דאודורנט בשבת
- יוזם האשכול אור יעקב
- תאריך התחלה
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 897
הנחת היסוד לענ"ד צריכה להיות שגם על גופו אסור דפס"ר דניחא ליה הוא, שהרי על גופו יבוא הבגד, והבגד יספוג הריח שנוח לו בו.
ואם משתמש בכזה שאין בו ריח כלל, או בריח שהוא רע לפי טעמו ומזגו של אותו אדם, מה בכך שיבוא על הבגד?
ואם משתמש בכזה שאין בו ריח כלל, או בריח שהוא רע לפי טעמו ומזגו של אותו אדם, מה בכך שיבוא על הבגד?
מלבד מה שיש לדון שזה לא כ"כ "ניחא ליה" כי אינו רוצה שהבגד שלו יקבל לחות ורטיבות,
עוד יש להקל שפה זה הרבה יותר קל כיון שהולדת ריח בשבת יש כמה וכמה פוסקים שמתירים בשבת וא"כ פס"ר בדבר כזה שיש בו בכלל מח' אם הוא איסור דרבנן או לא אולי יהיה אפשר להקל.
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 897
אם נניח שזה פסיק רישא דלא ניחא ליה, והאיסור הוא דרבנן, אם נתפוס כסברתו של רבינו חכם עובדיה שדברי התוס' בשבת קג ע"א נאמרו בכל אופן ובכל צורה, א"כ לא צריך פנים כלל להקל, ולהחולקים עליו אולי יש מקום לשקול לצרף את מה שיש בזה מחלוקת הפוסקים אבל עדיין זה לא פשוט בכלל.
אבל לדעת המשנ"ב ורוב המורים שיש בזה היבטים שונים, בוודאי שזה לא פשוט.
ולעצם הטענה שיש כאן פס"ר שלא ניחא ליה אני הקטן חושב שזה טענה שהיא רחוקה מאוד במציאות, מכיוון שכמעשהו בחול מעשהו בשבת, וגם בחול סביר שאדם נהנה ונוח לו שיש ריח טוב בבגדו, ולא שייך בזה לחות [אני גם מעולם לא ראיתי לחות, אולי כת"ר מתכוון לאותם שמוציאים ממש ג'ל?].
וכיון שכך זה פס"ר דניחא ליה ומחלוקת הפוסקים כאן לא תעזור.
אני הקטן חפשתי כמה פעמים כאלה ללא ריח ולא מצאתי, ויעץ לי חכם אחד להשתמש בשל אישה וטענתו שאין בזה משום לא ילבש בראיות נכוחות, וכמובן לשים מעט שלא יורגש, ובזה ודאי לא ניחא ליה שהרי מתבייש באותו ריח.
אבל עדיין ליבי נוקפי.
לכאורה כאן מדבר שזה עובר לבגד אחרי שזה על הגוף ואיתו פותח האשכול להבנתי דיבר על זמן ההתזה…
אני לא חושב שזה נכון להגדיר את זה כ'ניחא ליה' - זה שלא אכפת לו שניתז על בגדיו לא הופך את זה לניחא ליה
מקסימום זה פסיק רישא דלא אכפת ליה, כי ניחא ליה רק במקום שמרסס לעברו ולא בשאר מקומות ובלא אכפת ליה הווי כלא ניחא ליה וכפי שהעלה בחזו"ע לגבי דוד שמש כמדומני
ובכל אופן הלא במה שהוא מרסס על הבגד יש לדון שאינו בכלל פסיק רישא כלל אלא בגדר מתיז על הבגד, דהיינו הנידון יוצא מנקודת הנחה שהזתזה הוא פסיק רישא ובזה נדון אם הוא פסיק רישא בדרבנן אי שרי או לא
לפענ"ד יש מקום לדון אם בכלל זה בגדר פסיק רישא או שהוא מעשה בידים - ורק שיש ספק אם מעשה זה בידים יעשה בסופו של דבר קרי אם באמת יותז על הבגד או לא.
וכל זה הוא בשעת ההתזה, אבל לאחר מכן יש לדון שהרי זה ודאי שעובר הריח שיש בו ממש לבגד, ולכאו' הוא כבר בגדרי פסיק רישא בדרנן דמוליד ריחא בבגד הוא מדרבנן, ויל"ע בזה.
מקסימום זה פסיק רישא דלא אכפת ליה, כי ניחא ליה רק במקום שמרסס לעברו ולא בשאר מקומות ובלא אכפת ליה הווי כלא ניחא ליה וכפי שהעלה בחזו"ע לגבי דוד שמש כמדומני
ובכל אופן הלא במה שהוא מרסס על הבגד יש לדון שאינו בכלל פסיק רישא כלל אלא בגדר מתיז על הבגד, דהיינו הנידון יוצא מנקודת הנחה שהזתזה הוא פסיק רישא ובזה נדון אם הוא פסיק רישא בדרבנן אי שרי או לא
לפענ"ד יש מקום לדון אם בכלל זה בגדר פסיק רישא או שהוא מעשה בידים - ורק שיש ספק אם מעשה זה בידים יעשה בסופו של דבר קרי אם באמת יותז על הבגד או לא.
וכל זה הוא בשעת ההתזה, אבל לאחר מכן יש לדון שהרי זה ודאי שעובר הריח שיש בו ממש לבגד, ולכאו' הוא כבר בגדרי פסיק רישא בדרנן דמוליד ריחא בבגד הוא מדרבנן, ויל"ע בזה.
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 342
בהקדמה לאגרות משה כרך ח, כתב שבגבר זה מותר, כי לא ניחא ליה לצאת מבושם לשוק...
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 897
הוא לא נכנס לשאלה אם זה פסיק רישיה דניחא ליה או דלא ניחא ליה.
רק לשאלה אם יש איסור מוליד במתכווין או אפילו באין מתכוון ויש בזה פלוגתא דרבוותא, וכמו שהביא מר.
אני דנתי על הצד שאסור שמא נתיר מצד לא ניחא ליה.