צודק. באמת שהגיע הזמן להחליף את גדולי ישראל.
מי שמתנדב לבוא לראיון בירור לפני קבלת ההנהגה, שישלח לי פרטים באישי.
למעוניינים (
@קויתי @הסקרן ודומיהם)
תיק חפיפה להנהגת הדור
מאת: הנהלת הדור היוצאת ("גדולי ישראל")
אל: המבקר/הטוקבקיסט/היודע-כל (להלן: "מרן החדש")
הנדון: העברת סמכויות הנהגת כלל ישראל – נוהל כניסה לתפקיד והצהרת אחריות
שלום לך.
טענת שההנהגה "רופסת"? שהרבנים "לא מבינים את החוק"? שהם "מוכרים את הציבור"?
קיבלת את מבוקשך. זזנו הצידה. החל מהרגע, אתה "הצומת".
לחדר הזה, שבו אתה יושב כעת, מתנקזים כל הצינורות: המודיעין הפוליטי, המצוקה הכלכלית, הדמעות של הפרט, והשאלות של חיים ומוות.
לפני שאתה חותם, דע: כל מילה שלך היא גזר דין. כל חתימה היא עולם מלא. כל טעות היא בלתי הפיכה.
להלן תחומי האחריות המונחים כעת על כתפיך:
זירה א': קיום עולם התורה (המשא הכלכלי והפוליטי)
זה לא משחק פוליטי. זה הלחם והחלב של הילדים.
1. הדילמה האסטרטגית: "מלחמה" או "הסדרה"?
על השולחן מונח "חוק הגיוס". אתה דרשת המשך מלחמה טוטאלית. בבקשה, תסתכל במסכים מולך, אלו הנתונים שמגיעים מהשטח (ולא מהפורומים):
* התרחיש: המדינה סוגרת את הברז. אין תקציב ישיבות, אין הנחות בארנונה, אין סבסוד מעונות.
* האחריות שלך: אם תבחר ב"מלחמה" (כמו שרצית), אתה חותם ברגע זה על צו סגירה לישיבות שלא ישרדו בלי תקציב. אתה חותם על רעב במשפחות אברכים.
* ההכרעה: האם אתה מקריב את קיומו הפיזי של עולם התורה בשביל "טהרת האידיאולוגיה"? גדולי ישראל רואים את המכלול – את הסכנה אם המוסדות יקרסו, ואת הנשירה ההמונית שתבוא בעקבות העוני. מה אתה רואה?
2. המבחן המעשי: "קרן עולם התורה"
קל לצעוק "לא להתפשר" כשמישהו אחר משלם. עכשיו, כשאתה המנהיג, והמדינה עצרה תקציבים – אתה צריך להביא את הכסף.
* המשימה: עליך להשיג מאות מליוני ש"ח מתרומות.
* הביצוע: בגיל 90, עם בריאות רופפת, עליך לעלות למטוס, להיטלטל בין בתי נגידים בחו"ל, להתבזות, ולהתחנן כדי שלאברך בנתיבות יהיה אוכל לשבת. גדולי ישראל עשו את זה כשהקימו את "קרן עולם התורה".
* השאלה אליך: האם יש לך את הכתפיים הכלכליות להחליף את המדינה? לפני שביקרת אותם, האם תרמת את כספך שלך? האם פסעת מטר אחד בשביל אברך לא מוכר? אם לא תביא את הכסף עד ה-1 לחודש, אלפי אברכים עוזבים את הכולל בלית ברירה ויצאו לחפש אוכל לילדים. זה עליך.
זירה ב': דיני נפשות (הפרט והכלל)
אתה לא רק שר האוצר, אתה גם בית המשפט העליון וחדר המיון.
3. הטלפון האדום (רפואה וחיים):
נכנס רופא בכיר. יש פג שנולד בשבוע 23. אם יחיו אותו – יסבול כל חייו. אם לא – הוא ימות.
* ההכרעה: אין כאן "אולי". עליך לפסוק: לחיים או למוות. זו לא תאוריה. זו הוראה לרופא שמחכה על הקו עם המזרק ביד. אם טעית – שפכת דמים בידיים.
4. דמעות העשוקים (חינוך ושידוכים):
מולך יושבת אלמנה. הבת שלה, תלמידה מצטיינת, לא התקבלה לסמינר בגלל "מכסות" או מוצא.
* הדילמה: מנהל הסמינר טוען שקבלתה "תהרוס את המוסד". האלמנה בוכה דמעות של אש.
* הסמכות: אתה היחיד שיכול להכריע. אם תכפה – אולי הרסת סמינר. אם תשתוק – הרגת את הילדה ואת אמא שלה. הדמעות שלהן רשומות בפנקס שלך בשמיים.
זירה ג': ביטחון וגורל (הבנים שלנו)
אתה דרשת שלא תהיה פשרה בחוק הגיוס.
5. הדפיקה בדלת:
בגלל הסירוב שלך להסדרה, אין יותר מעמד "בן ישיבה". המשטרה הצבאית מתחילה לעצור בחורים.
* האחריות: 50,000 בחורים הופכים לעבריינים נרדפים, חלקם נכנעים ומתגייסים, וחלק גדול מהמתקרבים נרתעים מראש. הנשמה שלהם עליך.
* הראייה הרחבה: אתה מוכן לקחת את הסיכון הרוחני הזה? גדולי ישראל מנסים להציל את מה שאפשר כדי שהבחור הזה יוכל להמשיך ללמוד. אתה מוכן להקריב אותו?
הצהרת הסיכום: "הצומת המרכזית"
דע לך, "מרן החדש":
ההבדל בינך לבין גדולי ישראל הוא בנקודת התצפית.
* אתה ניזון מ: כותרות, חלקי שמועות, פשקווילים, וקבוצות ווטסאפ שמתסיסות. אתה רואה פיקסל אחד.
* הם ניזונים מ: חוות דעת של גדולי הרופאים, דוחות מודיעין של עסקנים בכירים, בכי של אימהות, מספרי חשבון בנק של ישיבות קורסות, ושאלות הלכתיות סבוכות.
כשגדול הדור חותם על "חוק גיוס" – הוא לא רואה רק סעיף אחד מהחוק אלא את כל המכלול שבו.
הוא רואה גם את:
* הלחם של האברך.
* הנשמה של הבחור שבסכנת גיוס בכפייה.
* הסמינר שעומד להיסגר.
* העתיד של היהדות החרדית לעשרים השנים הבאות.
היד שלך רועדת? בצדק.
העט מונח על השולחן. אם אתה עדיין חושב שאתה יודע טוב יותר איך לנהל את המשבר הזה, איך להביא כסף, ואיך להציל נשמות – בבקשה, תחתום.
אבל אם אין לך את האומץ לקחת את האחריות על כל זה – תן כבוד למי שנושא את העולם הזה על גבו השחוח, ותתפלל שההכרעות שלהם יהיו נכונות.
