הטענה בעיניי הכי ברורה (שמעתי אותה אותה דווקא מאמי שתחי' שענתה כך לחילונייה בויכוח הנצחי הזה),הרי כל אחד מאיתנו מקריב את החיים שלו בשביל לימוד התורה, אנחנו גוזרים על עצמנו מבחירה חיים של 'על הקצה' מבחינה כלכלית (ובחלק מקרים מתחת לזה - רק שאני לא יודע אם במקרה כזה צריך להמשיך להיות אברך) וזה למרות שהאברכים בוגרי הישיבות הם המוכשרים ביותר שקיימים וללא השוואה למקביליהם החילונים, מה שבקלות יכל לתת לכל אברך כזה להתפרנס בכבוד רב. אז קודם כל 'השתמטות' ו'פרזיטיות' זה לא, ואידך זיל גמור.
זה לא הנושא מה היית יכול לתרום אילו...
הנושא מה אתה ורם בפועל.
ופה מדובר על אלפי אלפי מתגייסים שעמלים בתורה, ועוזבים אותה לפי צו השעה - ויוצאים ונלחמים.
לעומת אלפי אלפי עמלי תורה (שמתוכם לא מעט לא כ"כ עונים לתואר הזה), שאינם תורמים למדינה כלום.
ובינתיים מוכרים אותך לקרבן.
השאלה האם יש פתרון לגיוס אמיתי והוגן לכאלו, או שלא, או שכלל לא רוצים למצוא.
זה הכל. - כל השאר לא קשור לנושא.