בגמרא חולין סט: מבואר מחלוקת האם בכור למפרע הוא קדוש או מכאן ולהבא הוא קדוש כגון אם יצא שליש מהעובר ומכר לגוי ורוצה לפטור את עצמו מהבכורה האם נפטר או לא דעת ר' הונא שלמפרע הוא קדוש ממילא הקדושה חלה קודם המכירה לגוי והמכירה פועלת ואילו דעת רבה שמכאן ולהבא הוא קדוש ולכן המכירה לגוי מכירה והבכור לא קדוש.
עוד מבואר בגמרא נפק''מ במחלוקת הנ''ל שאם יצא שליש דרך דופן ושני שליש דרך רחם לר' הונא שדנים למפרע אינו קדוש כיון שבתחילה היה דרך דופן ואילו לרבה שמכאן ולהבא קדוש כיון שמצרפים את השני שליש האחרונים שיצאו דרך רחם וצריך ביאור בפלוגתא זו מדוע קשורה ללמפרע ומאן ולהבא ויתבאר במקומו בס''ד.
עוד מבואר בגמרא נפק''מ שאם כל חתיכה שיצאה מהעובר הוא חתכה והניח אותה לפניו למ''ד שלמפרע הוא קדוש הרי אותם חתיכות נתקדשו וצריך לקוברם ואילו למ''ד מכאן ולהבא הוא קדוש אין צריך לקוברם.
ובתוס' שם בד''ה ר' הונא מבואר עוד נפק''מ אם התחיל העובר לצאת אפילו אם לא יצא רובו האם יכול לעשות מום במה שיצא תלוי בפלוגתא שלמ''ד למפרע אסור לעשות בו מום ואילו למ''ד מכאן ולהבא אפשר לעשות בו מום אבל דעת הרמב''ם [יש ויכוח מה דעתו דעת הב''ח דס''ל כתוס' אבל הש''ך וכך למדו הרבה אחרונים דס''ל שאפשר לעשות מום] שאמרינן למפרע ואפ''ה אפשר לעשות בו מום וצריך ביאור בשיטתו ויתבאר במקומו בס''ד.
בגמרא מבואר שאם הוא חותך את העובר ומשליך לכלבים לכו''ע לא עבר איסור ולכאורה צ''ב הלא כיון שלמפרע הקדושה חלה הלא זה ספק איסור בכלל החיתוך וכיצד הוא חותך הלא זה ספק איסור וספק דאורייתא לחומרא וביותר קשה מאד שהלא התוס' ס''ל שאסור לעשות מום ומאי שנא שמותר לחתך ולהשליך לכלבים הלא עושה מום וכבר עמד בזה מהרש''א בתוס' שם ויתבאר במקומו בס''ד.
עוד מבואר בגמרא נפק''מ במחלוקת הנ''ל שאם יצא שליש דרך דופן ושני שליש דרך רחם לר' הונא שדנים למפרע אינו קדוש כיון שבתחילה היה דרך דופן ואילו לרבה שמכאן ולהבא קדוש כיון שמצרפים את השני שליש האחרונים שיצאו דרך רחם וצריך ביאור בפלוגתא זו מדוע קשורה ללמפרע ומאן ולהבא ויתבאר במקומו בס''ד.
עוד מבואר בגמרא נפק''מ שאם כל חתיכה שיצאה מהעובר הוא חתכה והניח אותה לפניו למ''ד שלמפרע הוא קדוש הרי אותם חתיכות נתקדשו וצריך לקוברם ואילו למ''ד מכאן ולהבא הוא קדוש אין צריך לקוברם.
ובתוס' שם בד''ה ר' הונא מבואר עוד נפק''מ אם התחיל העובר לצאת אפילו אם לא יצא רובו האם יכול לעשות מום במה שיצא תלוי בפלוגתא שלמ''ד למפרע אסור לעשות בו מום ואילו למ''ד מכאן ולהבא אפשר לעשות בו מום אבל דעת הרמב''ם [יש ויכוח מה דעתו דעת הב''ח דס''ל כתוס' אבל הש''ך וכך למדו הרבה אחרונים דס''ל שאפשר לעשות מום] שאמרינן למפרע ואפ''ה אפשר לעשות בו מום וצריך ביאור בשיטתו ויתבאר במקומו בס''ד.
בגמרא מבואר שאם הוא חותך את העובר ומשליך לכלבים לכו''ע לא עבר איסור ולכאורה צ''ב הלא כיון שלמפרע הקדושה חלה הלא זה ספק איסור בכלל החיתוך וכיצד הוא חותך הלא זה ספק איסור וספק דאורייתא לחומרא וביותר קשה מאד שהלא התוס' ס''ל שאסור לעשות מום ומאי שנא שמותר לחתך ולהשליך לכלבים הלא עושה מום וכבר עמד בזה מהרש''א בתוס' שם ויתבאר במקומו בס''ד.