שיר אֶחָד הָיָה

[איש מאסף]

הוּא לֹא שִׂרְטֵט גְּלוּפַת חוֹתָם מְהֻדָּר
הוּא רָדַף אַחַר הֲלָכִים בַּמִּדְבָּר
בְמוֹ יָדָיו נָטַל כַּד מַיִם
לְהָסִיר אֲבַק דְּרָכִים
וְשָׁחַט עֲגָלִים
שְׁלוֹשָׁה

הוּא לֹא הִתְוָה תָּכְנִית חֹמֶשׁ לְאֻמִּית
הוּא הֵקִים אֹהֶל
אֶחָד
פָּתוּחַ לָרוּחַ
פָּתוּחַ לְרַחֲמִים

עַמּוּד אֱמוּנָה
שַׁלְהֶבֶת תִּקְוָה
דְּבֵקוּת בְּמַעֲשֵׂה
הַקַּיָּם
הָאֶפְשָׁרִי
הַנּוֹכֵחַ
האֶחָד
כֵּן, גַם כְּשֶׁכֻּלָּם הָיוּ מֵעֵבֶר

הוּא הָיָה אֶחָד
וְאֶחָד הָיָה
אַבְרָהָם

 

[אזמר בשבחין]

יש משהו מאוד יפה בפשטות של השיר הזה.

הוא מצליח לתאר את דמותו של אברהם אבינו לא דרך רעיונות גדולים או סיסמאות, אלא דווקא דרך מעשים קטנים ומוחשיים: כד מים, אבק דרכים, שלושת העגלים. זה נותן תחושה מאוד אנושית וחיה.

אני מרגיש פה גם מאבק גדול באין, בשממת המדבר.
והסיום גם חזק בעיניי, ונותן משמעות יתירה למשפט שהיה נראה לי סתמי עד היום: אחד היה אברהם.