שיטת הרמב''ם בפ''ז ממאכלות אסורות שאם היה חודשים לעובר ושחטו את האם אינו מועיל להתיר את החלב של הבן פקועה וביאור הדבר ששחיטת האם מתירה איסורים שקשורים לשחיטה אבל חלב וגיד אסורם בפנ''ע ואין עליהם היתר של כל בבהמה תאכלו, והטעם שהרמב''ם פסק דלא כר' אושעיא כיון שהרמב''ם למד דלפי ר' אושעיא המחלוקת בחלב וגיד היא אותה מח' שנח' בשחיטה ומחלוקתם האם נגמרה הבהמה בחודשים או בחודשים ואוירא וכמו שפירש רש''י, וכיון שר' יוחנן פליג על ר' אושעיא וס''ל שלגבי חלב לכו''ע הוא נגמר בחודשים והיה פשוט לרמב''ם ששחיטה לא מתירה איסורי חלב וממילא חלב צריך להיות אסור והמחלוקת במשנה היא שלר''מ כיון שהיא בהמה לא מועיל שחיטה ולרבנן אע''פ שהיא בהמה מועיל שחיטה ולכן חלב אסור ועיין ברא''ש מה שהקשה על הרמב''ם נמצא שלפי הרמב''ם במחלוקת ר''מ ורבנן במשנה פסק כרבנן שמועיל שחיטה לבן ט' אבל כיון שלדברי הרמב''ם יש פלוגתא בין ר' יוחנן ור' אושעיא הלכה כר' יוחנן ואין החלב מותר לאחר שחיטת האם בבן ט' חי.[יש לציין שהביאור הנ''ל שהרמב''ם ס''ל שר' יוחנן פליג על ר' אושעיא מבואר ברדב''ז על הרמב''ם ואילו ברשב''א שהקשה על הרמב''ם כיצד פוסק הלכה דלא כר' אושעיא נראה שהיה פשוט לו שלא יכול להיות שיש מי שחולק על ר' אושעיא כיון שהגמרא שואלת מר' אושעיא על שמואל לקמן צב. ואם חולקים עליו מאי קשיא ליה לגמרא]
ויש שאלה עצומה לדברי הרמב''ם שבפשטות המשנה מבואר ברישא שאם מצא בן ט' מת מותר לכו''ע וקורע את דמו ואוכל ומשמע שיכול לאכול גם את החלב והלא לפי הרמב''ם החלב נאסר כיון שעבר חודשים וכבר הקשה כן הרשב''א ועיין במ''מ שבאמת לפי הרמב''ם מותר כיון שאין חודשים בלי חיות ולכאורה ביאור הדברים שכיון שמת בטלו לו חודשים [והביאו כעי''ז מהר''מ קאזיס] והדברים מחודשים עד למאד כיון שהלא אין הדברים אמורים האם נחשב בהמה או לא אלא האם הגיע החלב להתפתחות של בהמה וכיון שהגיע כבר לחודשים ויש לו שם חלב כיצד במיתה חזר וניתר ואולי יש לבאר בזה שהתורה אסרה חלב של בהמה וכיון שכלפי השם בהמה שלו לאחר המיתה אנחנו יכולים לדון שגם החודשים נגמרו ממילא אי''ז חלב בהמה וכמו שביאר הרשב''א דבעינן חלב בקר וצאן.
ושיטת רבינו אפרים [מובא ברשב''א] היא יותר קיצונית שמחלוקת ר' יוחנן ור''ל היא ממש במחלוקת ר''מ ורבנן וכיון שהלכה כר' יוחנן הלכה כר''מ ולפי''ז כתב לחדש לא מיבעיא שחלב של בן ט אסור לאחר שחיטה אלא הלכה כר''מ ששחיטת האם לא מתירה בבן ט' ובזה הוא חלוק מהרמב''ם שלהרמב''ם מהני אבל לדברי שניהם חלב בן ט' נאסר ול'מ שחיטת אמו והראשונים מאד נתקשו בשיטתו ועיין ברשבא צב שהביא חמש ראיות שהלכה כרבנן ולא כר''מ אבל מאידך גיסא הוא מסתדר עם ר' אושעיא.
הרמב''ן לקמן צב: בד''ה והא דאמר - מביא שתי ראיות שהחלב לאחר שחיטת האם מותר אליבא דר' יוחנן ודלא כהראשונים הנ''ל שהרי גיד לכו''ע חדשים גרמי ואפ''ה השחיטה מתירה אותו וגם החלב לר' יוחנן שחדשים גרמי השחיטה מתירה אותו מדינא דכל בבהמה תאכלו וזה נגד דעת הרמב''ם דס''ל לר' יוחנן שחדשים גרמי אין שחיטת האם מתירה את החלב, והרמב''ן לשיטתו לעיל שכל המקור של ר''ל של חודשין ואוירא הוא מהפסוקים דמוצא מכל שליל אבל גיד שאין את המקור הזה פשיטא דחדשים גרמי ולכן הוא מכריח שההיתר הוא מצד כל כמו שביארנו לעיל בדעת הר''ן שההיתר הוא מכל בבהמה תאכלו ולכן גם חלב צריך להיות ניתר וממילא חזינן דלא כהרמב''ם אלא שחיטת האם מהני.
ועוד הביא הרמב''ן ראיה מהגמרא לקמן קג מבואר שאיסור טרפה ואבר מן החי וחלב מגיעים ביחד עם יציאת רובו ומבואר שאפילו בבן תשעה חודשים החלב שלו לא נאסר והתם ר' יוחנן קאמר לה ומבאר הרמב''ן שאע''פ שחודשים גרמי אבל כיון שהיא עתידה להיות מותרת ע''י שחיטה אין חל עליה איסור חלב [אבל באמת אם יתלוש ויאכל שאז יוצאת מכלל שחיטת האם אסורה באיסור חלב, ויש להסתפק לדעת הרמב''ן מה הדין אם יכניס ראשו ויאכל את החלב בפנים שאז עדיין לא יצאה לבחוץ אבל פשיטא שיהיה חייב כיון שבשעה שאוכל תו לא עומד להיות ניתר וביותר נראה שאין המכוון שאין כאן חלב אסור אלא שאין האיסור עומד לפניי כיון שהוא עומד להיות ניתר אבל אם יאכלו באיזה אופן שהוא פשיטא שחייב] [אבל התוס' ביארו את הסוגיא שם באופן אחר שאע''פ שאין צריך אוירא דבהמה אבל צריך אוירא דחלב ולכן צריך שיתלוש אבל בפנים אין אני רואה את האיסור חלב ולכן הוא חל רק בחוץ וצריך לבאר הרבה סברתם אבל לפי דבריהם אין ראיה משם נגד הרמב''ם] ועכ''פ רואים ששחיטה מתירה איסור חלב שהרי לר' יוחנן חודשים גרמי וניתר.
והרמב''ן עוד מבאר שגם אמה''ח כיון שהוא עומד להיות ניתר לכן אינו חל מחיים כיון שהוא עומד להיות ניתר אבל לאחר שיצא דלאברים עומד חל עליו איסור אמה''ח, ולכאורה יש לשאול הלא גם לאחר שיצא הוא עומד להשחט ,ונראה ביאור הדברים שהרי לאחר שהעובר יצא התורה אוסרת לאכול בלי שחיטה וממילא מה מקום יש לומר שכיון שהולך להשחט הרי הוא מותר הלא זה גופא התורה אסרה קודם שחיטה אבל בעובר כיון שהתורה התירה מדינא דכל בבהמה שהוא היתר חיצוני על החלב בזה מהני להפקיע איסורו או עכ''פ שלא יעמוד לפנינו לענין איסור אמה''ח.
נמצא יסוד דברי הרמב''ן שכל דבר שהולך להיות מותר מעיקרא אינו נאסר והביא לזה שתי ראיות הראשונה מבוארת לעיל לר יוחנן מובא לעיל ועוד הביא הרמב''ן ראיה שהרי ר' אושעיא ס''ל שבבן ח' ר''מ מודה שהחלב והגיד מותרים וזה דלא כהסוגיא בריש גיד הנשה שהעמדנו לר''מ שאיסור מוקדשים ואיסור גיד מגיעים ביחד שחל לר''מ איסור גיד מיד כיון שאין לפי שיטת ר''מ כל בבהמה תאכלו, והתוס' באמת שם בד''ה בוולדות מבארים שלר''מ השחיטה מתירה מדין דכל בבהמה אבל בבן ח' בודאי שאסור כיון שאין כל בבהמה, ולכן התוס' אח''כ בד''ה והא נתקשו שהגמרא שם שואלת מדסיפא בדשליל מכלל דרישא לאו בשליל ומדוע לא הקשתה שבסיפא אירי בנשחטה אמו שזה המחלוקת ומה ענינו לרישא אבל הרמב''ן באמת לומד שהם חולקים ומה הטעם הגמרא לא הקשה שהסיפא איירי בנשחטה ורישא בלא נשחטה כיון שאין הבדל שכיון שאם נשחט הא מותר גם בשלא נשחט מותר כיון שעומד להיתר מותר מעיקרא.
נמצא לפי''ד הרמב''ן הסוגיא לפי ר' אושעיא המחלוקת האם אומרים כל בבהמה בעובר בן ט' חודשים וכיון שלפי רבנן בן ט' הוא יהיה ניתר לכן כבר מעיקרא הוא מותר שכל דבר שעתיד להיות מותר הרי הוא מעיקרא מותר ואילו לפי הסוגיא דף פט שדנה שהאיסור של גיד חל מעיקרא גם מסכימה ליסוד שכל דבר שעתיד להיות ניתר מעיקרא לא חל בו האיסור אלא שצריך לומר דס''ל שכל בבהמה מתיר רק איסורי אכילה ולא איסורים צדדיים ולכן החלב והגיד אסורים [אלא שלפי''ז יש סתירה מסוגיין שברישא משמע שבבן ט' מת קורע ומוציא את דמו ואוכל ומשמע שמותר לאכול חלב וגיד ולפי הסוגיא דף פט יוצא שאין היתר על חלב וגיד ומדוע מותר לאוכלם וצ''ע].
ויש שאלה עצומה לדברי הרמב''ם שבפשטות המשנה מבואר ברישא שאם מצא בן ט' מת מותר לכו''ע וקורע את דמו ואוכל ומשמע שיכול לאכול גם את החלב והלא לפי הרמב''ם החלב נאסר כיון שעבר חודשים וכבר הקשה כן הרשב''א ועיין במ''מ שבאמת לפי הרמב''ם מותר כיון שאין חודשים בלי חיות ולכאורה ביאור הדברים שכיון שמת בטלו לו חודשים [והביאו כעי''ז מהר''מ קאזיס] והדברים מחודשים עד למאד כיון שהלא אין הדברים אמורים האם נחשב בהמה או לא אלא האם הגיע החלב להתפתחות של בהמה וכיון שהגיע כבר לחודשים ויש לו שם חלב כיצד במיתה חזר וניתר ואולי יש לבאר בזה שהתורה אסרה חלב של בהמה וכיון שכלפי השם בהמה שלו לאחר המיתה אנחנו יכולים לדון שגם החודשים נגמרו ממילא אי''ז חלב בהמה וכמו שביאר הרשב''א דבעינן חלב בקר וצאן.
ושיטת רבינו אפרים [מובא ברשב''א] היא יותר קיצונית שמחלוקת ר' יוחנן ור''ל היא ממש במחלוקת ר''מ ורבנן וכיון שהלכה כר' יוחנן הלכה כר''מ ולפי''ז כתב לחדש לא מיבעיא שחלב של בן ט אסור לאחר שחיטה אלא הלכה כר''מ ששחיטת האם לא מתירה בבן ט' ובזה הוא חלוק מהרמב''ם שלהרמב''ם מהני אבל לדברי שניהם חלב בן ט' נאסר ול'מ שחיטת אמו והראשונים מאד נתקשו בשיטתו ועיין ברשבא צב שהביא חמש ראיות שהלכה כרבנן ולא כר''מ אבל מאידך גיסא הוא מסתדר עם ר' אושעיא.
הרמב''ן לקמן צב: בד''ה והא דאמר - מביא שתי ראיות שהחלב לאחר שחיטת האם מותר אליבא דר' יוחנן ודלא כהראשונים הנ''ל שהרי גיד לכו''ע חדשים גרמי ואפ''ה השחיטה מתירה אותו וגם החלב לר' יוחנן שחדשים גרמי השחיטה מתירה אותו מדינא דכל בבהמה תאכלו וזה נגד דעת הרמב''ם דס''ל לר' יוחנן שחדשים גרמי אין שחיטת האם מתירה את החלב, והרמב''ן לשיטתו לעיל שכל המקור של ר''ל של חודשין ואוירא הוא מהפסוקים דמוצא מכל שליל אבל גיד שאין את המקור הזה פשיטא דחדשים גרמי ולכן הוא מכריח שההיתר הוא מצד כל כמו שביארנו לעיל בדעת הר''ן שההיתר הוא מכל בבהמה תאכלו ולכן גם חלב צריך להיות ניתר וממילא חזינן דלא כהרמב''ם אלא שחיטת האם מהני.
ועוד הביא הרמב''ן ראיה מהגמרא לקמן קג מבואר שאיסור טרפה ואבר מן החי וחלב מגיעים ביחד עם יציאת רובו ומבואר שאפילו בבן תשעה חודשים החלב שלו לא נאסר והתם ר' יוחנן קאמר לה ומבאר הרמב''ן שאע''פ שחודשים גרמי אבל כיון שהיא עתידה להיות מותרת ע''י שחיטה אין חל עליה איסור חלב [אבל באמת אם יתלוש ויאכל שאז יוצאת מכלל שחיטת האם אסורה באיסור חלב, ויש להסתפק לדעת הרמב''ן מה הדין אם יכניס ראשו ויאכל את החלב בפנים שאז עדיין לא יצאה לבחוץ אבל פשיטא שיהיה חייב כיון שבשעה שאוכל תו לא עומד להיות ניתר וביותר נראה שאין המכוון שאין כאן חלב אסור אלא שאין האיסור עומד לפניי כיון שהוא עומד להיות ניתר אבל אם יאכלו באיזה אופן שהוא פשיטא שחייב] [אבל התוס' ביארו את הסוגיא שם באופן אחר שאע''פ שאין צריך אוירא דבהמה אבל צריך אוירא דחלב ולכן צריך שיתלוש אבל בפנים אין אני רואה את האיסור חלב ולכן הוא חל רק בחוץ וצריך לבאר הרבה סברתם אבל לפי דבריהם אין ראיה משם נגד הרמב''ם] ועכ''פ רואים ששחיטה מתירה איסור חלב שהרי לר' יוחנן חודשים גרמי וניתר.
והרמב''ן עוד מבאר שגם אמה''ח כיון שהוא עומד להיות ניתר לכן אינו חל מחיים כיון שהוא עומד להיות ניתר אבל לאחר שיצא דלאברים עומד חל עליו איסור אמה''ח, ולכאורה יש לשאול הלא גם לאחר שיצא הוא עומד להשחט ,ונראה ביאור הדברים שהרי לאחר שהעובר יצא התורה אוסרת לאכול בלי שחיטה וממילא מה מקום יש לומר שכיון שהולך להשחט הרי הוא מותר הלא זה גופא התורה אסרה קודם שחיטה אבל בעובר כיון שהתורה התירה מדינא דכל בבהמה שהוא היתר חיצוני על החלב בזה מהני להפקיע איסורו או עכ''פ שלא יעמוד לפנינו לענין איסור אמה''ח.
נמצא יסוד דברי הרמב''ן שכל דבר שהולך להיות מותר מעיקרא אינו נאסר והביא לזה שתי ראיות הראשונה מבוארת לעיל לר יוחנן מובא לעיל ועוד הביא הרמב''ן ראיה שהרי ר' אושעיא ס''ל שבבן ח' ר''מ מודה שהחלב והגיד מותרים וזה דלא כהסוגיא בריש גיד הנשה שהעמדנו לר''מ שאיסור מוקדשים ואיסור גיד מגיעים ביחד שחל לר''מ איסור גיד מיד כיון שאין לפי שיטת ר''מ כל בבהמה תאכלו, והתוס' באמת שם בד''ה בוולדות מבארים שלר''מ השחיטה מתירה מדין דכל בבהמה אבל בבן ח' בודאי שאסור כיון שאין כל בבהמה, ולכן התוס' אח''כ בד''ה והא נתקשו שהגמרא שם שואלת מדסיפא בדשליל מכלל דרישא לאו בשליל ומדוע לא הקשתה שבסיפא אירי בנשחטה אמו שזה המחלוקת ומה ענינו לרישא אבל הרמב''ן באמת לומד שהם חולקים ומה הטעם הגמרא לא הקשה שהסיפא איירי בנשחטה ורישא בלא נשחטה כיון שאין הבדל שכיון שאם נשחט הא מותר גם בשלא נשחט מותר כיון שעומד להיתר מותר מעיקרא.
נמצא לפי''ד הרמב''ן הסוגיא לפי ר' אושעיא המחלוקת האם אומרים כל בבהמה בעובר בן ט' חודשים וכיון שלפי רבנן בן ט' הוא יהיה ניתר לכן כבר מעיקרא הוא מותר שכל דבר שעתיד להיות מותר הרי הוא מעיקרא מותר ואילו לפי הסוגיא דף פט שדנה שהאיסור של גיד חל מעיקרא גם מסכימה ליסוד שכל דבר שעתיד להיות ניתר מעיקרא לא חל בו האיסור אלא שצריך לומר דס''ל שכל בבהמה מתיר רק איסורי אכילה ולא איסורים צדדיים ולכן החלב והגיד אסורים [אלא שלפי''ז יש סתירה מסוגיין שברישא משמע שבבן ט' מת קורע ומוציא את דמו ואוכל ומשמע שמותר לאכול חלב וגיד ולפי הסוגיא דף פט יוצא שאין היתר על חלב וגיד ומדוע מותר לאוכלם וצ''ע].