משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,008
רבים אינם יודעים שיש המעדיפים מצות מכונה על מצות יד, גם בענין מצת מצווה בליל הסדר. וכן כתב מרן הגר"ש משאש, בשו"ת שמש ומגן (ח"ב או"ח סי' ע"ג):
"אם עדיף מצות מכונה או מצות יד. הנה ידוע שבענין זה יש דעות חלוקות, יש מעדיפין מצות יד, כיון שע"י זה הכל נעשה בכוונה לשמה, מתחילת העבודה עד סופה. וגם אנחנו בימי חרפי, כל ימינו אכלנו מצות יד כל ימי הפסח. כל משפחה הולכת קרוב לתנור, ועושה מצות שלה, בזהירות וקפדנות ושמירה מעולה. ובפרט במצת מצווה ערב פסח, עושין אותה בשמירה יותר מעולה.
ושוב נגה עלינו אור גדול, לעשות מצות של כל ימי הפסח ע"י מכונה גדולה שעושה מאות מצות בשניים או שלושה דקות, והכל ע"י השגחת הבד"ץ. אמנם למצת מצווה, היינו עושים חלק ביד וחלק במכונה, שאחר שעושין העיסה ביד, מעלין אותה על מקום גבוה, ועורכין אותה במהירות ע"י מקלות שעולין ויורדין בתוכה והפוך בה והפוך בה. ושוב מעבירין אותה ביד, במכונה, עד שתהא דקה מן הדקה. ושוב עושין לה ציורים ונקבים ע"י כלי מיוחד, והכל ביד ע"י אדם. והיינו עושים זה אחר חצות בקיבוץ חכמים ושירים והלל, והייתי מחלק זה לחכמים ונכבדים. וקיבלתי הרבה ברכות. אבל מיום צאתי ממרוקו, אין אפשרות למצוא מציאות כזו, אזי חזרנו לאכול מצות הנעשים במכונה ע"י מצת מצווה, ע"י השגחת הרבנות הראשית בצרפת או בלונדון, וגם בא"י.
ובאמת יש נחת רוח גדולה בזה, הן מצד הכשרות המלאה, שאתה מכניס שק של מאה קילו קמח, ואחר 6-7 דקות יוצאים כבר המצות אפויים, וגם בהעמדת המכונה כל י"ח דקות לנקות הכל כראוי, וגם בתוך העבודה יש השגחה יתירה על הפתיתים, עם מכונת רוח שאינה מניחה שום דבר, קטן וגדול.
ונראה לי וודאי שזה עדיף הרבה ממצות יד, הן מצד ספיקות הנופלות, ואי אפשר בלאו הכי. הן מצד אכילתן, שהן נכססים תיכף בפה, וגם ערבים לאכול, ויוכל האדם לאכול גם יותר מהשיעור ובזמן מועט. ולגבי לשמה, לשם מצת מצוה, אנו אומרים זה בתחילת העבודה כשנותנים הקמח לתוך המכונה ומפעילים המכונה, ואזי כל ההמשך בא מכח ההתחלה.
ויש בזה נחת רוח גדולה לקיים מצוות ה' כראוי ובשמחה, לא כן בשל יד הם קשים, ובפרט לזקנים עם שיניים חדשים, דקשה מאוד מאוד לעשות המצוה כראוי. וגם עתה שולחים לנו מכל המקומות, מצות יד, עשויים ע"י אדמורי"ם שליט"א, ומנסים לאכול מהן וא"א בשום אופן. ולכן לפי דעתי וע"פ הנסיון, טוב לבחור במצות מכונה יותר משל יד, מכל הבחינות. זולת למי שיש לו שיניים חזקות וטוחנות, ומשער בעצמו שיוכל לאכול כשיעור בלי מפריע, אזי יכול לאכול מהם.
אמנם גם להם אני מייעץ שיאכלו ממצות מכונה, יאכלו ענווים וישמחו. רק צריך להיזהר לראות מי חותם על תעודת הכשרות".
וכתב הראשון לציון הגר"ש עמאר שליט"א, בשו"ת שמע שלמה (אורח חיים סי' י"ב):
"ומה שכתב בשם הגאון הגדול סבא דמשפטים מוהר"ש משאש [שליט"א] הרה"ר וראב"ד ירושלים תובב"א דמעדיף מצות מכונה, כבר קדמוהו מרבנן קדישי לקדושים אשר בארץ המה, וסברו דשל מכונה עדיף".
וראיתי שמרן הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט בכל שנותיו נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג.
עוד ראיתי מי שכתב שכאשר פתחו בירושלים מאפייה חדשה של מצות יד, ביקר בו הגר"פ אפשטיין ראב"ד העדה החרדית, ונהנה לראות את החומרות שהנהיגו שם. לאחר מכן הפטיר כלפיהם: "זה כבר 'כמעט' דומה בחשיבותו למצות מכונה".
"אם עדיף מצות מכונה או מצות יד. הנה ידוע שבענין זה יש דעות חלוקות, יש מעדיפין מצות יד, כיון שע"י זה הכל נעשה בכוונה לשמה, מתחילת העבודה עד סופה. וגם אנחנו בימי חרפי, כל ימינו אכלנו מצות יד כל ימי הפסח. כל משפחה הולכת קרוב לתנור, ועושה מצות שלה, בזהירות וקפדנות ושמירה מעולה. ובפרט במצת מצווה ערב פסח, עושין אותה בשמירה יותר מעולה.
ושוב נגה עלינו אור גדול, לעשות מצות של כל ימי הפסח ע"י מכונה גדולה שעושה מאות מצות בשניים או שלושה דקות, והכל ע"י השגחת הבד"ץ. אמנם למצת מצווה, היינו עושים חלק ביד וחלק במכונה, שאחר שעושין העיסה ביד, מעלין אותה על מקום גבוה, ועורכין אותה במהירות ע"י מקלות שעולין ויורדין בתוכה והפוך בה והפוך בה. ושוב מעבירין אותה ביד, במכונה, עד שתהא דקה מן הדקה. ושוב עושין לה ציורים ונקבים ע"י כלי מיוחד, והכל ביד ע"י אדם. והיינו עושים זה אחר חצות בקיבוץ חכמים ושירים והלל, והייתי מחלק זה לחכמים ונכבדים. וקיבלתי הרבה ברכות. אבל מיום צאתי ממרוקו, אין אפשרות למצוא מציאות כזו, אזי חזרנו לאכול מצות הנעשים במכונה ע"י מצת מצווה, ע"י השגחת הרבנות הראשית בצרפת או בלונדון, וגם בא"י.
ובאמת יש נחת רוח גדולה בזה, הן מצד הכשרות המלאה, שאתה מכניס שק של מאה קילו קמח, ואחר 6-7 דקות יוצאים כבר המצות אפויים, וגם בהעמדת המכונה כל י"ח דקות לנקות הכל כראוי, וגם בתוך העבודה יש השגחה יתירה על הפתיתים, עם מכונת רוח שאינה מניחה שום דבר, קטן וגדול.
ונראה לי וודאי שזה עדיף הרבה ממצות יד, הן מצד ספיקות הנופלות, ואי אפשר בלאו הכי. הן מצד אכילתן, שהן נכססים תיכף בפה, וגם ערבים לאכול, ויוכל האדם לאכול גם יותר מהשיעור ובזמן מועט. ולגבי לשמה, לשם מצת מצוה, אנו אומרים זה בתחילת העבודה כשנותנים הקמח לתוך המכונה ומפעילים המכונה, ואזי כל ההמשך בא מכח ההתחלה.
ויש בזה נחת רוח גדולה לקיים מצוות ה' כראוי ובשמחה, לא כן בשל יד הם קשים, ובפרט לזקנים עם שיניים חדשים, דקשה מאוד מאוד לעשות המצוה כראוי. וגם עתה שולחים לנו מכל המקומות, מצות יד, עשויים ע"י אדמורי"ם שליט"א, ומנסים לאכול מהן וא"א בשום אופן. ולכן לפי דעתי וע"פ הנסיון, טוב לבחור במצות מכונה יותר משל יד, מכל הבחינות. זולת למי שיש לו שיניים חזקות וטוחנות, ומשער בעצמו שיוכל לאכול כשיעור בלי מפריע, אזי יכול לאכול מהם.
אמנם גם להם אני מייעץ שיאכלו ממצות מכונה, יאכלו ענווים וישמחו. רק צריך להיזהר לראות מי חותם על תעודת הכשרות".
וכתב הראשון לציון הגר"ש עמאר שליט"א, בשו"ת שמע שלמה (אורח חיים סי' י"ב):
"ומה שכתב בשם הגאון הגדול סבא דמשפטים מוהר"ש משאש [שליט"א] הרה"ר וראב"ד ירושלים תובב"א דמעדיף מצות מכונה, כבר קדמוהו מרבנן קדישי לקדושים אשר בארץ המה, וסברו דשל מכונה עדיף".
וראיתי שמרן הגרש"ז אויערבאך זי"ע כמעט בכל שנותיו נהג לאכול מצות מכונה אף בליל הסדר למצת מצווה, וכסברא שעדיף לסמוך על סברות להקל בעניין ה'לשמה' שבכל מקרה אינו מעכב בדיעבד, מאשר להקל בחששות של חמץ גמור שהיו לדעתו מצויים באפיית מצות יד (העיקרון הוא שמכונה תמיד "יודעת" לרדד וכו' יותר טוב מבן אדם). בשנותיו האחרונות שכנעו אותו שה'חבורות' של יד השתפרו מאד, והוא החל לאכול של יד למצת מצווה, אך המשיך לאכול מכונה בכל שאר ימי החג.
עוד ראיתי מי שכתב שכאשר פתחו בירושלים מאפייה חדשה של מצות יד, ביקר בו הגר"פ אפשטיין ראב"ד העדה החרדית, ונהנה לראות את החומרות שהנהיגו שם. לאחר מכן הפטיר כלפיהם: "זה כבר 'כמעט' דומה בחשיבותו למצות מכונה".
