדיין יום ורק לאחר שעה יום ולילה. ע''ש.
ובביאור הלכה הביא דברי הפמ''ג, והבית דוד, וכתב בזה הלשון (סימן נח ד"ה כמו) "וכעין זה ראיתי ג"כ באשל אברהם בסימן זה שמביא בשם תשובת בי"ד ומשמע ג"כ מלשונו דנץ החמה נקרא מעת שמתחלת השמש לצאת ממקומה אף שאינו נראה ולא נודע לנו עדיין". אולם הביאוה''ל חולק עליו "ולא משמע כן מדברי רבינו יונה שכתב בפירוש שנץ החמה היא השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים, וכן מתוספות ברכות ט' ע"ב ד"ה לק"ש כותיקין שהקשו דמההיא דנברשת שבשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאין הימנה והיו יודעין הכל שהגיע זמן ק"ש מוכח דזמן ק"ש הוא אחר הנץ וכמו שכתב הרא"ש עיי"ש משמע ג"כ דנץ החמה הוא משעה שהחמה מתחיל להתנוצץ על העולם לא משעה שמתחלת לצאת ממקומה דא"כ יש עוד זמן הפסק בין שיטת התוספות לשיטת ר"ח ולא משמע כן כדמוכח להמעיין בדבריהם דהנ"מ הוא רק במ"ש גומרין אם הכוונה הוא לגמרה עם הנץ או להתחיל לקרותה עם הנץ אבל בעצם הנץ לא נחלקו. ועוד מוותיקין גופא מוכח שלא רצו לקרות שמע וברכותיה משיכיר את חבירו דהוא התחלת זמן ק"ש כדי שלא יהיה הפסק הרבה אחר הקריאה ולא יהיו יכולין לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב התר"י והובא בב"י ולשיטה זו הסכים התוספות והרא"ש והשו"ע כמו שכתב הגר"א וכי עשור שעה דהוא ערך ששה מנוטין הוא זמן הרבה לק"ש וברכות".
לפי האמור, לדעת השיטה המיוחסת לגאונים, כלומר לפי איך שביאר אותם המהר"ם אלשקר,
לפי דעת המהרלב''ח, גינת ורדים, מהר"ל, הגר"א, שולחן ערוך הרב, כל הסוברים כמוהם, אז
לכאורה צריך ללכת לפי הנץ הנראה, והוא הנכון לכאורה גם לפי גרסת הבית יוסף, שגורס עישור שעה. עשירית שעה זה מתוך שישים דקות, שש דקות קודם הנץ החמה. מסיים קריאת שמע בברכותיה ומתפלל עם הנץ החמה עצמו. לדעת הגר"א, שליש עישור שעה ולפי זה זה שתי דקות קודם.
באיש מצליח, עמוד שכה, האריך בבירור השיטות וסיכם שדעת המנחת כהן והעטרת ראש ויד דוד, ושלום ירושלים והגר"א, ומרן הבית יוסף והפרי חדש, ומהר''י שוורץ, מקור ברכה, מגן אברהם, מחצית השקל, משנה ברורה, חוט השני, מאמר מרדכי, ראשון לציון כולם הבינו, דלא כהבית דוד.
הבן איש חי הביא ראייה מדברי האריז"ל שקוראים קריאת שמע קודם היות היום ברור. והיינו קודם הנצח חמה, ומזה מוכרח דגדר הנץ החמה הוא שרואים לעינינו את השמש, שאז היום ברור.
ועיין שכתב להוכיח מדברי הגאון והאשכול והרז"ה והראב"ד והרמב״ן והמאירי והשיטה מקובצת ואוהל מועד דלא כהבית דוד.
בכף החיים בסימן נח סעיף קטן ס' הוכיח משבת קי״ח עמוד ב "דמדומי חמה" שהחמה אדומה
וזה לא קורה רק סמוך לנץ הנראה. ועיין גם בר"ן ותוס' ר"י הזקן שגם כן נקטו כן.
ועיין גם לקמן בפרק תפילת השחר מעין זה. נחלקו רבנו תם ורש"י עם הכוונה על קריאת שמע או על תפילה, ועיין שם.
ורב שר שלום גאון (אוצה''ג ברכות סי' ט''ל) "וששאלתם זמן הנץ החמה, הנץ החמה שמבקשת חמה לראות פניה כמו שכתוב ויצו פרח ויצץ ציץ ומתרגמינן ואנץ נץ, בשעה שמאדים העולם וחמה מלבלבת לצאת כמות עשבים ואילנות שמבקשין להוציא עלין, כמ''ש הנצו הרימנים תחילת הראות פניה".
ורב סעדיה גאון בסידורו (הנד''מ סוף עמוד י''ב וראש עמ' יג) "וזמן הבקר שבו חייבים בקריאה ובתפילה מזריחת השמש, עד סוף השעה הרביעית מן היום, ותחילת הנץ החמה על כל עיר הוא תחילת זמן הקריאה והתפילה" וכו'.
