משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,137
איתא במשנה, "חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין - הרי אלו מבלי עולם" (שאלו הדברים מפסידים מציאות האדם - רמב"ם, וכן הביא תוי"ט בשמו).
דנתי בפרטי עם אחד מחכמי הפורום שהמציא איזה "איסור דאורייתא" לאשה ההולכת באופן שמרגיש לה באופן אישי לא צנוע, וכתבתי לו שאין לזה שום מקור בחז"ל ובראשונים, זו רק הנהגה טובה שלא תרגיש פרוצה וממילא תבוא לאיסורים אחרים). ובשיחה עמי אף טען שאסור לאשה לאכול בשביל תענוג... וזה נבל ברשות התורה...
הוא ניסה להביא ראיות מהגורן ומהיקב, דברים לא קשורים בעליל, לבסוף שלף את הקלף המנצח - "קדושים תהיו, קדש עצמך במותר לך". וציטט דברי הרמב"ן:
"הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים. והענין: כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות - שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".
כתבתי לו שהרמב"ן בא להוסיף על דברי הגמ' ולא לגרוע מהם, שהרי זו גמ' מפורשת (יבמות דף כ') ש"קדש עצמך" נאמר על איסורי עריות:
"ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב (ויקרא כא, ו) קדושים יהיו לאלהיהם תניא רבי יהודה מחליף איסור מצוה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואמאי קרי ליה איסור מצוה דכתי' (ויקרא כז, לד) אלה המצות איסור קדושה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדוש' אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך" (יבמות דף כ).
וכל דברי הרמב"ן אמורים רק לגבי הגבר, שהרי הוא מתנסח בלשון זכר, וגם כל הדוגמאות שהביא הם לגבי הזכר: יקדש עצמו מן המשגל, יקדש עצמו מן היין, יפריש עצמו מן הטומאה, ובסוף מסיים: "ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו".
וברור ופשוט שכל ענין הפרישות אינו שייך באשה, שכל תפקידה בעולם הזה להיות עזר כנגדו, לסייע לגבר להיטהר ולהתקדש ולפרוש מתאוות העוה"ז, אבל מהותה היא חומר ואין שום ענין שתדכא את טבעה, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטי אשה (כתובות נ"ט), חשוב לה להיות יפה אפילו על פתח קברה (מועד קטן ט), רוצה אשה בקב ותפלות יותר מעשרה קבין ופרישות (סוטה כ).
ואז הבאתי לו את הגמ' דידן, אשה פרושה היא מבלי עולם ויש גורסים מכלי עולם.
הוא ענה שהמפרשים שם פירשו "אשה פרושה" דהיינו צבועה, שמראה עצמה פרושה ואיננה כן בטבעה, וכנראה כוונתו למאירי, שהביא דברי הגמרא (לקמן כ"ב) על בתולה צליינית שפירושה צבועה. אבל למעשה לא מצאתי לו חבר בראשונים, ודבריו צ"ע כי הגמ' שם לא מבארת מהי "אשה פרושה" אלא מביאה ברייתא העוסקת בנדון דומה, בתולה צליינית - שמתפללת תמיד, אלמנה שובבית - שרגילה לבקר אצל שכנותיה... (או מבקרת בבית הכנסת), ועל זה אמרו שמדובר בצבועות, כי אדרבה למדנו יראת חטא מבתולה המתפללת, ולמדנו קיבול שכר מאלמנה המבקרת תדיר בבית הכנסת.
אבל אין שום קשר בין יראת חטא וביקור השכנות לבין "פרישות" שעל זה אמרה המשנה שהוא גנאי לאשה.
ואז מצאתי במהר"ל שמפרש את הגמ' כדבריי ואף יותר מזה, ולדבריו - סביר להניח שכל אשה פרושה היא צבועה, כי הפרישות נוגדת את טבעה! וביאר את ענין הפרישות על "קדש עצמך במותר לך", ומלשונו משמע בפשטות שהרמב"ן הנ"ל לא איירי בנשים.
ואעתיק לשונו:
"חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם"
"פירוש, כי אלו הם יוצאים חוץ מן השעור הראוי אל העולם, כי העולם ראוי שיהיה נוהג על פי טבעו ומנהגו, ואלו יוצאים במדות שלהם חוץ מן הענין אשר ראוי למנהג העולם. וזה, כי החסיד שוטה הוא שיוצא מן המנהג בחסידות של שטות כדמפרש בגמרא, והרשע ערום הוא יוצא מן המנהג של עולם בהפך זה בערמת רשעתו, הנה אלו שנים זה כנגד זה, זה מצד החסידות וזה מצד הרשעות. ומכות פרושין, והפרישות הוא שפורש עצמו עד שהוא קדוש במותר אליו, וזה נקרא פרוש המקדש עצמו במותר לו, ואין ענין זה לחסידות, שהוא חסיד במצוות ובמעשים הטובים הגונים, אבל מדות הפרישות אינו בא רק על הפרישות במותר אליו, כדאיתא במסכת יבמות בפרק כיצד (כ ע"א).
ואמר אשה פרושה ומכות פרושין, כי סתם אשה במה שהיא חמרית אין במנהג שלה להיות פרושה מן המותר לה, כי הפורש מדבר שהוא מותר לו מדה זאת הוא פרישה מן הגשמית לגמרי, ואין זה במדת האשה כי היא חמרית, ולכך אין רגיל שיהיה פרישות לה, ואם ימצא בה פרישות, היא עושה בשביל שיחזיקו אותה צדקת, וזהו לטובתה ולהנאתה. וכן מכות פרושים אשר הם מפליגים בפרישות מה שאין ראוי לעשות, אין זה רק להראות כך נגד הבריות, וגם זה יוצא ממנהגו של עולם, ולא [זה] שאינם מקיימים העולם רק הם מבלי עולם, כי כל דבר שהוא יוצא מן השיעור והסדר הוא יוצא מן העולם, כמו זה שחסידותו שטות והרשע בערמת רשעתו וזהו בפרישתו והאשה מצד שאין ראוי לה הפרישות. ומה מאוד יש לך להבין אלו הדברים אשר זכר וסדר שלהם בחכמה...
כלל הדבר, כי החסיד שמפליג בחסידות של [שטות], וכן הרשע שהוא ערום ברשעתו, וכן הפרוש הוא שמקלקל את אחר, אע"ג שהדבר מצד עצמו הוא דבר תורה, וכן האשה שנוהגת מדת פרישות - אלו דברים מבלי עולם, כי כל דבר שהוא שינוי ממה שראוי להיות, מבלה העולם. והם ד' דברים אשר הם יוצאים אל קצה אחרון, ולכך הם מבלי עולם.
(מהר"ל, חידושי אגדות לקמן כא ע"ב).
ומצאתי דרשה נחמדה בסגנון הדברים הנ"ל בעלון "אז נדברו":
"מעשה שהיה בנערה צעירה... ששני גדולי הדור שילמו עליה מחיר כבד מאוד... היתה זו בתו של יפתח... כולנו מכירים את המעשה המובא בנביא, שיפתח חזר מנצחון המלחמה ונשבע שכל היוצא מפתח ביתי אקריב אותו עולה לה'... והנה!! כשהוא מגיע לפתח ביתו, לא פחות ולא יותר, בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות... יפתח הזדעזע ואמר: אני מוכרח לקיים את נדרי ולהקריב את בתי עולה לה'... וזה מה שהוא אכן עשה... הוא הקריב את בתו עולה לה'... איך יהודי לוקח את בתו ומקריב אותה עולה לה'?? והרי התורה אוסרת להקריב בנו ובתו באש אפילו לשם ה'???
התשובה היא: איש צריך להיות קרבן עולה!!! מהאיש נדרש לעלות ולהתעלות ולהתקדש ולפרוש מענייני העולם ולהיות כליל לה'... בלתי לה' לבתו... אבל אשה?? אשה מתוקף תפקידה לא צריכה להיות עולה... אדרבה... היא צריכה להיות קרבן שלמים... האשה היא זו שצריכה לתמרן בין שמים לארץ... מצד אחד להתמסר בכל נימי נפשה לשולחן גבוה... לנסך יין לגרונו של בעלה שעושה בתורה... אבל מצד שני לקרקע את זה למציאות... לאכילת הדיוט.. היא צריכה לתחזק את הבית... לגדל את הילדים... ולעשות חיבור ושלום בין עליונים לתחתונים... השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה ובלא שלום... כי אשה היא כמו קרבן שלמים... שהיא מחברת ועושה שלום בין המעוף לבין המציאות... ולכן אין שמחה אלא בשלמים ואין שמחה לאיש אלא באשתו... בקיצור: אשה מתוקף תפקידה היא בבחינת קרבן שלמים!!
אבל ברגע שקרה מה שקרה ובתו של יפתח יצאה לקראתו וכעת הוא מקריב אותה לעולה.. כעת בתו של יפתח עברה הסבת מקצוע... מתפקיד של אשה... אמא... היא קיבלה כעת תפקיד של איש... ואכן היא פרשה מהעולם והייתה מתבודדת ומתקדשת בסילודין כפי שכל איש צריך לשאוף לגדול ולהגיע לפסגות שכאלו... דא עקא!! שהפעם זו הייתה אשה!!! בתו של יפתח לא נישאה לאיש... לא ניהלה חיי משפחה... לא גידלה ילדים... ולא היתה אמא... ולמה לא?? כי היא הרי קרבן עולה!!! ועולה צריכה להיות כליל לה'!!! וכעת נשאלת השאלה: האם זה היה רצון ה' או לא?? האם היה לקב"ה נחת רוח מהעוייייבדת ה' הגדולה הזו שכל כולה שרפ(ה) קדוש(ה)??
התשובה היא חד משמעית: לא!!!! לא רבתי!!!!
ולמה?? כי קרבן עולה הוא אמנם דבר הכי נפלא... זה אשה ריח ניחוח לה'... אבל ברגע שקרבן שלמים פתאום נזבח שלא לשמו ונהיה עולה?? הרי המשנה הראשונה בזבחים אומרת: שהבעלים (של הקרבן) לא יוצאים בו ידי חובה... שלמים צריך להיות שלמים ולא עולה... ואת זה בתו של יפתח לא הבינה... וגם יפתח לא הבין... והיחיד שכן הבין היה לא פחות ולא יותר פנחס!!! פנחס שהיה כולו קודש הקדשים... שעלה והתעלה ונהיה מלאך ה' קדוש...
דווקא הוא הבין וידע שבת שמאבדת את תפקידה ובמקום להיות אמא שמגדלת ילדים... בוחרת להיות שרף קדוש... הרי יש פה דבר שהוא מנוגד לרצון ה'... ה' לא רוצה אשה קדושה... ה' לא רוצה אשה פרושה מהעולם ומתקדשת בסילודין... ה' רוצה אמאלה שרגליה מקורקעות עמוק בחיי הבית... אוהבת את החיים ומפיחה רוח חיים ושמחה בבית... ודווקא מהאכילת שלמים הזו מתוך שמחה... רק כך היא צריכה לעבוד את ה'... פנחס ידע שיש פה נדרי טעות!!! פנחס ידע שאפשר להתיר את הנדר הזה... יש פתח מובהק שניתן דרכו להישאל עליו... כי יפתח נדר אמנם נדר לה'... אבל אם הוא היה יודע שהנדר הזה מנוגד בכל מהותו לרצון ה' הוא בודאי לא היה נודר...
אבל תכל'ס הנדר לא הותר... ולמה?? כי פנחס המתין שיפתח יבא להתיר את הנדר... ואילו יפתח וגם בתו לא הבינו שאפשר להתיר את הנדר... יפתח הבין שאם הבת שלו נהייתה כזו קדושה ונוראה שהיא מתבודדת ופרושה מענייני העולם כנראה שזה הדבר הכי אידיאלי וגם היא בעצמה ככה הבינו... ממילא יפתח מצידו לא ראה שום סיכוי שאפשר יהיה להתיר את הנדר הזה... ואילו פנחס שכן ידע שאפשר להתיר המתין שיפתח יבא אליו..
ובין כך ובין כך אבדה הנערה!!!! מה פירוש אבדה הנערה??? אבדה לקב"ה נערה!!! נערה שהיתה יכולה לעשות את תפקידה... ולהיות אם בישראל... לגדל את הילדים של הקב"ה ולעבוד את הקב"ה מהמשבצת של אשה...
שים לב: לא אבד פה גדול הדור... לא אבד פה כהן גדול... לא אבד פה מלך ישראל... אבדה נערה... עוד נערה אחת מתוך אלפי ורבבות נערות שחולפות בסמינר... שמי שם לב אליהם... אבל לא!!! הנערה האחת והיחידה הזו אבדה לאבא שבשמים... ושני גדולי הדור, פנחס ויפתח... שניהם שילמו מחיר מאוד יקר על הנערה הזו... יפתח מת במיתה משונה וכל האברים שלו נשרו אחד אחד... ואילו מפנחס נסתלקה רוח הקודש... על מי? על נערה אחת!! ש... שמה קרה לנערה הזו?? ירדה מהדרך?? נהיתה חילוניה ח"ו?? התחתנה עם גוי ר"ל??
לא לא!!! חס ושלום!!! היא פשוט נהייתה צדיקה וקדושה ופרושה ו... ורק לא אשה!!!!
זה הכל... כי... כי זה הכל... הקב"ה התאבל על אותה נערה ומיאן להתנחם עליה... את המסר הזה חובה קדושה להעביר ל... ל... למי שצריך לשמוע את זה!!! כמובן שרוב נשות ישראל מבינות את הדבר הפשוט הזה... סו"ס גם יפתח לכתחילה לא היה נודר את בתו לעולה...
אבל!! עדיין... קיימת אצלנו תופעה מסוימת של צעירות ואפילו נשים נשואות שיש להן תפיסה וחינוך של פרישות מהעולם הזה והתנתקות מחומריות...
ככל הנראה התופעה הזו נובעת אחד מהשתים: או שכשדיברו איתם נגד נהנתנות וחומרניות של דורנו... הם הבינו את זה לא נכון... ולקחו את זה למקום של פרישות... (ואכמ"ל מה ההבדל התהומי שביניהם) או שבטעות החליפו ילקוטים... ואת המסרים שצריך להעביר לגברים העבירו לנשים... סו"ס יש סיפורי גדלות על ההתמדה והפרישות של גדולי ישראל שהם למדו עד כלות הכוחות... על השמירת עיניים שלהם וכדו'... וכשמספרים כזה דבר לבת ולא מבינים שאין לה מה לעשות עם זה... אז בטעות היא לוקחת את זה למקום הכי לא נכון... ואכמ"ל.. עכ"פ יש אצלנו מיעוט שסובלים מטעות נוראה זו!!!
הקרבן שלמים פשוט מנסה בכח להיות קרבן עולה... ובזה הוא רק פוסל את עצמו לגבוה ומאבד בידיים את הבריאה המופלאה... ואבדה הנערה... ומי ישלם את המחיר??? אסור לנו לחכות אחד לשני... אסור ליפתח לחכות לפנחס ואסור לפנחס להמתין ליפתח... אסור לתת לנערה הזו להיאבד... אסור לתת לטעות הזו להמשיך!!! ר' עזריאל זצ"ל מסר את נפשו להעמיד ולהעצים את התפקיד של האשה!!! הוא כל הזמן אמר ושינן: שהתפקיד של האשה מרומם יותר משל האיש ובפרט בדור שלנו...
ירידת הדורות התרחשה אצל הגברים... אבל אצל הנשים?? אין הרבה הבדל בין אשתו של רשב"י לבין הרבנית קנייבסקי... בשלמא רשב"י ור' חיים קנייבסקי... כולנו מבינים שאם ראשונים כמלאכים וכו'... אבל הרבצען?? מה כבר יכול להיות ההבדל?? הרי שתיהן לא היו חייבות בתלמוד תורה אותו דבר... שתיהן הכינו ארוחת צהרים לבעליהן הקדושים אותו דבר... ואם אשת אברך מוכנה להתמסר לבעלה עם כל הלב והנשמה... במה היא פחות נחשבת מאשתו של רשב"י?? ככה ר' עזריאל זצ"ל טען...
אבל ככל הנראה הוא לא לגמרי צדק... ומסיבה אחרת... הסיבה שאשה בדורנו פחות נחשבת מאשתו של רשב"י... כי אשתו של רשב"י ידעה להעריך את תפקידה!!! היא ידעה שזה מקומה ולא משהו אחר... ואילו אשה בדורנו אנו... מצוי אצלה אחד מן השתים הקיצוניות: או שהיא מרגישה שהיא לא מספיק מגשימה את עצמה... קריירה וכו'... ואם דווקא בטעות הזו היא לא טועה... אז הטעות שלה היא הפוכה... היא לא מרגישה מספיק צדיקה שהרי היא לא סיימה את ספר התהילים ולא התפללה ערבית בכוונה... בזה בהחלט אשתו של רשב"י היתה טובה יותר!! היא ידעה שבעצם המשבצת שלה כאשה היא עושה את תפקידה המרומם ביותר.. ואת המסר הזה חובה להעביר... כמובן למי שצריך את זה...
מה שבטוח... כולנו מחכים לגאולה ובתקופה הזו בייתר שאת... ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותנו ובזכותן עתידים ליגאל... בשביל זה צריך שהן לכה"פ יכירו בתפקידן הנעלה- בבית, במטבח, ובכל ענייני העולם הזה דווקא....."
דנתי בפרטי עם אחד מחכמי הפורום שהמציא איזה "איסור דאורייתא" לאשה ההולכת באופן שמרגיש לה באופן אישי לא צנוע, וכתבתי לו שאין לזה שום מקור בחז"ל ובראשונים, זו רק הנהגה טובה שלא תרגיש פרוצה וממילא תבוא לאיסורים אחרים). ובשיחה עמי אף טען שאסור לאשה לאכול בשביל תענוג... וזה נבל ברשות התורה...
הוא ניסה להביא ראיות מהגורן ומהיקב, דברים לא קשורים בעליל, לבסוף שלף את הקלף המנצח - "קדושים תהיו, קדש עצמך במותר לך". וציטט דברי הרמב"ן:
"הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים. והענין: כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין. אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות - שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".
כתבתי לו שהרמב"ן בא להוסיף על דברי הגמ' ולא לגרוע מהם, שהרי זו גמ' מפורשת (יבמות דף כ') ש"קדש עצמך" נאמר על איסורי עריות:
"ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב (ויקרא כא, ו) קדושים יהיו לאלהיהם תניא רבי יהודה מחליף איסור מצוה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ואמאי קרי ליה איסור מצוה דכתי' (ויקרא כז, לד) אלה המצות איסור קדושה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדוש' אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך" (יבמות דף כ).
וכל דברי הרמב"ן אמורים רק לגבי הגבר, שהרי הוא מתנסח בלשון זכר, וגם כל הדוגמאות שהביא הם לגבי הזכר: יקדש עצמו מן המשגל, יקדש עצמו מן היין, יפריש עצמו מן הטומאה, ובסוף מסיים: "ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו".
וברור ופשוט שכל ענין הפרישות אינו שייך באשה, שכל תפקידה בעולם הזה להיות עזר כנגדו, לסייע לגבר להיטהר ולהתקדש ולפרוש מתאוות העוה"ז, אבל מהותה היא חומר ואין שום ענין שתדכא את טבעה, אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לתכשיטי אשה (כתובות נ"ט), חשוב לה להיות יפה אפילו על פתח קברה (מועד קטן ט), רוצה אשה בקב ותפלות יותר מעשרה קבין ופרישות (סוטה כ).
ואז הבאתי לו את הגמ' דידן, אשה פרושה היא מבלי עולם ויש גורסים מכלי עולם.
הוא ענה שהמפרשים שם פירשו "אשה פרושה" דהיינו צבועה, שמראה עצמה פרושה ואיננה כן בטבעה, וכנראה כוונתו למאירי, שהביא דברי הגמרא (לקמן כ"ב) על בתולה צליינית שפירושה צבועה. אבל למעשה לא מצאתי לו חבר בראשונים, ודבריו צ"ע כי הגמ' שם לא מבארת מהי "אשה פרושה" אלא מביאה ברייתא העוסקת בנדון דומה, בתולה צליינית - שמתפללת תמיד, אלמנה שובבית - שרגילה לבקר אצל שכנותיה... (או מבקרת בבית הכנסת), ועל זה אמרו שמדובר בצבועות, כי אדרבה למדנו יראת חטא מבתולה המתפללת, ולמדנו קיבול שכר מאלמנה המבקרת תדיר בבית הכנסת.
אבל אין שום קשר בין יראת חטא וביקור השכנות לבין "פרישות" שעל זה אמרה המשנה שהוא גנאי לאשה.
ואז מצאתי במהר"ל שמפרש את הגמ' כדבריי ואף יותר מזה, ולדבריו - סביר להניח שכל אשה פרושה היא צבועה, כי הפרישות נוגדת את טבעה! וביאר את ענין הפרישות על "קדש עצמך במותר לך", ומלשונו משמע בפשטות שהרמב"ן הנ"ל לא איירי בנשים.
ואעתיק לשונו:
"חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם"
"פירוש, כי אלו הם יוצאים חוץ מן השעור הראוי אל העולם, כי העולם ראוי שיהיה נוהג על פי טבעו ומנהגו, ואלו יוצאים במדות שלהם חוץ מן הענין אשר ראוי למנהג העולם. וזה, כי החסיד שוטה הוא שיוצא מן המנהג בחסידות של שטות כדמפרש בגמרא, והרשע ערום הוא יוצא מן המנהג של עולם בהפך זה בערמת רשעתו, הנה אלו שנים זה כנגד זה, זה מצד החסידות וזה מצד הרשעות. ומכות פרושין, והפרישות הוא שפורש עצמו עד שהוא קדוש במותר אליו, וזה נקרא פרוש המקדש עצמו במותר לו, ואין ענין זה לחסידות, שהוא חסיד במצוות ובמעשים הטובים הגונים, אבל מדות הפרישות אינו בא רק על הפרישות במותר אליו, כדאיתא במסכת יבמות בפרק כיצד (כ ע"א).
ואמר אשה פרושה ומכות פרושין, כי סתם אשה במה שהיא חמרית אין במנהג שלה להיות פרושה מן המותר לה, כי הפורש מדבר שהוא מותר לו מדה זאת הוא פרישה מן הגשמית לגמרי, ואין זה במדת האשה כי היא חמרית, ולכך אין רגיל שיהיה פרישות לה, ואם ימצא בה פרישות, היא עושה בשביל שיחזיקו אותה צדקת, וזהו לטובתה ולהנאתה. וכן מכות פרושים אשר הם מפליגים בפרישות מה שאין ראוי לעשות, אין זה רק להראות כך נגד הבריות, וגם זה יוצא ממנהגו של עולם, ולא [זה] שאינם מקיימים העולם רק הם מבלי עולם, כי כל דבר שהוא יוצא מן השיעור והסדר הוא יוצא מן העולם, כמו זה שחסידותו שטות והרשע בערמת רשעתו וזהו בפרישתו והאשה מצד שאין ראוי לה הפרישות. ומה מאוד יש לך להבין אלו הדברים אשר זכר וסדר שלהם בחכמה...
כלל הדבר, כי החסיד שמפליג בחסידות של [שטות], וכן הרשע שהוא ערום ברשעתו, וכן הפרוש הוא שמקלקל את אחר, אע"ג שהדבר מצד עצמו הוא דבר תורה, וכן האשה שנוהגת מדת פרישות - אלו דברים מבלי עולם, כי כל דבר שהוא שינוי ממה שראוי להיות, מבלה העולם. והם ד' דברים אשר הם יוצאים אל קצה אחרון, ולכך הם מבלי עולם.
(מהר"ל, חידושי אגדות לקמן כא ע"ב).
ומצאתי דרשה נחמדה בסגנון הדברים הנ"ל בעלון "אז נדברו":
"מעשה שהיה בנערה צעירה... ששני גדולי הדור שילמו עליה מחיר כבד מאוד... היתה זו בתו של יפתח... כולנו מכירים את המעשה המובא בנביא, שיפתח חזר מנצחון המלחמה ונשבע שכל היוצא מפתח ביתי אקריב אותו עולה לה'... והנה!! כשהוא מגיע לפתח ביתו, לא פחות ולא יותר, בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות... יפתח הזדעזע ואמר: אני מוכרח לקיים את נדרי ולהקריב את בתי עולה לה'... וזה מה שהוא אכן עשה... הוא הקריב את בתו עולה לה'... איך יהודי לוקח את בתו ומקריב אותה עולה לה'?? והרי התורה אוסרת להקריב בנו ובתו באש אפילו לשם ה'???
התשובה היא: איש צריך להיות קרבן עולה!!! מהאיש נדרש לעלות ולהתעלות ולהתקדש ולפרוש מענייני העולם ולהיות כליל לה'... בלתי לה' לבתו... אבל אשה?? אשה מתוקף תפקידה לא צריכה להיות עולה... אדרבה... היא צריכה להיות קרבן שלמים... האשה היא זו שצריכה לתמרן בין שמים לארץ... מצד אחד להתמסר בכל נימי נפשה לשולחן גבוה... לנסך יין לגרונו של בעלה שעושה בתורה... אבל מצד שני לקרקע את זה למציאות... לאכילת הדיוט.. היא צריכה לתחזק את הבית... לגדל את הילדים... ולעשות חיבור ושלום בין עליונים לתחתונים... השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה ובלא שלום... כי אשה היא כמו קרבן שלמים... שהיא מחברת ועושה שלום בין המעוף לבין המציאות... ולכן אין שמחה אלא בשלמים ואין שמחה לאיש אלא באשתו... בקיצור: אשה מתוקף תפקידה היא בבחינת קרבן שלמים!!
אבל ברגע שקרה מה שקרה ובתו של יפתח יצאה לקראתו וכעת הוא מקריב אותה לעולה.. כעת בתו של יפתח עברה הסבת מקצוע... מתפקיד של אשה... אמא... היא קיבלה כעת תפקיד של איש... ואכן היא פרשה מהעולם והייתה מתבודדת ומתקדשת בסילודין כפי שכל איש צריך לשאוף לגדול ולהגיע לפסגות שכאלו... דא עקא!! שהפעם זו הייתה אשה!!! בתו של יפתח לא נישאה לאיש... לא ניהלה חיי משפחה... לא גידלה ילדים... ולא היתה אמא... ולמה לא?? כי היא הרי קרבן עולה!!! ועולה צריכה להיות כליל לה'!!! וכעת נשאלת השאלה: האם זה היה רצון ה' או לא?? האם היה לקב"ה נחת רוח מהעוייייבדת ה' הגדולה הזו שכל כולה שרפ(ה) קדוש(ה)??
התשובה היא חד משמעית: לא!!!! לא רבתי!!!!
ולמה?? כי קרבן עולה הוא אמנם דבר הכי נפלא... זה אשה ריח ניחוח לה'... אבל ברגע שקרבן שלמים פתאום נזבח שלא לשמו ונהיה עולה?? הרי המשנה הראשונה בזבחים אומרת: שהבעלים (של הקרבן) לא יוצאים בו ידי חובה... שלמים צריך להיות שלמים ולא עולה... ואת זה בתו של יפתח לא הבינה... וגם יפתח לא הבין... והיחיד שכן הבין היה לא פחות ולא יותר פנחס!!! פנחס שהיה כולו קודש הקדשים... שעלה והתעלה ונהיה מלאך ה' קדוש...
דווקא הוא הבין וידע שבת שמאבדת את תפקידה ובמקום להיות אמא שמגדלת ילדים... בוחרת להיות שרף קדוש... הרי יש פה דבר שהוא מנוגד לרצון ה'... ה' לא רוצה אשה קדושה... ה' לא רוצה אשה פרושה מהעולם ומתקדשת בסילודין... ה' רוצה אמאלה שרגליה מקורקעות עמוק בחיי הבית... אוהבת את החיים ומפיחה רוח חיים ושמחה בבית... ודווקא מהאכילת שלמים הזו מתוך שמחה... רק כך היא צריכה לעבוד את ה'... פנחס ידע שיש פה נדרי טעות!!! פנחס ידע שאפשר להתיר את הנדר הזה... יש פתח מובהק שניתן דרכו להישאל עליו... כי יפתח נדר אמנם נדר לה'... אבל אם הוא היה יודע שהנדר הזה מנוגד בכל מהותו לרצון ה' הוא בודאי לא היה נודר...
אבל תכל'ס הנדר לא הותר... ולמה?? כי פנחס המתין שיפתח יבא להתיר את הנדר... ואילו יפתח וגם בתו לא הבינו שאפשר להתיר את הנדר... יפתח הבין שאם הבת שלו נהייתה כזו קדושה ונוראה שהיא מתבודדת ופרושה מענייני העולם כנראה שזה הדבר הכי אידיאלי וגם היא בעצמה ככה הבינו... ממילא יפתח מצידו לא ראה שום סיכוי שאפשר יהיה להתיר את הנדר הזה... ואילו פנחס שכן ידע שאפשר להתיר המתין שיפתח יבא אליו..
ובין כך ובין כך אבדה הנערה!!!! מה פירוש אבדה הנערה??? אבדה לקב"ה נערה!!! נערה שהיתה יכולה לעשות את תפקידה... ולהיות אם בישראל... לגדל את הילדים של הקב"ה ולעבוד את הקב"ה מהמשבצת של אשה...
שים לב: לא אבד פה גדול הדור... לא אבד פה כהן גדול... לא אבד פה מלך ישראל... אבדה נערה... עוד נערה אחת מתוך אלפי ורבבות נערות שחולפות בסמינר... שמי שם לב אליהם... אבל לא!!! הנערה האחת והיחידה הזו אבדה לאבא שבשמים... ושני גדולי הדור, פנחס ויפתח... שניהם שילמו מחיר מאוד יקר על הנערה הזו... יפתח מת במיתה משונה וכל האברים שלו נשרו אחד אחד... ואילו מפנחס נסתלקה רוח הקודש... על מי? על נערה אחת!! ש... שמה קרה לנערה הזו?? ירדה מהדרך?? נהיתה חילוניה ח"ו?? התחתנה עם גוי ר"ל??
לא לא!!! חס ושלום!!! היא פשוט נהייתה צדיקה וקדושה ופרושה ו... ורק לא אשה!!!!
זה הכל... כי... כי זה הכל... הקב"ה התאבל על אותה נערה ומיאן להתנחם עליה... את המסר הזה חובה קדושה להעביר ל... ל... למי שצריך לשמוע את זה!!! כמובן שרוב נשות ישראל מבינות את הדבר הפשוט הזה... סו"ס גם יפתח לכתחילה לא היה נודר את בתו לעולה...
אבל!! עדיין... קיימת אצלנו תופעה מסוימת של צעירות ואפילו נשים נשואות שיש להן תפיסה וחינוך של פרישות מהעולם הזה והתנתקות מחומריות...
ככל הנראה התופעה הזו נובעת אחד מהשתים: או שכשדיברו איתם נגד נהנתנות וחומרניות של דורנו... הם הבינו את זה לא נכון... ולקחו את זה למקום של פרישות... (ואכמ"ל מה ההבדל התהומי שביניהם) או שבטעות החליפו ילקוטים... ואת המסרים שצריך להעביר לגברים העבירו לנשים... סו"ס יש סיפורי גדלות על ההתמדה והפרישות של גדולי ישראל שהם למדו עד כלות הכוחות... על השמירת עיניים שלהם וכדו'... וכשמספרים כזה דבר לבת ולא מבינים שאין לה מה לעשות עם זה... אז בטעות היא לוקחת את זה למקום הכי לא נכון... ואכמ"ל.. עכ"פ יש אצלנו מיעוט שסובלים מטעות נוראה זו!!!
הקרבן שלמים פשוט מנסה בכח להיות קרבן עולה... ובזה הוא רק פוסל את עצמו לגבוה ומאבד בידיים את הבריאה המופלאה... ואבדה הנערה... ומי ישלם את המחיר??? אסור לנו לחכות אחד לשני... אסור ליפתח לחכות לפנחס ואסור לפנחס להמתין ליפתח... אסור לתת לנערה הזו להיאבד... אסור לתת לטעות הזו להמשיך!!! ר' עזריאל זצ"ל מסר את נפשו להעמיד ולהעצים את התפקיד של האשה!!! הוא כל הזמן אמר ושינן: שהתפקיד של האשה מרומם יותר משל האיש ובפרט בדור שלנו...
ירידת הדורות התרחשה אצל הגברים... אבל אצל הנשים?? אין הרבה הבדל בין אשתו של רשב"י לבין הרבנית קנייבסקי... בשלמא רשב"י ור' חיים קנייבסקי... כולנו מבינים שאם ראשונים כמלאכים וכו'... אבל הרבצען?? מה כבר יכול להיות ההבדל?? הרי שתיהן לא היו חייבות בתלמוד תורה אותו דבר... שתיהן הכינו ארוחת צהרים לבעליהן הקדושים אותו דבר... ואם אשת אברך מוכנה להתמסר לבעלה עם כל הלב והנשמה... במה היא פחות נחשבת מאשתו של רשב"י?? ככה ר' עזריאל זצ"ל טען...
אבל ככל הנראה הוא לא לגמרי צדק... ומסיבה אחרת... הסיבה שאשה בדורנו פחות נחשבת מאשתו של רשב"י... כי אשתו של רשב"י ידעה להעריך את תפקידה!!! היא ידעה שזה מקומה ולא משהו אחר... ואילו אשה בדורנו אנו... מצוי אצלה אחד מן השתים הקיצוניות: או שהיא מרגישה שהיא לא מספיק מגשימה את עצמה... קריירה וכו'... ואם דווקא בטעות הזו היא לא טועה... אז הטעות שלה היא הפוכה... היא לא מרגישה מספיק צדיקה שהרי היא לא סיימה את ספר התהילים ולא התפללה ערבית בכוונה... בזה בהחלט אשתו של רשב"י היתה טובה יותר!! היא ידעה שבעצם המשבצת שלה כאשה היא עושה את תפקידה המרומם ביותר.. ואת המסר הזה חובה להעביר... כמובן למי שצריך את זה...
מה שבטוח... כולנו מחכים לגאולה ובתקופה הזו בייתר שאת... ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותנו ובזכותן עתידים ליגאל... בשביל זה צריך שהן לכה"פ יכירו בתפקידן הנעלה- בבית, במטבח, ובכל ענייני העולם הזה דווקא....."
