מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 264
מצורף כאן מאמר בענין זה, עם תקציר מיוחד (מאת ידידנו הידוע בסיכומיו),
נשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום.
בעקבות המלחמה: סדר חדש בסוגיית שכירות פועלים ומלמדים בזמני חירום
מלחמת "עם כלביא" הציבה בפנינו, לצד אתגרים רבים, שאלות הלכתיות מורכבות בנוגע לחיוב תשלום שכר במצבי חירום. הרה"ג יוסף ישראל כהן שליט"א מבית דין טבריה, פרסם מאמר פורץ דרך המבאר סוגיות סבוכות ב"חושן משפט", ועושה סדר הלכתי בנוגע לשכירות בתים, פועלים, מלמדים וגננות בזמני מלחמה ומגפה. המאמר מספק ניתוח מעמיק של שיטות הפסיקה השונות ומציע כיווני פסיקה והכרעה למצבים אלו.
המשך למידה מרחוק (טלפון וכד'): במקרה שהמלמדים ממשיכים ללמד באמצעות הטלפון או בכל דרך של למידה מרחוק, כפי שמקובל במצבים אלו, אין לנכות משכרם ועליהם לקבל את שכרם המלא. זאת משום שהם ממשיכים במלאכתם, ועושים כל שביכולתם למרות האונס החיצוני.
ביטול מוחלט של הלמידה:
הדעה החולקת (מהרי"ל): לעומת זאת, דעת המהרי"ל (שגם היא מובאת בבית יוסף וברמ"א) קובעת כי במקרה של אונס כמו מגפה, ההפסד מוטל על המלמד. זאת, במיוחד אם ניתן היה לצפות את האונס בזמן השכירות.
הסתירה והניסיונות ליישב: קיימת סתירה לכאורה בין שיטות אלו, ששתיהן מובאות להלכה.
נתיבות המשפט ניסה ליישב ששכר המלמד הוא בעיקרו על "שימור" (השגחה) ולא על הלימוד עצמו. ולכן, בגזירת המושל, כשאי אפשר ללמד אך ניתן "לשמור", משלמים מלא. אך בדבר או מלחמה, כשאי אפשר גם לשמור, ההפסד על המלמד. אולם, דעה זו נדחית על ידי גדולי האחרונים כחת"ס ושאילת שלום, שקבעו כי שכר המלמד הוא על הלימוד, ולא רק על השימור.
המחנה אפרים מציע יישוב מעמיק יותר: המלמד נחשב כ"קניינו של בעל הבית". ולכן, ב"מכת מדינה" (כגון גזירת המושל), כאשר ההפסד אינו תלוי במזלו הפרטי של המלמד, הדין חוזר להיות שההפסד הוא על בעל הבית, בדומה למקרה ש"נסתחפה שדהו" של בעל הבית.
הש"ך ומהר"ם פאדווה: יישבו את הסתירה בכך שדברי המהרי"ל מתייחסים ל"אונס פרטי" (כאשר מעטים בורחים), ואילו דברי המהר"ם מתייחסים ל"מכת מדינה" (כאשר רוב הציבור בורח או יש גזירה כללית). במכת מדינה, יש לשלם למלמד את כל שכרו, ואילו באונס פרטי, ההפסד מוטל על המלמד.
הדעה המרכזית (שו"ע, רמ"א, מהר"ם מרוטנבורג): במקרה שהלמידה בוטלה לגמרי בגלל מלחמה, דבר (מגפה) או גזירת המלכות (כמו איסור ללמד), נחשב הדבר ל"מכת מדינה", ועל בעל הבית (השוכר) לשלם למלמד את כל שכרו.
פשרה במקרה של פיזור מוחלט: במקרים בהם אין למידה מרחוק, והמלמדים והגננות נאלצו להתפזר ממקום מגוריהם עקב המלחמה, המאמר מציע לנהוג לפנים משורת הדין ולפשר ביניהם, כך שישולמו להם מחצית שכרם. זאת, לאור ריבוי הדעות והמורכבות ההלכתית, וכדי למנוע מחלוקת. צדיקים כחת"ם סופר ורבי חיים טויביש כבר נהגו כך בעבר, כאשר החת"ם סופר שילם למלמדיו את שכרם המלא, אך המליץ לאחרים לנהוג בפשרה של חצי.
נשמח לשמוע דעת חו"ר הפורום.
בעקבות המלחמה: סדר חדש בסוגיית שכירות פועלים ומלמדים בזמני חירום
מלחמת "עם כלביא" הציבה בפנינו, לצד אתגרים רבים, שאלות הלכתיות מורכבות בנוגע לחיוב תשלום שכר במצבי חירום. הרה"ג יוסף ישראל כהן שליט"א מבית דין טבריה, פרסם מאמר פורץ דרך המבאר סוגיות סבוכות ב"חושן משפט", ועושה סדר הלכתי בנוגע לשכירות בתים, פועלים, מלמדים וגננות בזמני מלחמה ומגפה. המאמר מספק ניתוח מעמיק של שיטות הפסיקה השונות ומציע כיווני פסיקה והכרעה למצבים אלו.
עקרון יסוד: "מכת מדינה" מול "אונס פרטי"
הבסיס לדיון טמון בהבחנה ההלכתית בין "מכת מדינה" לבין "אונס פרטי". "מכת מדינה" מתארת אירוע טבעי או אסון כללי המשפיע על רוב האוכלוסייה, כמו מגפה, שיטפון רחב היקף, מלחמה או גזירת ממשלה כוללת. במצב כזה, הפסיקה קובעת כי ה"שכירות" (החוזה) מתבטלת, וההפסד נופל על המשכיר. הטעם לכך הוא ש"מכת מדינה" אינה נתלית במזלו של האדם הפרטי, ולכן הפסד הוא על בעל הנכס או המעסיק. לעומת זאת, "אונס פרטי" הוא אירוע שאינו כללי ואינו נחשב למכת מדינה, ובמקרה כזה ההפסד הוא על השוכר או הפועל.שכירות בתים בזמן מלחמה ומגפה
במקרים של מלחמה או מגפה, אם השוכרים נאלצו לעזוב את הדירה, הם פטורים מלשלם למשכיר החל מרגע העזיבה. דין זה משול למקרה שבו הבית נפל – מרגע שאינו עומד לרשות השוכר כבתחילה, אין חיוב תשלום, ואם המשכיר החזיק בצ'קים או בתשלום מראש, עליו להשיב את הסכום המלא לשוכר. הסיבה לכך היא שמלחמה או "דבר" (מגפה) נחשבים ל"מכת מדינה", ובמצב כזה מתבטלת השכירות, וההפסד מוטל על המשכיר.סוגיית שכר המלמדים והגננות: מחלוקות ופשרות
סוגיית שכר המלמדים (והיא כוללת גם גננות ומלמדי לימודי חול) היא המורכבת ביותר, ובה נחשפים חילוקי דעות רבים בין גדולי הפוסקים:המשך למידה מרחוק (טלפון וכד'): במקרה שהמלמדים ממשיכים ללמד באמצעות הטלפון או בכל דרך של למידה מרחוק, כפי שמקובל במצבים אלו, אין לנכות משכרם ועליהם לקבל את שכרם המלא. זאת משום שהם ממשיכים במלאכתם, ועושים כל שביכולתם למרות האונס החיצוני.
ביטול מוחלט של הלמידה:
הדעה החולקת (מהרי"ל): לעומת זאת, דעת המהרי"ל (שגם היא מובאת בבית יוסף וברמ"א) קובעת כי במקרה של אונס כמו מגפה, ההפסד מוטל על המלמד. זאת, במיוחד אם ניתן היה לצפות את האונס בזמן השכירות.
הסתירה והניסיונות ליישב: קיימת סתירה לכאורה בין שיטות אלו, ששתיהן מובאות להלכה.
נתיבות המשפט ניסה ליישב ששכר המלמד הוא בעיקרו על "שימור" (השגחה) ולא על הלימוד עצמו. ולכן, בגזירת המושל, כשאי אפשר ללמד אך ניתן "לשמור", משלמים מלא. אך בדבר או מלחמה, כשאי אפשר גם לשמור, ההפסד על המלמד. אולם, דעה זו נדחית על ידי גדולי האחרונים כחת"ס ושאילת שלום, שקבעו כי שכר המלמד הוא על הלימוד, ולא רק על השימור.
המחנה אפרים מציע יישוב מעמיק יותר: המלמד נחשב כ"קניינו של בעל הבית". ולכן, ב"מכת מדינה" (כגון גזירת המושל), כאשר ההפסד אינו תלוי במזלו הפרטי של המלמד, הדין חוזר להיות שההפסד הוא על בעל הבית, בדומה למקרה ש"נסתחפה שדהו" של בעל הבית.
הש"ך ומהר"ם פאדווה: יישבו את הסתירה בכך שדברי המהרי"ל מתייחסים ל"אונס פרטי" (כאשר מעטים בורחים), ואילו דברי המהר"ם מתייחסים ל"מכת מדינה" (כאשר רוב הציבור בורח או יש גזירה כללית). במכת מדינה, יש לשלם למלמד את כל שכרו, ואילו באונס פרטי, ההפסד מוטל על המלמד.
הדעה המרכזית (שו"ע, רמ"א, מהר"ם מרוטנבורג): במקרה שהלמידה בוטלה לגמרי בגלל מלחמה, דבר (מגפה) או גזירת המלכות (כמו איסור ללמד), נחשב הדבר ל"מכת מדינה", ועל בעל הבית (השוכר) לשלם למלמד את כל שכרו.
פשרה במקרה של פיזור מוחלט: במקרים בהם אין למידה מרחוק, והמלמדים והגננות נאלצו להתפזר ממקום מגוריהם עקב המלחמה, המאמר מציע לנהוג לפנים משורת הדין ולפשר ביניהם, כך שישולמו להם מחצית שכרם. זאת, לאור ריבוי הדעות והמורכבות ההלכתית, וכדי למנוע מחלוקת. צדיקים כחת"ם סופר ורבי חיים טויביש כבר נהגו כך בעבר, כאשר החת"ם סופר שילם למלמדיו את שכרם המלא, אך המליץ לאחרים לנהוג בפשרה של חצי.
