תשובה נוספת בנדון:
"ראיתי אחרי רואי מ"ש הרב יצחק ירנן שליט"א, באור תורה ניסן תשד"ם סי' ע"ג לחזק עוד דבריו, דלכתחילה הנכון הוא שהזריזים יקדימו למצוה להדליק בתחילת השקיעה, ומי שמדליק בצה"כ יש לו על מה לסמוך ע"ש, ושם רצה ליישב את תמיהותי עליו על שפסק כנגד מר"ן ז"ל, ועל מה שהוכחתי אותו מאהבה שלא יזיד עוד לפסוק כנגד מר"ן דקי"ל כוותיה אפילו נגד אלף פוסקים. [הודפס גם בספרו יצחק ירנן ח"ב סי' ל"א].
וראיתי מכתבו מלא קנטורים וחצים וכו' עלה כולו קמשונים, וכך הם דברי נועם שלו שכתב בכותרת שלו, שמחפש האמת ולא כמריב ומבקש לנצח, מה שלא קיים שום דבר מזה, ואני הצעיר לא באתי בזה להשיב על דברי בוז כאלו וגם אין זה כבודי והם דברים המסורים ללב הנאמר בהם ויראת מאלהיך, ולא ניתנו לימחל, ועלה בדעתי שלא לחזור לכתוב בענין זה כלל.
אמנם לא יכולתי להתעלם ממה שהוא עיקר הדין להלכה, ומצווים אנחנו לחקור ולעמוד על האמת, כמשז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ובמקהלות אמרתי איזה דמיון ושיויון לזה עם זה, וביארתי ע"פ הידוע לרז"ל, בראשית ברא אלהים, תחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים חזר ושיתף עמו מדה"ר והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ע"כ, נמצא שרצון השי"ת שהעולם יתנהג בדין, וזוהי מדת עצמותו ית' היא מדה"ד (ובזה יישבתי בדרשותי ענין כח גדול ויד חזקה האמור ביצי"מ) ולכן הדיין ששופט עפה"ד דוקא, בלי רחמנות, כי אין מרחמים בדין, ודל לא תהדר בריבו, ומעמיק לעמוד על האמת, ולדון דין אמת לאמתו, ודאי שהוא נעשה שותף להקב"ה ע"כ, וזה אלצני להצהיר את האמת, ואדבר בקצרה גדולה רק במה שנוגע לעיקר הדין דוקא.
ואומר דבתשובתי הא' טבת תשמ"ג כתבתי להוכיח שגם ר"ת דסובר דמשתשקע החמה הוי תחלת השקיעה הא' לא אמר זה רק לגבי שבת דוקא, אבל בשאר עניינים כחנוכה ותענית ודכוותייהו, יודה גם הוא דהוי סוף השקיעה וכמ"ש להדיא בס' הישר, וכמו שהעיר לו גיסו הרה"ג הנאמ"ן שליט"א בריש ספרו עש"ב וברוחב בדברי טעם ודעת, וגם הוא המחבר הצהיר שם בגליון למטה שנכון הדבר שטעה בהבנת דברי ר"ת, אבל חזר לחלוק על ר"ת ומר"ן מדעתו ע"ש, ונסתייע ממה שפי' הוא בדברי רש"י ורה"ג, וכתב להדיא שהנכון לפי דעתו הוא תחילת שקיעה, והמאחר לא מקיים המצוה לכתחילה ע"ש, ואני אמרתי דאין לנו לזוז מדברי מר"ן ז"ל שפסק כר"ת וביארתי שכן דעת הגמ"ר והמנהיג, ושכן דעת הרא"ש בפ"ק דתענית, וכן היא דעת הטור, ושכן היא דעת הרמב"ם לדעת הב"י שהביא דבריו והוסיף בהם עד סוף השקיעה, ואמרתי א"כ מי סנו ליה כל גדולי הפוסקים הללו שדבריהם ברורים ופסק מר"ן כוותייהו, וכבר קבלו אבותינו נ"ן עליהם ועל זרעם את דברי מר"ן אפילו נגד אלף פוסקים, וכיצד נזיד לפסוק מדעתינו היפך ממנו, ועוד טרחתי להביא כל הפוסקים רש"י ורה"ג ועוד, לשיטה זו, וכך חובתינו וכך יפה לחזק דברי מר"ן והמנהג כל מה שנוכל, זולת הריטב"א שדבריו מפורשים להדיא, וכבר כתב שם הרה"ג הנאמ"ן שליט"א שודאי לא ראה ס' הישר. [עי' לעיל סי' ל"א].
גם אמרתי דלדעת הגאונים דקי"ל כוותייהו בענין השקיעה, אתיא בק"ו דראוי לעשות סוף שקיעה, דאם לר"ת שסובר דעד סוף השקיעה הב' אז הוי לילה גמור לענין הדלקת נ"ח, וכבר עברו משקיעה א' חמשה מילין שהם שעה וחומש, ועכ"ז מקפיד שיהיה סוף שקיעה ב', כ"ש לדידן דסוברים כהגאונים דבה"ש מתחיל מתחילת שקיעה א', ותיכף אחר ג"ר מיל הוי לילה גמור, דודאי דיודו דצריך סוף שקיעה כדי להדליק נ"ח ולא התיר להדליק קודם השקיעה כ"א בע"ש, או טרוד דאין להם שום תקנה, ודברים אלו מוסברים ומוכרחים הם. ותי' כת"ר בזה לא נהיר ולא צהיר, והוא דחיק ואתי מרחיק כמו שיראה הרואה, ובכל אופן אינו לדעת מר"ן ז"ל.
והנה לפי דברי מר"ן ז"ל שכתב לא יקדים ולא יאחר, מוכח דאם הקדים לא קיים המצוה וגם ברכתו לבטלה, וא"כ כיצד נצווה לזריזין במצות שלא לקיים המצוה ולברך ברכות לבטלה, ולהיות עבריין על דברי מר"ן הקדוש ז"ל שפסק כהרמב"ם והטור והרא"ש והמנהיג והגמ"ר, ואפילו אילו היה הדבר במחלוקת שקול, אין ראוי לאדם להכניס עצמו לספק ברכות לבטלה, ולספק אם קיים המצוה כל עיקר, כ"ש עכשיו שכבד המשקל לצד א', שעמהם דעת מר"ן הקדוש זלה"ה, אז הוי ודאי שלא קיים המצוה.
כל זה כבר כתבתי בהרחבה, ורק כת"ר איידי דחוה טריד בצעריה שהוכחתי אותו מאהבה שלא יזיד עוד לפסוק שלא כדברי מר"ן, עשה מזה רעש גדול כאילו הוא נעלב, ולא נתן לב לעמוד על האמת, ועד עתה גם אחר התוכחת, במקום שידרוש מחילה ממר"ן הקדוש ז"ל ומכל האחרונים שפסקו כמותו וכמ"ש להלן, עוד עומד על עמדו לפסוק כנגדו, ומבאר דברי עצמו דזה לא אמר רק לזריזים במצות, ובמקום שהזריזין יצאו מכל ספק, וגם ילכו בשיטת מר"ן, וגם יחזיקו במנהג הא', הוא מצוה אותם להזדרז לפסוק נגד מר"ן והמנהג, בלי שום טעם וריח, רק כדי לקיים פירושו הנראה לו בדברי הרמב"ם והפוסקים היפך מר"ן הקדוש ז"ל.
ועי' באור תורה כסלו תשמ"ב להרב משה הלוי שליט"א שהשיג עליו ג"כ וכתב לקיים דברי מר"ן ולא להכנס בספק ברכות ע"ש, והזכיר מכל האחרונים שפסקו כמר"ן ז"ל ה"ה הב"ח ושכנה"ג והמ"א וא"ר ומאמר מרדכי וחיי אדם והדה"ח ובן איש חי וכף החיים שכולם סוברים להדליק אחר צה"כ ע"ש איישר חיליה, והרב ברדא שליט"א בכסלו תשמ"ב דחה דבריו בקש וכלאחר יד, והאמת יורה דרכו שדבריו נאמנו מאד, דברים נכונים ומסודרים היטב ע"ש, גם גיסו הרה"ג המופלא הנאמ"ן שליט"א העיר עליו בהקדמת ספרו בדברים מצודקים והעלה כדברינו, ולעילא מכל זה הרה"ג הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א, גם הוא פסק כן, והביא דבריו הוא עצמו באור תורה, ולכל אלה לא הטה אוזן לשמוע, ושוב הניח דבריו לזריזין.
הדור אתם ראו, האם הזריזין המדקדקים לעשות מצות כתקנן בכל דיני הידור וחומרי הפוס', יניחו את דברי מר"ן הקדוש זיע"א המיוסדים על דברי גדולי עולם, ויניחו קבלת אבותיהם נ"ן, והמנהג של העולם, וכל גדולי האחרונים הנ"ל וחכמי הזמן רבנן ותלמידיהון, ולעילא מנהון פסק מופת הדור הגרע"י שליט"א שקיים ואישר את דברי מר"ן ז"ל, וילכו אחרי מהר"י ברדא ישצ"ו התוקע עצמו בדבר הלכה, ורוצה להכריע הכל החיים והמתים גדולים וקטנים ומר"ן ז"ל בלי שום סברא ושום טעם וריח, היו לא תהיה אף במחשבה.
ועל מה שהוכחתי ודקדקתי מדברי רש"י ז"ל, היפך ממה שהבין בו הוא, כתב ע"ז וז"ל הפירוש המוטעה הזה שמעתיו מתלמידים (זה מקצת מלשונו הטוב ואמריו כי נעמו המתפאר בהם) והוכרחתי לפרסם לאפוקי מפי' זה וכו', וסיים לבאר דבריו דלא קאי רש"י לפרש שבני השוק מדליקין בעצמם, אלא קאי לפרש זמן סיום אימתי ותו לא עכ"ל ע"ש.
לזה צריך אני עוד לבאר הדברים ולהביא לשון רש"י במקורו, וז"ל תרמודיים אומה שמלקטים עצים דקין ומתעכבים בשוק עד שהולכין בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכים לעצים יוצאים וקונים מהם עכ"ל, והנה הלשון הזה מכריז ואומר שבני השוק נכנסים לבתיהם משחשכה, וא"כ כיון שאין נכנסים עד שחשכה ודאי אזי ידליקו נ"ח, שקודם שחשכה עדיין הם בשוק או בעבודה, ומי ידליק בבית, ואחר זה אז יש מהם שיוצאים לקנות עצים, והתרמודיים מחכים להם, והרי"ף והרמב"ם כתבו שהוא שיעור חצי שעה, ואף שרש"י בא לבאר זמן הסיום, מ"מ אגב חדא תרתי, שמדבריו למדנו שבעלי בתים נכנסים לבתיהם משחשכה, והם דברים פשוטים ומוכרחים.
וכבר הוכחתי בתשובתי הא' מש"ס מציעה דפ"ג, דבין לרש"י בין לתוס' אין הפועלים מגיעין לבתיהם עד שחשכה ע"ש אין להאריך, וא"כ הרי להדיא דהוא הוא שטעה ולא התלמידים, ועוד מחזיק בטעותו, גם כתבתי בתשובתי שם שגם איהו גופיה הרב יצחק ירנן בספרו דף 9 הכריח מרש"י ותוס' מציעא, ומרש"י ברכות ב', דהפועלים נכנסים לבתיהם בצה"כ ע"ש, ונמצא שגם סותר דברי עצמו.
ומה שנסתייע בפעם הזאת באור תורה הנ"ל, מרש"י מנחות דל"ו שם על הש"ס עד מתי מניחין תפילין עד שתשקע החמה, ר' יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק, וחכמים אומרים עד זמן שינה, ופרש"י עד שתכלה רגל מן השוק, לאחר שחשכה ע"כ, וסיים ע"ז עין רואה להדיא דרש"י ס"ל דשקיעת החמה היא לפני שחשכה ומוכרח שהוא סובר דלא כר"ת שסובר דשקיעת החמה הוי חשיכה עכ"ל.
אי מהא לא איריא, ורש"י ז"ל דקדק בלשונו היטב ולא כתב משחשכה, ור"ל בזמן מה אחר שחשכה שיכנסו התרמודיים לביתם, ולא חש רש"י להאריך בזה, שהוא מבואר במקומו בש"ס דשבת דע"א שפי' הגמ' להדיא ועד כמה עד דכליא רגלא דתרמודייא, וסמך על פירושו שם, וילמד סתם מן המפורש, ולא מפורש מן הסתום, וזה ברור.
וג' סברות בדבר, ת"ק סובר עד שקיעת חמה דהיינו סוף השקיעה דהיינו צה"כ כמ"ש ר"ת וסיעתיה בכ"מ דשקיעת החמה פירושה לילה גמור, והכרחנו כן גם לדעת רש"י ז"ל, וסברת ר' יעקב עד שתכלה רגל מן השוק שהוא חצי שעה אחר צה"כ, וסברת חכמים עד זמן שינה שהוא זמן מאוחר יותר.
גם דברי רה"ג דקדקנו מדבריו דכוונתו עד שחשכה, והם מוסיפים להתאחר אחריהם, והדברים פשוטים מאד.
ועכ"פ כל מה שהארכתי בזה לפרש דברי רש"י, היינו להראות דסברת מר"ן אינה נוגדת לרש"י ורה"ג וכמו שהוא האמת, אבל איך שיהיה גם בלא"ה אפילו יהבי' לך כל דילך, כבר נתבאר שדברי מר"ן יש להם בסיס ויסוד חזק מדברי גדולי הפוסקים הרמב"ם והטור ור"ת והרא"ש והמנהיג והגמ"ר והתוס' ועוד, וממילא א"א לסתור דבריו והמנהג שנתפשט כמותו בכל העולם, מדברי פוסקים אחרים גדולים או קטנים, ובפרט לזריזין במצות שהם הראשונים שיזדרזו לקיים דברי מר"ן שקבלו אבותינו נ"ן את כל דבריו כהלכה למשה מסיני, וגם בענין זה נהגו כמותו מדור לדור, וכך היתה מסקנתו של הראש"ל גאון הדור הגרע"י שליט"א, ודבריו חיים וקיימים ומיוסדים על אדני פז.
ועל יתר הדברים, והלשונות והעקיצות, לא אטריח עצמי להשיב, וכבר מילתי אמורה, כי אין כוונתי רק לעיקר ההלכה דוקא כמש"ל.
וראה זה פלא, וה' אינה לידי, שעם קבלתי לירחון אור תורה ניסן תשט"ו קבלתי יחד עמו ספר ירחוני אור תורה משנה חמישית על ידי המערכת ישר חילייהו, ובהיותי מדפדף בו, תיכף נגלה לעיני את שאהבה נפשי, תשובה אחת ממהר"י ברדא גופיה בטבת תשל"ג סי' צ"ח שהאריך למעניתו בדין צירוף קטן לזימון בין לג' בין ליו"ד, שלא לנטות מדברי מר"ן אף להחמיר (כנגד הראש"ל) והביא דברי כל הפוסקים האוסרים איסר לפסוק נגד מר"ן ז"ל, גם מדברי מהר"א הכהן שאין ראוי ליהודי בא"י לעשות מעשה כנגד מר"ן, ובפרט לבני עדות המזרח והספרדים שקבלו עליהם ועל זרעם כל דברי מר"ן מלכא, והביא גם דברי יביע אומר ח"א חיו"ד סס"ג דכשם שאמרו על המיקל עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כמו כן על המחמיר קרא ערער בשו"ת מהר"מ אלשקר (ססי' קי"ב) וחמורו יגיד לו, וסיים מהר"י ברדא הי"ו שם שאין עוד מה להאריך, כי מעשה עושים בארעא קדישא כאן בא"י לצרף קטן לזימון בבהמ"ז, ונודע מ"ש הרמב"ם פ"י מהל' שמיטה שהמעשה והקבלה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי ליתלות וכו' עכל"ה, וכל זה מקביל לנד"ד.
וא"כ אני מתפלא איך שכח דברי עצמו שהקפיד כ"כ על מי שפוסק שלא כדברי מר"ן ז"ל והמנהג, ועכשיו הקפיד עלי על שהוכחתי אותו מאהבה שלא לפסוק נגד מר"ן והמנהג, ועוד תוקע עצמו לצוות לזריזים לפסוק היפך מזה, ולהכניס אותם בספק קיום המצוה ובספק ברכה לבטלה, אתמהה.
וע"ע בשו"ת אור לי (סי' קכ"א) ובשד"ח כללי הפוסקים סי' י"ג אות ל"א שקבלנו הוראות מר"ן אפילו במה שנראה לנו דלא מסתברא כוותיה, וכל עוד אין סתירה מפורשת לדבריו נקטינן כוותיה ע"ש, הבי"ד הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א באור תורה ניסן תש"מ לפ"ק, וכ"ש בנד"ד שדבריו מיוסדים על אדני פז.
וברור אצלי שאחרי כל זה הרב יצחק ירנן שליט"א יודה על האמת ויבין לאשורו שכל מה שכתב כנגדי לא טוב עשה, ואז ואת והב בסופה.
סיכום הדברים, שהאמת הברור להלכה ולמעשה דאין להדליק נר חנוכה כ"א אחר צה"כ, וכדעת מר"ן שקבלו אבותינו את כל דבריו, וכ"ש לזריזים הנזהרים במצות, שיזהרו להדליק רק בזמן הנז' וכדברי מר"ן ז"ל לא מקדימין וכו', ותול"מ, וה' ינחנו בדרך אמת, ואל יצל מפינו דבר אמת אמן. החו"פ ירושלים עיה"ק בניסן המלוב"ן תשמ"ד לפ"ק.
ע"ה שלום משאש ס"ט
שוב נדפס ספר "יצחק ירנן" ח"ב להרב הנ"ל, והעלה בספרו כל תשובותיו הנ"ל, ואחר כל זה סיים בדף רכ"ח שבעת ההדפסה ראה בחוברת סיון שכתבתי על דבריו דברים קשים ונתחלף לי בין אוהב לאויב, ולכן הניח הדבר למעיינים הישרים שיוכיחו בין שנינו וכו' עכל"ה.
וע"ז כתבתי לו בתוך מכתב תודה וברכה על קבלת ספרו הנ"ל בזה"ל, זאת להעיר על מ"ש בספרו הנז' דף רכ"ח, שאני כתבתי לו דברים קשים ונתחלף לי בין אוהב לאויב, ע"ז אני מודיעו ויעיד עלי בוראי שמעולם לא שנאתי לשו"א קטן או גדול, ובכל יום אנו אומרים והריני אוהב את כל א' מבני"ש כנפשי ומאודי, וכ"ש בני תורה לשנוא אותם על חוות דעתם, והאוהבים הגדולים שלי הם אלו שנשאתי ונתתי עמהם בהלכה, וכת"ר אחד מהם, וכך היא דרכה ש"ת, ומזה הרוחתי הרבה חידושי תורה שנתחדשו לי ורק כוונתי היתה לשמים להוכיחו מאהבה (כלשוני שם) שלא יפסוק היפך מר"ן ז"ל והמנהג, ע"ד הוכח לחכם ויאהבך, וכת"ר עשה ההיפך, ומזה נמלטו מתחת קולמוסו דברים ורמזים שלא במקומם ה"ה בולטים בתשובותיו, ושוב רמזתי לו שהרגשתי בהם ולא השבתי אותו עליהם, רק במה שנוגע לעיקר הדין דוקא, שעד עתה עדיין עומד בדעתו, ואמר שהמעיינים הישרים יוכיחו בינינו, ולא יעלמו האמת בדברי תורה, ואיני יודע מי הוא זה ואיזהו שיבא להכריע היפך מר"ן ז"ל והמנהג, ויאמר שזהו האמת לפסוק נגד מר"ן דקי"ל כוותיה אפילו נגד אלף פוסקים ומי ישמע לו בזה, ובפרט שהלא כל אלו שכתבתי בתשובתי מן הפוסקים הראשונים והאחרונים וחכמי הזמן ובראשם מופת הדור הגרע"י שליט"א, כולם הכריעו כבר וסוברים היפך מכת"ר, ומי יבא אחריהם, וכבר כת"ר בעצמו כתב בהקדמת ספרו זה שהוא פוסק לפי דרכי ההוראה שיסדו לנו רבותינו ברוח קדשם, ובראש הכללים עומד כלל זה השגור בפי כל, לכו אל יוסף (קארו) אשר יאמר לכם תעשו, זה נ"ל להעיר, וכבר מילתי אמורה את והב בסופה, ובספרי שמ"ש ומגן שאני עומד להדפיס, הרבה פעמים חזרתי מדברי שכתבתי במקום אחר, ותקנתי את השגיאות מי יבין, ואין בושה לומר הדרי בי, אחר שיתברר לי האמת, וזהו זיוי מיתר הדרי, עי' בס' מוצב"י ח"א סי' שנ"ה, דברים יקרים בזה, ועי' ג"כ בספרי תבואות שמ"ש חאו"ח בסי' ס"ה, וה' יפקח עינינו לדון ד"א לאמתו ואל יצל מפינו דבר אמת עד עולם, אמן.
ע"ה שלום משאש ס"ט
