בדין אבר המדולדל
אבר המדולדל רש''י ותוס' בסוגיין ס''ל שהוא איסור דרבנן וכ''ה בשו''ע סימן נה סעיף ה' אבל דעת הרמב''ם פ''ה ממאכלות אסורות ה''ו כתב שהאבר אסור ואין לוקין עליו ובמ''מ שם הי''א ביאר בדעתו דהוי איסור דאוריתא ואין לוקין עליו ובאמת שמוכרח ללמוד ברמב''ם דהוי איסור דאורייתא ועכ''פ מבואר במ''מ שם שאין לוקין עליו כמו חצי שיעור ולכאורה המכוון שכיון שזה איסור שנלמד מדרשה לא לוקין עליו ולפי''ז צריך לומר שבסוגיין הפסוק דובשר בשדה אי''ז אסמכתא כמש''כ רש''י אלא זהו עיקר הדרשה,אלא שלפי''ז צריך לבאר מה הראיה של המגמרא שאין שחיטה עושה ניפול וצ''ל שהראיה היא שאין שחיטה עושה ניפול כיון שאין מלקות ובהכרח שהוא מדין ובשר בשדה טריפה ולא מדין אמה''ח וחזינן שהשחיטה פעלה בו.
והש''ך בסימן נה סקי''א הביא מח' ראשונים לדידן שאבר המדולדל הוא רק מדרבנן שמוגדר אמה''ח האם מותר למוסרו לגוי והביא מהב''ח ומהרש''ל בשם הסמ''ק שאסור למסור לבן נח מדרבנן ומאידך הביא מהרשב''א והר''ן נז שכיון שאין לישראל אלא מצוות פרוש מותר למסור לגוי ,ובפשוטו אינו מובן כלל דעת האוסרים מה מחייב את הגוי להקשיב לדרבנן ועין פר''ח שרצה לחדש שהאיסור הוא רק למסור אבל הגוי בעצמו לא מוזהר והטעם שאסור למסור מבאר שם שרבנן רצו שינהגו בזה כאמה''ח ואם היהודי ימסור לגוי אנשים יחשבו שאי''ז אמה''ח אבל לא באמת עוברים על לפנ''ע שהרי אין כאן מכשול כלל שהרי הגוי מותר בה.
ויש לדון לדעת הרמב''ם שאבר המדולדל דאורייתא האם מותר למסור לגוי ובפשוטו כיון שהאיסור להרמב'ם הוא מדין ובשר בשדה ולא מדין אמה''ח אין לגוי איסור זה. וראיתי מביאים מהפלתי נה.ז שחקר בזה האם ובשר בשדה הוא איסור חדש וממילא אין הגוי מוזהר עליו או דלמא שזה גילוי דהוי אמה''ח.
ובאמת שיש כאן שאלה גדולה שהלא אצל גוי אין שחיטה ונמצא שכל שחיטה אצל גוי הוי מיתה והדרינן לכללא שמיתה עושה ניפול וא''כ צריך להיות אמה''ח דאורייתא ואסור לתת לגוי לכו''ע ובאמת שלדעת הראשונים שאבר המדולדל הוא דרבנן אפש''ל שיש סברא דליכא מידי דלישראל שרי וגוי אסור ולכן לגוי יהיה מותר אבל לפי הרמב''ם שגם לישראל אבר המדולדל הוא אסור מהתורה א''כ אין סברת מי איכא מידי וגוי צריך להיות אסור באבר המדולדל ובאמת יש לעיין האם שייך לומר בכה''ג שלישראל אסור כיון שאצל הישראל זה איסור אחר של ובשר בשדה אבל אמה''ח שרי ואולי גם זה נחשב שלישראל שרי אבל עיין תוס' לג.תוד''ה אחד בקושיתו שם שאמה''ח דטמא אע''פ שלא מוזהרים עליו אבל מוזהרים על טמא.
ובאמת שנחלקו בזה האחרונים דעת הפר''ח סב.ב שלדעת הרמב''ם אסור להביא לב''נ והביא תוספתא שמבואר שם שאסור להביא לב''נ אבר המדולדל [ובשחיטת חולין דחה ששם אירי במיתה עושה ניפול] אבל דעת האו''ש פ''ח משחיטה הי''ב דס''ל שמותר כיון דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו''ם אסור וצריך לעיין באו''ש שם ולא עיינתי.
אבר המדולדל רש''י ותוס' בסוגיין ס''ל שהוא איסור דרבנן וכ''ה בשו''ע סימן נה סעיף ה' אבל דעת הרמב''ם פ''ה ממאכלות אסורות ה''ו כתב שהאבר אסור ואין לוקין עליו ובמ''מ שם הי''א ביאר בדעתו דהוי איסור דאוריתא ואין לוקין עליו ובאמת שמוכרח ללמוד ברמב''ם דהוי איסור דאורייתא ועכ''פ מבואר במ''מ שם שאין לוקין עליו כמו חצי שיעור ולכאורה המכוון שכיון שזה איסור שנלמד מדרשה לא לוקין עליו ולפי''ז צריך לומר שבסוגיין הפסוק דובשר בשדה אי''ז אסמכתא כמש''כ רש''י אלא זהו עיקר הדרשה,אלא שלפי''ז צריך לבאר מה הראיה של המגמרא שאין שחיטה עושה ניפול וצ''ל שהראיה היא שאין שחיטה עושה ניפול כיון שאין מלקות ובהכרח שהוא מדין ובשר בשדה טריפה ולא מדין אמה''ח וחזינן שהשחיטה פעלה בו.
והש''ך בסימן נה סקי''א הביא מח' ראשונים לדידן שאבר המדולדל הוא רק מדרבנן שמוגדר אמה''ח האם מותר למוסרו לגוי והביא מהב''ח ומהרש''ל בשם הסמ''ק שאסור למסור לבן נח מדרבנן ומאידך הביא מהרשב''א והר''ן נז שכיון שאין לישראל אלא מצוות פרוש מותר למסור לגוי ,ובפשוטו אינו מובן כלל דעת האוסרים מה מחייב את הגוי להקשיב לדרבנן ועין פר''ח שרצה לחדש שהאיסור הוא רק למסור אבל הגוי בעצמו לא מוזהר והטעם שאסור למסור מבאר שם שרבנן רצו שינהגו בזה כאמה''ח ואם היהודי ימסור לגוי אנשים יחשבו שאי''ז אמה''ח אבל לא באמת עוברים על לפנ''ע שהרי אין כאן מכשול כלל שהרי הגוי מותר בה.
ויש לדון לדעת הרמב''ם שאבר המדולדל דאורייתא האם מותר למסור לגוי ובפשוטו כיון שהאיסור להרמב'ם הוא מדין ובשר בשדה ולא מדין אמה''ח אין לגוי איסור זה. וראיתי מביאים מהפלתי נה.ז שחקר בזה האם ובשר בשדה הוא איסור חדש וממילא אין הגוי מוזהר עליו או דלמא שזה גילוי דהוי אמה''ח.
ובאמת שיש כאן שאלה גדולה שהלא אצל גוי אין שחיטה ונמצא שכל שחיטה אצל גוי הוי מיתה והדרינן לכללא שמיתה עושה ניפול וא''כ צריך להיות אמה''ח דאורייתא ואסור לתת לגוי לכו''ע ובאמת שלדעת הראשונים שאבר המדולדל הוא דרבנן אפש''ל שיש סברא דליכא מידי דלישראל שרי וגוי אסור ולכן לגוי יהיה מותר אבל לפי הרמב''ם שגם לישראל אבר המדולדל הוא אסור מהתורה א''כ אין סברת מי איכא מידי וגוי צריך להיות אסור באבר המדולדל ובאמת יש לעיין האם שייך לומר בכה''ג שלישראל אסור כיון שאצל הישראל זה איסור אחר של ובשר בשדה אבל אמה''ח שרי ואולי גם זה נחשב שלישראל שרי אבל עיין תוס' לג.תוד''ה אחד בקושיתו שם שאמה''ח דטמא אע''פ שלא מוזהרים עליו אבל מוזהרים על טמא.
ובאמת שנחלקו בזה האחרונים דעת הפר''ח סב.ב שלדעת הרמב''ם אסור להביא לב''נ והביא תוספתא שמבואר שם שאסור להביא לב''נ אבר המדולדל [ובשחיטת חולין דחה ששם אירי במיתה עושה ניפול] אבל דעת האו''ש פ''ח משחיטה הי''ב דס''ל שמותר כיון דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו''ם אסור וצריך לעיין באו''ש שם ולא עיינתי.