אני לא חושב שזה נכון להגדיר את זה כ'ניחא ליה' - זה שלא אכפת לו שניתז על בגדיו לא הופך את זה לניחא ליה
מקסימום זה פסיק רישא דלא אכפת ליה, כי ניחא ליה רק במקום שמרסס לעברו ולא בשאר מקומות ובלא אכפת ליה הווי כלא ניחא ליה וכפי שהעלה בחזו"ע לגבי דוד שמש כמדומני
ובכל אופן הלא במה שהוא מרסס על הבגד יש לדון שאינו בכלל פסיק רישא כלל אלא בגדר מתיז על הבגד, דהיינו הנידון יוצא מנקודת הנחה שהזתזה הוא פסיק רישא ובזה נדון אם הוא פסיק רישא בדרבנן אי שרי או לא
לפענ"ד יש מקום לדון אם בכלל זה בגדר פסיק רישא או שהוא מעשה בידים - ורק שיש ספק אם מעשה זה בידים יעשה בסופו של דבר קרי אם באמת יותז על הבגד או לא.
וכל זה הוא בשעת ההתזה, אבל לאחר מכן יש לדון שהרי זה ודאי שעובר הריח שיש בו ממש לבגד, ולכאו' הוא כבר בגדרי פסיק רישא בדרנן דמוליד ריחא בבגד הוא מדרבנן, ויל"ע בזה.