זמן נץ החמה

הצטרף
15/7/25
הודעות
65
שמעתי כמה שמועות שמעלת תפילה עם הנה"ח אינו צריך להיות מדוקדק ממש, ואף אם מקדימים כמה דקות נחשב כתפילה בהנה"ח.
יש שמועות שהחזו"א הקפיד שלא להתפלל מדויק בזמן הנה"ח.
האם נכון הדבר?
 
כמדומני שהרב מוצפי אומר 10 דקות.
הנה בספרו בן איש חי כתב [ח"א, וארא ג] "והרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו כתב דרוב הציבור בירושלים תוב"ב עושים כמ"ש הרב בית דוד ז"ל, אמנם יש מדקדקים שאינם מתפללים כי אם אחר יציאת החמה ממש וכמ"ש בספר דברי יוסף שווארץ דף ע"ה וכו', לכן אני נוהג לגמור ק"ש ששה דקים שהוא עישור שעה קודם יציאת השמש, ולפעמים ממהירות החזן יהיו יו"ד או י"ב דקים קודם יציאת השמש על הארץ ולא אכפת לי, וכן לפעמים יהיה עם השמש, ולאל שדי אתחנן שיזכינו לבא על הנקודה, שזה צריך סייעתא דשמייא עכ"ל נר"ו".

ודע שמקור הדברים הוא בדברי רבנו הגדול הרמב"ם ז"ל [הלכות קריאת שמע פרק א, הלכה י"א] שכתב "ואי זה הוא זמנה ביום מצוותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות, ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה, ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר". נמצא שהוא שש דקות.
ועיין בדברי מרן הכסף משנה שם, והרב תוספות יום טוב ברכות א, א. ובמעדני יום טוב ברכות פרק א, סימן י. ועיין באחרונים בסימן נ"ח.
אמנם הגאון מווילנא בביאוריו אורח חיים נ"ח, ח. כתב "שליש שיעור שעה" שהוא שתי דקות.

ודע, כי זאת מצאתי בספר "ברכת הרי"ח" שיצא לאור בשנת התשע"ט [על ידי מורשת יהדות סוריא הי"ו] ובו לקט תשובות וחידושים מהגאון רבנו יוסף חיים ז"ל ושם בעמוד ש"כ כתב לגבי הקדמת ברכת הלבנה בארבע דקות כתב "שכל פחות משתות מהשעה [עשר דקות] לא חשיב חסרון". נמצא לסיכום שתוך 10 דקות נקרא הנץ החמה, וכך שמעתי ממור אבי ז"ל.

 
קצת ממש''כ בזה לאחרונה:

מסכת ברכות (ט,ב) "משנה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות". ובגמרא "תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לקריאת שמע כותיקין, דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".

ובטור (אורח חיים סימן נח) "מצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה כוותיקין עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה, וכן כתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור אחת קודם שיעלה השמש ע"כ". ובבית יוסף בשם מהר'י אבוהב כותב אל יקשה בעיניך היאך יקרא לזה הזמן מועט, שהנה עליית השמש דהרמב''ם רוצה לומר לאחר שיעלה גוף השמש כולו, והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות''. ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב''ם במקום שיעור שעה אחת, עישור שעה שעה אחת, ובכס''מ כותב שזו נוסחא אמיתית.

אולם הדרכי משה חולק על גירסא זו וגורס שיעור שעה אחת.

ובשו"ע (אורח חיים - סימן נח) "ומצוה מן המובחר לקרותה בוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד: הגה - שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א)".

הפשטות היא שדעת מהר''י אבוהב והרמ''א דשעה קודם הנץ החמה הנראה – דהיינו שעלתה כל גוף השמש הוא "הנץ החמה".

והיינו כשיטת רבינו תם דנ''ח דקות אחרי שקיעת כל גוף השמש עדיין יום גמור, כך גם נ''ח דקות קודם עלות גוף השמש – הוא יום גמור.

ובספר רב פעלים (ח''ב סי' ג') הביא את דברי הבית דוד (או''ח סי' לו) דנץ החמה אינו כשנראה לנו בארץ, וראיה מיומא לז ע''ב דהילני המלכה עשתה נברשת זהב בפתחה של היכל, ותני עלה בשעה שהשמש זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן ק''ש, ואם איתא למה לי נברשת והלא נראה לעיניים הוא אימת חמה זורחת, אלא ודאי שהנץ החמה אינו כשנראה לנו אלא קודם שנראה לנו, והיינו משמתחיל השמש לצאת ממקומו, זהרוריתו זורח מן המזרח כנגד פתח ההיכל ששם הנברשת, ועי''ז ניצוצות יוצאין מהנברשת ולא שהחמה זורחת ממש על הנברשת אלא זהרי חמה".. והביא בסוף את דברי הרמב''ם הנ''ל.

והיה נראה דכמו דאיכא לר''ת ב' שקיעות ושקיעה שניה כשעה לאחר שקיעה ראשונה, ה''נ הוי עלוה''ש ולאחר י''ג דקות ומחצה הנץ, ולחר שעה עולה כל גוף השמש.

ומצאתי שכן כתב הגאון בעל חוות יאיר (הובא בשו''ת איש מצליח ח''א סי' טו עמ' שכג ד''ה וכבר לעיל) "נקוט מיהא הא מדברי תוס' אלו [שיטת ר''ת] כשם שמפרשים משקיעת החמה, ''ל מתחילת שקיעתה, הוא הדין הכא נמי על כרחך מפרשים גם כן מעלות השחר עד הנץ החמה, ר''ל עד תחילת הנצתה ליכנס חוץ לגלגל חוץ העולם העולם, ועמוד השחר הוא תחילת כניסתה מחוץ לעלום חוץ לרקיע, וא''כ ממילא מבואר שמהנץ החמה עד צאת כל גופה ג' מילין וביע והוא שעה פחות חלק מארבעים". וכתב באיש מצליח שם דלפ''ז שיטת הבית דוד צודקת, וכן הוכיח מדברי המעדני יו''ט (פ''ק דברכות סימן ט' אות צ) דמחלק בין תחילת הנצה בין עליית כל גוף השמש וביניהם שעה. ומסכם שם (עמ' שכה) שכן הוא דעת החסד לאלפים ומנחת אהרן (סי' נח,ו) ומור וקציעה ועטרת זקנים ופ''ג והליכות עולם ומעדני יו''ט כהבית דוד.

הבן איש חי כותב שיש לו ראייה מהחוש לסברת הבית דוד. הוא כותב שבגמרא כתוב שחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם. אומר הבן איש חי, כאשר נדקדק לראות בכלי מראה השעות, כלומר בשעון, בעת שתהיה החמה זורחת לעינינו, נמצא כי בצהריים תהיה חמה בראש כל אדם אחר חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה לפנינו, שנראית לנו. וזה מופת לנץ החמה איננו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שעלה השמש על הארץ

ויתראה לנו. ככה כותב הבן איש חי, שברגע שכתוב בחז"ל מצד אחד שבחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם, ובפועל רואים את זה בכלי השעות אחרי חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה, זה מראה כי הנץ מוקדם יותר.

אז הוא אומר שזה מופת שנץ החמה אינו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שיעלה השמש על הארץ ויתראה לנו. מיהו זה המיוחד אינו עולה אלא בימות הקיץ, מה שאין כן בימות החורף. הוא אומר, יש הבדל בין הקיץ לחורף.

ויש פה כמה שאלות על הבן איש חי. שאלה ראשונה, לכאורה, בתשובה לפני כן הוא כתב שמניין השעות הוא מעלות השחר ולא מהנץ. ואם פתאום פה הוא בונה מהנץ לפי השעון, השעון הולך לפי הנץ ולא לפי עלות השחר. אולי לזה אפשר להגיד שגם מהנץ הוא שעה קודם. קודם כל, אם יהיה זמן חצות בשווה דהיום יתארך, אבל חצות באמצע.

עוד דבר, באיש מצליח בחלק (ח''א סי' טו עמוד שנד דיבור המתחיל עוד כתב( הביא את דברי הגמרא במסכת פסחים צד. חצי שש וחצי שבע חמה בראש כל אדם. אם כן, הכוונה מחמש וחצי עד שש וחצי. לפי זה הוא הופך את הקערה על פיה, שלדעת הבית דוד, חמה בראש כל אדם בתחילת שש עד סוף שש, וזה הפך הגמרא.

אומנם נראה שהבית דוד סובר כרבנו תם וכמגן אברהם ובודקים מעלות השחר, עד צאת הכוכבים, ואז חצות נקבע ולא לפי זמן הנץ. כל זה כמו שנתבאר לעיל שהדברים קשורים זה לזה. ולכאורה דברי הבן איש חי צריכים עיון לעת עתה. והאיש מצליח שם, דיבור מתחיל והנה חשבתי, מיישב קצת את דברי הבן איש חי, אבל גם הבן איש חי כותב שראיה זו לא מוכחת יעויין שם. ומ''מ מסיק (שם ד''ה ונשאר) שדעת הב''ד לא עולה יפה אלא לדעת ר''ת. וכמוש''כ הית דוד עצמו בסי' ריט שכדי שיהיה חצות במרכז היום צריך לומר דהשקיעה עדיין יום ורק לאחר שעה יום ולילה. ע''ש.

ובביאור הלכה הביא דברי הפמ''ג, והבית דוד, וכתב בזה הלשון (סימן נח ד"ה כמו) "וכעין זה ראיתי ג"כ באשל אברהם בסימן זה שמביא בשם תשובת בי"ד ומשמע ג"כ מלשונו דנץ החמה נקרא מעת שמתחלת השמש לצאת ממקומה אף שאינו נראה ולא נודע לנו עדיין". אולם הביאוה''ל חולק עליו "ולא משמע כן מדברי רבינו יונה שכתב בפירוש שנץ החמה היא השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים, וכן מתוספות ברכות ט' ע"ב ד"ה לק"ש כותיקין שהקשו דמההיא דנברשת שבשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאין הימנה והיו יודעין הכל שהגיע זמן ק"ש מוכח דזמן ק"ש הוא אחר הנץ וכמו שכתב הרא"ש עיי"ש משמע ג"כ דנץ החמה הוא משעה שהחמה מתחיל להתנוצץ על העולם לא משעה שמתחלת לצאת ממקומה דא"כ יש עוד זמן הפסק בין שיטת התוספות לשיטת ר"ח ולא משמע כן כדמוכח להמעיין בדבריהם דהנ"מ הוא רק במ"ש גומרין אם הכוונה הוא לגמרה עם הנץ או להתחיל לקרותה עם הנץ אבל בעצם הנץ לא נחלקו. ועוד מוותיקין גופא מוכח שלא רצו לקרות שמע וברכותיה משיכיר את חבירו דהוא התחלת זמן ק"ש כדי שלא יהיה הפסק הרבה אחר הקריאה ולא יהיו יכולין לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב התר"י והובא בב"י ולשיטה זו הסכים התוספות והרא"ש והשו"ע כמו שכתב הגר"א וכי עשור שעה דהוא ערך ששה מנוטין הוא זמן הרבה לק"ש וברכות".

לפי האמור, לדעת השיטה המיוחסת לגאונים, כלומר לפי איך שביאר אותם המהר"ם אלשקר,

לפי דעת המהרלב''ח, גינת ורדים, מהר"ל, הגר"א, שולחן ערוך הרב, כל הסוברים כמוהם, אז

לכאורה צריך ללכת לפי הנץ הנראה, והוא הנכון לכאורה גם לפי גרסת הבית יוסף, שגורס עישור שעה. עשירית שעה זה מתוך שישים דקות, שש דקות קודם הנץ החמה. מסיים קריאת שמע בברכותיה ומתפלל עם הנץ החמה עצמו. לדעת הגר"א, שליש עישור שעה ולפי זה זה שתי דקות קודם.

באיש מצליח, עמוד שכה, האריך בבירור השיטות וסיכם שדעת המנחת כהן והעטרת ראש ויד דוד, ושלום ירושלים והגר"א, ומרן הבית יוסף והפרי חדש, ומהר''י שוורץ, מקור ברכה, מגן אברהם, מחצית השקל, משנה ברורה, חוט השני, מאמר מרדכי, ראשון לציון כולם הבינו, דלא כהבית דוד.

הבן איש חי הביא ראייה מדברי האריז"ל שקוראים קריאת שמע קודם היות היום ברור. והיינו קודם הנצח חמה, ומזה מוכרח דגדר הנץ החמה הוא שרואים לעינינו את השמש, שאז היום ברור.

ועיין שכתב להוכיח מדברי הגאון והאשכול והרז"ה והראב"ד והרמב״ן והמאירי והשיטה מקובצת ואוהל מועד דלא כהבית דוד.

בכף החיים בסימן נח סעיף קטן ס' הוכיח משבת קי״ח עמוד ב "דמדומי חמה" שהחמה אדומה

וזה לא קורה רק סמוך לנץ הנראה. ועיין גם בר"ן ותוס' ר"י הזקן שגם כן נקטו כן.

ועיין גם לקמן בפרק תפילת השחר מעין זה. נחלקו רבנו תם ורש"י עם הכוונה על קריאת שמע או על תפילה, ועיין שם.

ורב שר שלום גאון (אוצה''ג ברכות סי' ט''ל) "וששאלתם זמן הנץ החמה, הנץ החמה שמבקשת חמה לראות פניה כמו שכתוב ויצו פרח ויצץ ציץ ומתרגמינן ואנץ נץ, בשעה שמאדים העולם וחמה מלבלבת לצאת כמות עשבים ואילנות שמבקשין להוציא עלין, כמ''ש הנצו הרימנים תחילת הראות פניה".

ורב סעדיה גאון בסידורו (הנד''מ סוף עמוד י''ב וראש עמ' יג) "וזמן הבקר שבו חייבים בקריאה ובתפילה מזריחת השמש, עד סוף השעה הרביעית מן היום, ותחילת הנץ החמה על כל עיר הוא תחילת זמן הקריאה והתפילה" וכו'.
 
נערך לאחרונה:
קצת ממש''כ בזה לאחרונה:

מסכת ברכות (ט,ב) "משנה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות". ובגמרא "תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לקריאת שמע כותיקין, דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".

ובטור (אורח חיים סימן נח) "מצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה כוותיקין עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה, וכן כתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור אחת קודם שיעלה השמש ע"כ". ובבית יוסף בשם מהר'י אבוהב כותב אל יקשה בעיניך היאך יקרא לזה הזמן מועט, שהנה עליית השמש דהרמב''ם רוצה לומר לאחר שיעלה גוף השמש כולו, והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות''. ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב''ם במקום שיעור שעה אחת, עישור שעה שעה אחת, ובכס''מ כותב שזו נוסחא אמיתית.

אולם הדרכי משה חולק על גירסא זו וגורס שיעור שעה אחת.

ובשו"ע (אורח חיים - סימן נח) "ומצוה מן המובחר לקרותה בוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד: הגה - שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א)".

הפשטות היא שדעת מהר''י אבוהב והרמ''א דשעה קודם הנץ החמה הנראה – דהיינו שעלתה כל גוף השמש הוא "הנץ החמה".

והיינו כשיטת רבינו תם דנ''ח דקות אחרי שקיעת כל גוף השמש עדיין יום גמור, כך גם נ''ח דקות קודם עלות גוף השמש – הוא יום גמור.

ובספר רב פעלים (ח''ב סי' ג') הביא את דברי הבית דוד (או''ח סי' לו) דנץ החמה אינו כשנראה לנו בארץ, וראיה מיומא לז ע''ב דהילני המלכה עשתה נברשת זהב בפתחה של היכל, ותני עלה בשעה שהשמש זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן ק''ש, ואם איתא למה לי נברשת והלא נראה לעיניים הוא אימת חמה זורחת, אלא ודאי שהנץ החמה אינו כשנראה לנו אלא קודם שנראה לנו, והיינו משמתחיל השמש לצאת ממקומו, זהרוריתו זורח מן המזרח כנגד פתח ההיכל ששם הנברשת, ועי''ז ניצוצות יוצאין מהנברשת ולא שהחמה זורחת ממש על הנברשת אלא זהרי חמה".. והביא בסוף את דברי הרמב''ם הנ''ל.

והיה נראה דכמו דאיכא לר''ת ב' שקיעות ושקיעה שניה כשעה לאחר שקיעה ראשונה, ה''נ הוי עלוה''ש ולאחר י''ג דקות ומחצה הנץ, ולחר שעה עולה כל גוף השמש.

ומצאתי שכן כתב הגאון בעל חוות יאיר (הובא בשו''ת איש מצליח ח''א סי' טו עמ' שכג ד''ה וכבר לעיל) "נקוט מיהא הא מדברי תוס' אלו [שיטת ר''ת] כשם שמפרשים משקיעת החמה, ''ל מתחילת שקיעתה, הוא הדין הכא נמי על כרחך מפרשים גם כן מעלות השחר עד הנץ החמה, ר''ל עד תחילת הנצתה ליכנס חוץ לגלגל חוץ העולם העולם, ועמוד השחר הוא תחילת כניסתה מחוץ לעלום חוץ לרקיע, וא''כ ממילא מבואר שמהנץ החמה עד צאת כל גופה ג' מילין וביע והוא שעה פחות חלק מארבעים". וכתב באיש מצליח שם דלפ''ז שיטת הבית דוד צודקת, וכן הוכיח מדברי המעדני יו''ט (פ''ק דברכות סימן ט' אות צ) דמחלק בין תחילת הנצה בין עליית כל גוף השמש וביניהם שעה. ומסכם שם (עמ' שכה) שכן הוא דעת החסד לאלפים ומנחת אהרן (סי' נח,ו) ומור וקציעה ועטרת זקנים ופ''ג והליכות עולם ומעדני יו''ט כהבית דוד.

הבן איש חי כותב שיש לו ראייה מהחוש לסברת הבית דוד. הוא כותב שבגמרא כתוב שחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם. אומר הבן איש חי, כאשר נדקדק לראות בכלי מראה השעות, כלומר בשעון, בעת שתהיה החמה זורחת לעינינו, נמצא כי בצהריים תהיה חמה בראש כל אדם אחר חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה לפנינו, שנראית לנו. וזה מופת לנץ החמה איננו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שעלה השמש על הארץ

ויתראה לנו. ככה כותב הבן איש חי, שברגע שכתוב בחז"ל מצד אחד שבחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם, ובפועל רואים את זה בכלי השעות אחרי חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה, זה מראה כי הנץ מוקדם יותר.

אז הוא אומר שזה מופת שנץ החמה אינו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שיעלה השמש על הארץ ויתראה לנו. מיהו זה המיוחד אינו עולה אלא בימות הקיץ, מה שאין כן בימות החורף. הוא אומר, יש הבדל בין הקיץ לחורף.

ויש פה כמה שאלות על הבן איש חי. שאלה ראשונה, לכאורה, בתשובה לפני כן הוא כתב שמניין השעות הוא מעלות השחר ולא מהנץ. ואם פתאום פה הוא בונה מהנץ לפי השעון, השעון הולך לפי הנץ ולא לפי עלות השחר. אולי לזה אפשר להגיד שגם מהנץ הוא שעה קודם. קודם כל, אם יהיה זמן חצות בשווה דהיום יתארך, אבל חצות באמצע.

עוד דבר, באיש מצליח בחלק (ח''א סי' טו עמוד שנד דיבור המתחיל עוד כתב( הביא את דברי הגמרא במסכת פסחים צד. חצי שש וחצי שבע חמה בראש כל אדם. אם כן, הכוונה מחמש וחצי עד שש וחצי. לפי זה הוא הופך את הקערה על פיה, שלדעת הבית דוד, חמה בראש כל אדם בתחילת שש עד סוף שש, וזה הפך הגמרא.

אומנם נראה שהבית דוד סובר כרבנו תם וכמגן אברהם ובודקים מעלות השחר, עד צאת הכוכבים, ואז חצות נקבע ולא לפי זמן הנץ. כל זה כמו שנתבאר לעיל שהדברים קשורים זה לזה. ולכאורה דברי הבן איש חי צריכים עיון לעת עתה. והאיש מצליח שם, דיבור מתחיל והנה חשבתי, מיישב קצת את דברי הבן איש חי, אבל גם הבן איש חי כותב שראיה זו לא מוכחת יעויין שם. ומ''מ מסיק (שם ד''ה ונשאר) שדעת הב''ד לא עולה יפה אלא לדעת ר''ת. וכמוש''כ הית דוד עצמו בסי' ריט שכדי שיהיה חצות במרכז היום צריך לומר דהשקיעה עדיין יום ורק לאחר שעה יום ולילה. ע''ש.

ובביאור הלכה הביא דברי הפמ''ג, והבית דוד, וכתב בזה הלשון (סימן נח ד"ה כמו) "וכעין זה ראיתי ג"כ באשל אברהם בסימן זה שמביא בשם תשובת בי"ד ומשמע ג"כ מלשונו דנץ החמה נקרא מעת שמתחלת השמש לצאת ממקומה אף שאינו נראה ולא נודע לנו עדיין". אולם הביאוה''ל חולק עליו "ולא משמע כן מדברי רבינו יונה שכתב בפירוש שנץ החמה היא השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים, וכן מתוספות ברכות ט' ע"ב ד"ה לק"ש כותיקין שהקשו דמההיא דנברשת שבשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאין הימנה והיו יודעין הכל שהגיע זמן ק"ש מוכח דזמן ק"ש הוא אחר הנץ וכמו שכתב הרא"ש עיי"ש משמע ג"כ דנץ החמה הוא משעה שהחמה מתחיל להתנוצץ על העולם לא משעה שמתחלת לצאת ממקומה דא"כ יש עוד זמן הפסק בין שיטת התוספות לשיטת ר"ח ולא משמע כן כדמוכח להמעיין בדבריהם דהנ"מ הוא רק במ"ש גומרין אם הכוונה הוא לגמרה עם הנץ או להתחיל לקרותה עם הנץ אבל בעצם הנץ לא נחלקו. ועוד מוותיקין גופא מוכח שלא רצו לקרות שמע וברכותיה משיכיר את חבירו דהוא התחלת זמן ק"ש כדי שלא יהיה הפסק הרבה אחר הקריאה ולא יהיו יכולין לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב התר"י והובא בב"י ולשיטה זו הסכים התוספות והרא"ש והשו"ע כמו שכתב הגר"א וכי עשור שעה דהוא ערך ששה מנוטין הוא זמן הרבה לק"ש וברכות".

לפי האמור, לדעת השיטה המיוחסת לגאונים, כלומר לפי איך שביאר אותם המהר"ם אלשקר,

לפי דעת המהרלב''ח, גינת ורדים, מהר"ל, הגר"א, שולחן ערוך הרב, כל הסוברים כמוהם, אז

לכאורה צריך ללכת לפי הנץ הנראה, והוא הנכון לכאורה גם לפי גרסת הבית יוסף, שגורס עישור שעה. עשירית שעה זה מתוך שישים דקות, שש דקות קודם הנץ החמה. מסיים קריאת שמע בברכותיה ומתפלל עם הנץ החמה עצמו. לדעת הגר"א, שליש עישור שעה ולפי זה זה שתי דקות קודם.

באיש מצליח, עמוד שכה, האריך בבירור השיטות וסיכם שדעת המנחת כהן והעטרת ראש ויד דוד, ושלום ירושלים והגר"א, ומרן הבית יוסף והפרי חדש, ומהר''י שוורץ, מקור ברכה, מגן אברהם, מחצית השקל, משנה ברורה, חוט השני, מאמר מרדכי, ראשון לציון כולם הבינו, דלא כהבית דוד.

הבן איש חי הביא ראייה מדברי האריז"ל שקוראים קריאת שמע קודם היות היום ברור. והיינו קודם הנצח חמה, ומזה מוכרח דגדר הנץ החמה הוא שרואים לעינינו את השמש, שאז היום ברור.

ועיין שכתב להוכיח מדברי הגאון והאשכול והרז"ה והראב"ד והרמב״ן והמאירי והשיטה מקובצת ואוהל מועד דלא כהבית דוד.

בכף החיים בסימן נח סעיף קטן ס' הוכיח משבת קי״ח עמוד ב "דמדומי חמה" שהחמה אדומה

וזה לא קורה רק סמוך לנץ הנראה. ועיין גם בר"ן ותוס' ר"י הזקן שגם כן נקטו כן.

ועיין גם לקמן בפרק תפילת השחר מעין זה. נחלקו רבנו תם ורש"י עם הכוונה על קריאת שמע או על תפילה, ועיין שם.

ורב שר שלום גאון (אוצה''ג ברכות סי' ט''ל) "וששאלתם זמן הנץ החמה, הנץ החמה שמבקשת חמה לראות פניה כמו שכתוב ויצו פרח ויצץ ציץ ומתרגמינן ואנץ נץ, בשעה שמאדים העולם וחמה מלבלבת לצאת כמות עשבים ואילנות שמבקשין להוציא עלין, כמ''ש הנצו הרימנים תחילת הראות פניה".

ורב סעדיה גאון בסידורו (הנד''מ סוף עמוד י''ב וראש עמ' יג) "וזמן הבקר שבו חייבים בקריאה ובתפילה מזריחת השמש, עד סוף השעה הרביעית מן היום, ותחילת הנץ החמה על כל עיר הוא תחילת זמן הקריאה והתפילה" וכו'.
זה קשור לנידון?
 
השמועה בשם החזון איש מתייחסת אך ורק לאחרי הנץ אבל ללפני אומרים שהיה מקפיד, אלא שטען שמעלת הנץ החמה היא עד כמה דקות בודדות אחרי הנצנוץ הראשון.
הערה חשובה מבדיקות שערכתי באמצעות צילום באחת השכונות בירושלים נמצאו בחלק מהימים מעל חצי דקה יותר מאוחר מהנץ המצוין בלוחות של הרב סופר ומעל דקה ולפעמים דקה וחצי מהלוח המפורסם ע"ש הרב קצנלבוגן, מומלץ לבדוק.
 
מתי הנץ. האם כשרואים או כמה דקות לפני. (או הרבה יותר לפני לפי הבית דוד)
השאלה היא לא ביחס למה שרואים אלא ביחס לזמן הנץ האמיתי.
כלומר, אם החלטנו שהנץ בשעה 6:30, האם מי שמתפלל בשעה 6:20 זה נחשב שהתפלל בנץ? (או בשעה 6:40).
[ובעצם, האם בכלל מותר להקדים כמה דקות לפני הנץ].
(וע"כ הבאתי לעיל שעד 10 דקות זה נחשב).
 
השאלה היא לא ביחס למה שרואים אלא ביחס לזמן הנץ האמיתי.
כלומר, אם החלטנו שהנץ בשעה 6:30, האם מי שמתפלל בשעה 6:20 זה נחשב שהתפלל בנץ? (או בשעה 6:40).
[ובעצם, האם בכלל מותר להקדים כמה דקות לפני הנץ].
(וע"כ הבאתי לעיל שעד 10 דקות זה נחשב).
מה שמקובל בשם החזו"א הוא שדווקא אחרי הנץ בדקות הקרובות יש מעלה של נץ וכנ"ל ולא לפני אשתדל למצוא את המקור ולהעלות כאן.
 
קצת ממש''כ בזה לאחרונה:

מסכת ברכות (ט,ב) "משנה מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות". ובגמרא "תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים לקריאת שמע כותיקין, דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".

ובטור (אורח חיים סימן נח) "מצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים אותה וברכותיה כוותיקין עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה, וכן כתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור אחת קודם שיעלה השמש ע"כ". ובבית יוסף בשם מהר'י אבוהב כותב אל יקשה בעיניך היאך יקרא לזה הזמן מועט, שהנה עליית השמש דהרמב''ם רוצה לומר לאחר שיעלה גוף השמש כולו, והנץ החמה הוא מיד כשיתחיל גוף השמש לעלות''. ובנוסחא אחת מצאתי בדברי הרמב''ם במקום שיעור שעה אחת, עישור שעה שעה אחת, ובכס''מ כותב שזו נוסחא אמיתית.

אולם הדרכי משה חולק על גירסא זו וגורס שיעור שעה אחת.

ובשו"ע (אורח חיים - סימן נח) "ומצוה מן המובחר לקרותה בוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד: הגה - שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א)".

הפשטות היא שדעת מהר''י אבוהב והרמ''א דשעה קודם הנץ החמה הנראה – דהיינו שעלתה כל גוף השמש הוא "הנץ החמה".

והיינו כשיטת רבינו תם דנ''ח דקות אחרי שקיעת כל גוף השמש עדיין יום גמור, כך גם נ''ח דקות קודם עלות גוף השמש – הוא יום גמור.

ובספר רב פעלים (ח''ב סי' ג') הביא את דברי הבית דוד (או''ח סי' לו) דנץ החמה אינו כשנראה לנו בארץ, וראיה מיומא לז ע''ב דהילני המלכה עשתה נברשת זהב בפתחה של היכל, ותני עלה בשעה שהשמש זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, והכל יודעין שהגיע זמן ק''ש, ואם איתא למה לי נברשת והלא נראה לעיניים הוא אימת חמה זורחת, אלא ודאי שהנץ החמה אינו כשנראה לנו אלא קודם שנראה לנו, והיינו משמתחיל השמש לצאת ממקומו, זהרוריתו זורח מן המזרח כנגד פתח ההיכל ששם הנברשת, ועי''ז ניצוצות יוצאין מהנברשת ולא שהחמה זורחת ממש על הנברשת אלא זהרי חמה".. והביא בסוף את דברי הרמב''ם הנ''ל.

והיה נראה דכמו דאיכא לר''ת ב' שקיעות ושקיעה שניה כשעה לאחר שקיעה ראשונה, ה''נ הוי עלוה''ש ולאחר י''ג דקות ומחצה הנץ, ולחר שעה עולה כל גוף השמש.

ומצאתי שכן כתב הגאון בעל חוות יאיר (הובא בשו''ת איש מצליח ח''א סי' טו עמ' שכג ד''ה וכבר לעיל) "נקוט מיהא הא מדברי תוס' אלו [שיטת ר''ת] כשם שמפרשים משקיעת החמה, ''ל מתחילת שקיעתה, הוא הדין הכא נמי על כרחך מפרשים גם כן מעלות השחר עד הנץ החמה, ר''ל עד תחילת הנצתה ליכנס חוץ לגלגל חוץ העולם העולם, ועמוד השחר הוא תחילת כניסתה מחוץ לעלום חוץ לרקיע, וא''כ ממילא מבואר שמהנץ החמה עד צאת כל גופה ג' מילין וביע והוא שעה פחות חלק מארבעים". וכתב באיש מצליח שם דלפ''ז שיטת הבית דוד צודקת, וכן הוכיח מדברי המעדני יו''ט (פ''ק דברכות סימן ט' אות צ) דמחלק בין תחילת הנצה בין עליית כל גוף השמש וביניהם שעה. ומסכם שם (עמ' שכה) שכן הוא דעת החסד לאלפים ומנחת אהרן (סי' נח,ו) ומור וקציעה ועטרת זקנים ופ''ג והליכות עולם ומעדני יו''ט כהבית דוד.

הבן איש חי כותב שיש לו ראייה מהחוש לסברת הבית דוד. הוא כותב שבגמרא כתוב שחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם. אומר הבן איש חי, כאשר נדקדק לראות בכלי מראה השעות, כלומר בשעון, בעת שתהיה החמה זורחת לעינינו, נמצא כי בצהריים תהיה חמה בראש כל אדם אחר חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה לפנינו, שנראית לנו. וזה מופת לנץ החמה איננו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שעלה השמש על הארץ

ויתראה לנו. ככה כותב הבן איש חי, שברגע שכתוב בחז"ל מצד אחד שבחצות היום החמה נמצאת בראש כל אדם, ובפועל רואים את זה בכלי השעות אחרי חמש וחצי שעות מעת זריחת החמה, זה מראה כי הנץ מוקדם יותר.

אז הוא אומר שזה מופת שנץ החמה אינו נחשב מזריחת החמה לעינינו, אלא הוא שעה אחת קודם שיעלה השמש על הארץ ויתראה לנו. מיהו זה המיוחד אינו עולה אלא בימות הקיץ, מה שאין כן בימות החורף. הוא אומר, יש הבדל בין הקיץ לחורף.

ויש פה כמה שאלות על הבן איש חי. שאלה ראשונה, לכאורה, בתשובה לפני כן הוא כתב שמניין השעות הוא מעלות השחר ולא מהנץ. ואם פתאום פה הוא בונה מהנץ לפי השעון, השעון הולך לפי הנץ ולא לפי עלות השחר. אולי לזה אפשר להגיד שגם מהנץ הוא שעה קודם. קודם כל, אם יהיה זמן חצות בשווה דהיום יתארך, אבל חצות באמצע.

עוד דבר, באיש מצליח בחלק (ח''א סי' טו עמוד שנד דיבור המתחיל עוד כתב( הביא את דברי הגמרא במסכת פסחים צד. חצי שש וחצי שבע חמה בראש כל אדם. אם כן, הכוונה מחמש וחצי עד שש וחצי. לפי זה הוא הופך את הקערה על פיה, שלדעת הבית דוד, חמה בראש כל אדם בתחילת שש עד סוף שש, וזה הפך הגמרא.

אומנם נראה שהבית דוד סובר כרבנו תם וכמגן אברהם ובודקים מעלות השחר, עד צאת הכוכבים, ואז חצות נקבע ולא לפי זמן הנץ. כל זה כמו שנתבאר לעיל שהדברים קשורים זה לזה. ולכאורה דברי הבן איש חי צריכים עיון לעת עתה. והאיש מצליח שם, דיבור מתחיל והנה חשבתי, מיישב קצת את דברי הבן איש חי, אבל גם הבן איש חי כותב שראיה זו לא מוכחת יעויין שם. ומ''מ מסיק (שם ד''ה ונשאר) שדעת הב''ד לא עולה יפה אלא לדעת ר''ת. וכמוש''כ הית דוד עצמו בסי' ריט שכדי שיהיה חצות במרכז היום צריך לומר דהשקיעה עדיין יום ורק לאחר שעה יום ולילה. ע''ש.

ובביאור הלכה הביא דברי הפמ''ג, והבית דוד, וכתב בזה הלשון (סימן נח ד"ה כמו) "וכעין זה ראיתי ג"כ באשל אברהם בסימן זה שמביא בשם תשובת בי"ד ומשמע ג"כ מלשונו דנץ החמה נקרא מעת שמתחלת השמש לצאת ממקומה אף שאינו נראה ולא נודע לנו עדיין". אולם הביאוה''ל חולק עליו "ולא משמע כן מדברי רבינו יונה שכתב בפירוש שנץ החמה היא השעה שמתחלת החמה לזרוח בראשי ההרים, וכן מתוספות ברכות ט' ע"ב ד"ה לק"ש כותיקין שהקשו דמההיא דנברשת שבשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאין הימנה והיו יודעין הכל שהגיע זמן ק"ש מוכח דזמן ק"ש הוא אחר הנץ וכמו שכתב הרא"ש עיי"ש משמע ג"כ דנץ החמה הוא משעה שהחמה מתחיל להתנוצץ על העולם לא משעה שמתחלת לצאת ממקומה דא"כ יש עוד זמן הפסק בין שיטת התוספות לשיטת ר"ח ולא משמע כן כדמוכח להמעיין בדבריהם דהנ"מ הוא רק במ"ש גומרין אם הכוונה הוא לגמרה עם הנץ או להתחיל לקרותה עם הנץ אבל בעצם הנץ לא נחלקו. ועוד מוותיקין גופא מוכח שלא רצו לקרות שמע וברכותיה משיכיר את חבירו דהוא התחלת זמן ק"ש כדי שלא יהיה הפסק הרבה אחר הקריאה ולא יהיו יכולין לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב התר"י והובא בב"י ולשיטה זו הסכים התוספות והרא"ש והשו"ע כמו שכתב הגר"א וכי עשור שעה דהוא ערך ששה מנוטין הוא זמן הרבה לק"ש וברכות".

לפי האמור, לדעת השיטה המיוחסת לגאונים, כלומר לפי איך שביאר אותם המהר"ם אלשקר,

לפי דעת המהרלב''ח, גינת ורדים, מהר"ל, הגר"א, שולחן ערוך הרב, כל הסוברים כמוהם, אז

לכאורה צריך ללכת לפי הנץ הנראה, והוא הנכון לכאורה גם לפי גרסת הבית יוסף, שגורס עישור שעה. עשירית שעה זה מתוך שישים דקות, שש דקות קודם הנץ החמה. מסיים קריאת שמע בברכותיה ומתפלל עם הנץ החמה עצמו. לדעת הגר"א, שליש עישור שעה ולפי זה זה שתי דקות קודם.

באיש מצליח, עמוד שכה, האריך בבירור השיטות וסיכם שדעת המנחת כהן והעטרת ראש ויד דוד, ושלום ירושלים והגר"א, ומרן הבית יוסף והפרי חדש, ומהר''י שוורץ, מקור ברכה, מגן אברהם, מחצית השקל, משנה ברורה, חוט השני, מאמר מרדכי, ראשון לציון כולם הבינו, דלא כהבית דוד.

הבן איש חי הביא ראייה מדברי האריז"ל שקוראים קריאת שמע קודם היות היום ברור. והיינו קודם הנצח חמה, ומזה מוכרח דגדר הנץ החמה הוא שרואים לעינינו את השמש, שאז היום ברור.

ועיין שכתב להוכיח מדברי הגאון והאשכול והרז"ה והראב"ד והרמב״ן והמאירי והשיטה מקובצת ואוהל מועד דלא כהבית דוד.

בכף החיים בסימן נח סעיף קטן ס' הוכיח משבת קי״ח עמוד ב "דמדומי חמה" שהחמה אדומה

וזה לא קורה רק סמוך לנץ הנראה. ועיין גם בר"ן ותוס' ר"י הזקן שגם כן נקטו כן.

ועיין גם לקמן בפרק תפילת השחר מעין זה. נחלקו רבנו תם ורש"י עם הכוונה על קריאת שמע או על תפילה, ועיין שם.

ורב שר שלום גאון (אוצה''ג ברכות סי' ט''ל) "וששאלתם זמן הנץ החמה, הנץ החמה שמבקשת חמה לראות פניה כמו שכתוב ויצו פרח ויצץ ציץ ומתרגמינן ואנץ נץ, בשעה שמאדים העולם וחמה מלבלבת לצאת כמות עשבים ואילנות שמבקשין להוציא עלין, כמ''ש הנצו הרימנים תחילת הראות פניה".

ורב סעדיה גאון בסידורו (הנד''מ סוף עמוד י''ב וראש עמ' יג) "וזמן הבקר שבו חייבים בקריאה ובתפילה מזריחת השמש, עד סוף השעה הרביעית מן היום, ותחילת הנץ החמה על כל עיר הוא תחילת זמן הקריאה והתפילה" וכו'.
ייש כח על הדברים.
אך לא ע"ז היתה השאלה.
השאלה היא האם מעלת הנה"ח ככל שיהיה הוא דווקא בזמן הנץ בדיוק או שמא ניתן להקדים בכמה דקות
 
יש שמועות שהחזו"א הקפיד שלא להתפלל מדויק בזמן הנה"ח.
האם נכון הדבר?
שמעתי מת"ח חשוב שהיה רבות בכולל חזו"א, שהזקנים שם סיפרו שהיה מונח שעון בתחילה על הבימה והחזן היה מכוון לזמן המדויק של הנץ, עד שהחזו"א קם באחד הימים והסיר את השעון באומרו שלא מתפללים לשמש.. אלא כעין זה פחות או יותר.
 
מה שמקובל בשם החזו"א הוא שדווקא אחרי הנץ בדקות הקרובות יש מעלה של נץ וכנ"ל ולא לפני אשתדל למצוא את המקור ולהעלות כאן.

שמעתי מת"ח חשוב שהיה רבות בכולל חזו"א, שהזקנים שם סיפרו שהיה מונח שעון בתחילה על הבימה והחזן היה מכוון לזמן המדויק של הנץ, עד שהחזו"א קם באחד הימים והסיר את השעון באומרו שלא מתפללים לשמש.. אלא כעין זה פחות או יותר.
 
כנראה שטעיתי והרב אמת וצדק צודק, אני התבססתי על עדות הגרי"מ דרוק בשם הגר"ח קנייבסקי וכן על הרב גרין מרמת שלמה ששמע מאביו בשם החזו"א, אך באתר של דרשו מבואר כך:

השבוע למדנו בגמרא (כו.) שמצות תפילת שחרית לכתחילה, היא להתחיל את תפילת שמונה עשרה עם הנץ החמה. מרן החזון איש זצ"ל, הקפיד כל ימיו להתפלל כותיקין במשך כל ימות השנה, גם בשבתות וימים טובים, ואף בראש השנה ויום הכיפורים. והעיד מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (ארחות רבינו ח"א עמ' קמא) שבשנים הראשונות לאחר בואו של החזון איש לארץ ישראל, שלא היה לו מנין להתפלל בו כותיקין, היה מתפלל מידי יום תפילת שחרית ביחידות, ואח"כ הלך לבית הכנסת הסמוך לשמוע שם קריאת התורה עם הצבור. והטעם שנהג כך, כי מעלת התפילה כותיקין עדיפה על תפילה בציבור. וכפי שפסק גם המשנ"ב בביאור הלכה (סי' נח ד"ה ומצוה), שמי שזהיר להתפלל כותיקין מותר לו להתפלל בזמן הנץ החמה אף אם אין לו מנין.

למרות זאת, כתב מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שמרן החזון איש בתפילתו לא דקדק להתחיל את תפילת שמונה עשרה מיד בנץ החמה, אלא בתחילת התפילה היה משער כיצד נכון להתחיל את התפילה באופן שיגיעו לתחילת תפילת שמונה עשרה בנץ החמה, ולאחר מכן היה מתפלל כהרגלו וכפי הקצב המתאים, ולא הביט על השעון האם אכן הם מכוונים את תחילת התפילה לשעת הנץ החמה. וביאר חזון איש את הטעם לכך, שלא מסתבר שהותיקין שהתפללו בנץ החמה היו ממתינים סמוך לתפילת שמונה עשרה לפני סיום הברכה האחרונה של ק"ש, ואם אינם ממתינים, קשה לצמצם ולכוון את השעה בדיוק, אלא בהכרח שאם מתחיל להתפלל באופן שעי"ז יוכל להגיע בערך לתחילת תפילת שמונה עשרה בנץ החמה, תפילה זו נחשבת תפילה בנץ החמה.

מרן הגר"ח זצ"ל, הביא לכך ראיה מדברי הגמרא (לעיל ט, ב) המספרת על רב ברונא, שהיה מחזר אחר המצוות, ופעם אחת עלה בידו לכוין ממש הרגע של תפילת שחרית שיהיה עם הנץ החמה, והיה שרוי בשמחה גדולה כל אותו היום. וכבר דנו התוס' ורבינו יונה לעיל שם מה הרבותא בכך, הרי כך נהגו כל הותיקין בכל יום. וביאר מרן הגר"ח זצ"ל את הדברים על פי הוראת חזון איש, שהמתפלל תפילת שחרית ורוצה להתפלל עם הנץ החמה, נכון שישער בתחילה מתי צריך להתחיל את התפילה לשם כך, ואח"כ יתפלל את התפילה כהרגלו, בהתבוננות בסידור ולא בשעון, ולכן בדרך כלל קשה להגיע בדיוק לתחילת תפילת לחש ברגע הנץ החמה. אלא שפעם אחת עלה הדבר בידו של רב ברונא, ושמח על כך כל אותו היום.

ושיעור הזמן שנחשבת תפילתו כתפילה עם נץ החמה אע"פ שמאחר או מקדים מעט, ביאר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל (דעת נוטה ח"א הל' ק"ש תשובה א) שהוא בכדי שהדעת טועה, ושיעורו כשתים או שלש דקות, שבכל זמן זה אף אם לא דקדק להתחיל מיד בנץ החמה, עדיין הוא נחשב כמתפלל בנץ החמה.

והגאון הגדול רבי מאיר גריינמן שליט"א, מתלמידיו ומקורביו של חזון איש, אמר בשם חזון איש, שההסתכלות בשעון במהלך התפילה כדי לראות שמגיע לתפילת לחש בדיוק בזמן הנץ, קרובה להיות כמו "העושה תפילתו קבע", שמבואר במשנה להלן שיש בה חסרון ופגם.

בענין דומה מובא בספר מעשה איש (ח"ב עמ' צה), שכאשר קרה שהתאחרו בשחרית במנין של חזון איש, והיה דין ודברים בין המתפללים האם למהר בפסוקי דזמרה כדי להספיק להתפלל בנץ, או להתפלל בנחת, שאלו את חזון איש איך נכון לנהוג, והשיב להם, שתפילה בנץ היא מעלה, אבל תפילה במרוצה אינה בגדר תפילה, ולא ייתכן להתפלל במרוצה ולאבד את עצם גדר התפילה, כדי להרויח מעלה בתפילה.

ובתשובה לשואלים כתב מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שהחזון איש היה מורה שאם יש לפניו שתי אפשריות, להתפלל בנץ החמה אך לא יוכל כ"כ לכוין בתפילה זו, או להתפלל בכוונה ומתינות כראוי בשעה מאוחרת יותר, תפילה בכוונה שלא בנץ החמה עדיפה על תפילה בנץ החמה שלא בכוונה הראויה.

ואכן כך נהג מרן הגר"ח זצ"ל בעצמו, שכשאירע שהתפלל במנין ותיקין ולא הספיק לכוין תפילתו עם הציבור, לא הזדרז ולא דילג מהפסוקי דזמרה, אלא המשיך במתינות בתפילתו כדרכו אע"פ שעי"ז התחיל תפילת לחש כמה רגעים לאחר הנץ החמה, לאחר שכבר התחילו שאר הציבור תפילת שמונה עשרה.

וכאשר נשאל מרן הגרח"ק זצ"ל על בחור הלומד בישיבה, האם נכון שישכים ויתפלל עם הנץ החמה, ויתחיל את סדר יומו מוקדם יותר, או ימתין לשעת התפילה בישיבה ויתפלל עם הציבור. השיב שתפילה בישיבה עדיפה על תפילת ותיקין, כי היא יותר בכוונה, ותפילה בכוונה היא מעצם חובת התפילה שתתקיים כצורתה וכתקנה, ותפילת ותיקין היא רק מעלה, ולכן בוודאי יש להעדיף את מעלת הכוונה, שהוא מעלה בגוף התפילה, על פני התפילה בוותיקין. וכל זה, מלבד הענין שבחור הנמצא בישיבה מחוייב לשמירת סדרי הישיבה בכל פרטיהם. והוסיף מרן הגרח"ק זצ"ל בתשובתו לשואלים, שכך נהג הוא עצמו כשהיה בחור, שהיה מתפלל בישיבה ולא במנין ותיקין. והעיד בנו חביבו הגאון הגדול רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א, שכן נהג עמו רבינו, שבעודו צעיר לימים לפני שנכנס לישיבה עורר אותו בכל בוקר להתפלל כותיקין, וכשגדל ונכנס לישיבה אמר לו שמעתה יתפלל רק בישיבה, כי שם יתלמד להתפלל כראוי בכוונת הלב.

נתבארו כאן כמה הלכות חשובות, ידיעות והנהגות מאוצרם של מרנן ורבנן עיני העדה זכרונם לברכה, שמלמדות אותנו כיצד לנהוג למעשה בתפילתנו. אולם יתרה מכך, הלכות אלו מפנות את תשומת הלב למשמעות ענין התפילה בותיקין. אין זה נידון בפני עצמו באיזו שעה להתפלל, מה הזמן הנכון והשעה המדוייקת, אלא העיקר והדגש הוא, היאך צריכה להיות הגישה לתפילה, מתוך בקשה ושאיפה, מתוך רצון לעבוד את ה' עבודה שבלב. מעלת התפילה, ראוי שתכלול גם את התוכנית להתחיל את התפילה מיד ברגע הראשון בו ניתן להתפלל, תוכנית כזו מבטאת את החשיבות של התפילה בעיני האדם, ואת היותו מחזר אחר המצוה לעשותה כראוי, אבל כל זה לא יכול לבוא על חשבון הכוונה בתפלה, ומובן שלא לכך צריכה להיות המחשבה נתונה בזמן התפילה. ולכן גם אם כשהתפילה תהיה לאחר הנץ היא תהיה יותר במתינות ויותר בכוונה, תפילה כזו עדיפה. כי העיקר והתכלית הוא שהתפילה תביא את האדם לידי דבקות בבורא, ותשריש בו את האמונה שכל חייו מונהגים ומושגחים בידי ה'.
 
ראשי תחתית