וירא חדל להיות לשרה אורח כנשים

[ידידיה]

תוך כדי לימודי חוק לישראל התעוררתי שהנה רש"י על הפסוק ויקח חמאה וחלב כתב "ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העיסה" ומקורו מדברי הגמרא בב"מ שאברהם אבינו היה אוכל חולין בטהרה.
ומבואר שעוד קודם בשורת המלאכים לאברהם על לידת בנו וטרם אכילתם כבר פירסה שרה נדה.
וצ"ב שכמה פסוקים לאחר מכן כשהמלאכים מבשרים אותם על לידת יצחק אומר הפסוק ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן.
ואם שרה כבר קודם לכן פירסה נדה כאמור, למה זה צחקה שרה?

 

[משיב כהלכה]

כיוונת לשאלת התוס'.

ותירץ מהרש"א: "מכאן יתיישב מה שנתקשו התוס' בפ"ק דר"ה גם הרא"ם בההיא דפרק הפועלים כתיב לושי ועשי עוגות וכתיב ויקח חמאה וגו' ואילו לחם לא אייתי אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו פרסה נדה אותו יום, ולפי סדר הכתובים אם נטמא הלחם קודם הבשורה ע"י שפירסה נדה איך צחקה אחר כך חדל להיות לשרה אורח כנשים ואחרי בלותי וגו', דאיכא למימר דודאי אחר הבשורה פירסה נדה, אלא שהמלאכים ידעו שבאותו יום תפרוס נדה והגידו כן לאברהם ולכך לא אכלו מן הלחם שנטמא למפרע במעת לעת שבנדה, ואע"ג דזקנה דיה שעתה כיון שחזרה לנערותה אין לה דין זקנה, והוא שדקדק רש"י לפרש שם כמ"ש הרא"ם דאכל חולין בטהרה שנעשו על טהרת קודש דבנעשו על טהרת תרומה אינו מטמא במע"ל שבנדה כדמסיק הכא קבלה מיניה רב שמואל".

 

[משיב כהלכה]

ובשפתי חכמים תירץ: "יש לומר דבאמת פירסה נדה, והא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה והא היה לה ומה תמיהתה, י"ל דסבורה היתה מקרה בעלמא היא".

ולענ"ד אפשר לומר שראתה מעט מאוד ולא ייחסה לזה חשיבות.

 

[משיב כהלכה]

ובהעמק דבר תירץ שבאמת אמרה אחרי בלותי הייתה לי עדנה כלומר שאני רואה על עצמי שנהייתי צעירה (אבל) ואדני זקן.

וזה דוחק, כי אם היא ראתה נס גלוי אצלה, למה שלא יקרה כך לאברהם.

 

[ידידיה]

ולענ"ד אפשר לומר שראתה מעט מאוד ולא ייחסה לזה חשיבות.

לשון רש"י שחזר לה אורח כנשים לא משמע כן.

 

[אלישמע]

עכ"פ עיין בפי' הרא"ש עה"ת עה"פ חדל להיות לשרה שכתב, חדל להיות לה אורח כנשים הזקנות, שכן פרסה נדה.
ולפ"ז פירש (שם, עה"פ האף אמנם אלד) שאמרה זה בניחותא, אני אמנם אלד כי ראיתי סימנים. אך תמהה, ואדוני זקן.

 

[משיב כהלכה]

וזה דוחק, כי אם היא ראתה נס גלוי אצלה, למה שלא יקרה כך לאברהם.

 

[שאינו יודע לשאול]

ובהעמק דבר תירץ שבאמת אמרה אחרי בלותי הייתה לי עדנה כלומר שאני רואה על עצמי שנהייתי צעירה (אבל) ואדני זקן.

וזה דוחק, כי אם היא ראתה נס גלוי אצלה, למה שלא יקרה כך לאברהם.

עכ"פ עיין בפי' הרא"ש עה"ת עה"פ חדל להיות לשרה שכתב, חדל להיות לה אורח כנשים הזקנות, שכן פרסה נדה.
ולפ"ז פירש (שם, עה"פ האף אמנם אלד) שאמרה זה בניחותא, אני אמנם אלד כי ראיתי סימנים. אך תמהה, ואדוני זקן.

רש"י ריש פרשת תולדות כמדומני מביא שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, על כן עשה הקב"ה דמות דיוקנו של יצחק דומה לאברהם, ומשמע שעיקר הנס היה שאברהם הוליד, ומה ששרה ילדה לא היה כ"כ חידוש בעיניהם, דאל"כ מה הליצנות כאן הא סוף סוף גם לדבריהם שרה ילדה מאבימלך, ורואים שאע"פ שהיה לאברהם בן מהגר, מ"מ החידוש הוא שיהיה דווקא בן מאברהם ושרה יחד, זה היה הנס הגדול שליצני הדור לא הסכימו לקבל, ואולי גם שרה זה מה שהיה נראה לה מחודש.
עכ"פ לגופו של ענין מדוע זה כך [כלומר הרי לאברהם היה בן מהגר, ושרה כבר פירסה נדה, ועוד שהרי לא היה בזה חידוש שתלד כי א"כ מה הועילו ליצנים בליצנותם, א"כ מעתה פשיטא שיוכלו ללדת] צ"ב רב.