לחצו כאן – תרומה לשמואל

הדרך לפסיקת הלכה בזמנינו

בדרך התורה

חבר חדש
הצטרף
2/7/25
הודעות
65
קיבלתי ספר ממש חדש מהגאון הרב יוסף ישראל כהן שליט''א
שיצא בחדשים האחרונים והוא ספר מקיף בעיון רב את הלכות טהרה מהסוגיות והראשונים, בעיון רב, לדעתי ספר מומלץ ללימוד בכוללים הלומדים הלכות נדה, אם רוצים לא רק לעבור את מבחני הרבנות, אלא לדעת את הדברים לעומקם ולדמות מילתא למילתא בסברא ישרה.

אולם מלבד זאת גרם לי להתפעלות מיוחדת ההקדמה של הספר, בה הוא מציג את ההתלבטות בין הלימוד העיוני הישיבתי, לבין הלימוד ההלכתי המעשי, והוא מציע פתרונות מיוחדים.

המבוא מתחיל בעמוד כו, אשמח לשמוע דעתכם.
 

קבצים מצורפים

אולי אציג שני עמודים ראשונים [מהמאמר הנ''ל המוצג בפתיחה לספר], תשובות לשאלות במאמר עצמו
1752825339757.png
 
אתה ממש עילוי, וגאון, צריך להכיר את המיוחדות של חו''ר הפורום
הספקת לעבור על המאמר בזמן כ''כ קצר? וכבר להתפעל.
אתה ממש גאון!
אומר זאת מכל הלב באמת.
לא צריך גאונות, צריך לדעת לקרוא בראשי פרקים, (כל עוד שזה לא דברי ראשונים או גדולי האחרונים שצריך לדקדק דבריהם). ולתפוס את "הנקודה המרכזית" שבא לומר, פרט או שניים לא ישנו כי אם אולי מעט.
 
לא צריך גאונות, צריך לדעת לקרוא בראשי פרקים, (כל עוד שזה לא דברי ראשונים או גדולי האחרונים שצריך לדקדק דבריהם). ולתפוס את "הנקודה המרכזית" שבא לומר, פרט או שניים לא ישנו כי אם אולי מעט.
אתה צודק זה כתוב רהוט וברור, אבל עדיין הוא נוגע בנקודות עדינות, שלי לקח כעשרים דקות לקרוא לפחות, תקבל את הפרגון.
 
אני חייב להעיר,
לא מצאתי בדברי המחבר מנוחה לדבר הבלתי מובן לי עד היום,
מה ההגיון שעומד מאחורי שלשה עמודי הוראה.
 
אני חייב להעיר,
לא מצאתי בדברי המחבר מנוחה לדבר הבלתי מובן לי עד היום,
מה ההגיון שעומד מאחורי שלשה עמודי הוראה.
אכן אתה צודק שהוא לא נגע בנקודה זו, כמו בעוד המון כללי פסיקה, שנדונו בספרות ההלכתית הענפה.
אבל הוא עונה על הנקודה, של העצמאות בלימוד, וההבנה העצמית, לבין ההלכה.
וגם היחס בין עיון לבקיאות.
שזה שאלות שהתחדשו הרבה בין לומדי ההלכה בדורנו, ההפרדה בין הלכה ללומד'ס, ועוד דברים.
אולם ספר מיוחד על כללי הפסיקה, הוא לא התיימר לכתוב בהקדמה זו, היחס היחיד לכללים הוא שגם את הכללים צריך ללמוד בעיון, מהמקורות.
וגם כלל זה צריך להבין בעיון מהמקורות. בצורה מעמיקה ומקיפה.
 
אך דא עקא, שהוא ניסה להסביר את המח' של הב"י והרמ"א בענין זה ממש (ראה עמ' לא ואילך),
ושם ניסה להסביר מה האג'נדה של הב"י, וכאמור לא מצאתי בדבריו מנוחה.
 
אני חייב להעיר,
לא מצאתי בדברי המחבר מנוחה לדבר הבלתי מובן לי עד היום,
מה ההגיון שעומד מאחורי שלשה עמודי הוראה.
עיין בהקדמה ליחוה דעת ח"ז מה שביאר מרן הגרע"י זצוק"ל בנושא למה לא ללכת אחרי הרוב. (כמו שהדרכ"מ ועוד אחרונים העירו על הכלל של הב"י)
 
עיין בהקדמה ליחוה דעת ח"ז מה שביאר מרן הגרע"י זצוק"ל בנושא למה לא ללכת אחרי הרוב. (כמו שהדרכ"מ ועוד אחרונים העירו על הכלל של הב"י)

אין לי ח"ז,
שלח לי צילום ונראה מה הבשורה.
 
אך דא עקא, שהוא ניסה להסביר את המח' של הב"י והרמ"א בענין זה ממש (ראה עמ' לא ואילך),
ושם ניסה להסביר מה האג'נדה של הב"י, וכאמור לא מצאתי בדבריו מנוחה.
עיינתי בדברים כעת, ואכן הוא עומד בזה מחלוקת הב''י והרמ''א האם להתייחס לראשונים מאוחרים כראשונים, ובתראי. או כאחרונים מול ראשונים. זה מחלוקת בנתינת משקל לפוסקים. וכמו שרואים שהבית יוסף לא פעם חולק מעצמו על הר''ן, מגיד משנה, ותרומת הדשן. הרי שהתייחס אליהם (שהיו בסמיכות אליו כמאה חמישים שנה) כאחרונים, וברי פלוגתא. ואילו עד הרא''ש התייחס כראשונים. ולא חולק מעולם בבית יוסף מסברא עליהם. זה נתינת משקל מצד ראייה כללית של כח הפוסק שהוא מתווכח איתו. וכמו שפוסק אחד בזמנינו יהיה מסוגל לחלוק בראיות, ובמקרים נדירים על אחרון קדום כמו מהרי''ט, או רדב''ז, ויש כאלה שיתייחסו אליהם, כקדמונים שאיננו יכולים להתווכח עם דעתם גם בראיות ברורות. כמו שאנו לא עושים כן מול ראשונים.
והרמ''א ראה את סיום תקופת הראשונים יותר מאוחר, ואת התרוה''ד וכו' ראה כבתראי דראשונים והכריע כמותם.
 

קבצים מצורפים

זה קצת בעייתי כי מהספרים של מרן זצוק"ל אפשר להעלות רק עמוד עמוד...
ואני חושב שיש בעייה חמורה הרבה יותר,
לומר שחכם עובדיה אמר שאין ללכת ע"פ רוב,
זו שבירת כל המוסכמות במשנתו הלא כן ?
 
לומר שחכם עובדיה אמר שאין ללכת ע"פ רוב,
זו שבירת כל המוסכמות במשנתו הלא כן ?
מרן הגרע"י זצוק"ל אמר ללכת אחרי הב"י והב"י אמר לא ללכת פה אחרי הרוב...

למה?
שאלה טובה... אבל מדברים על זה בהרבה מקומות כמו במה ששלחתי לך.
 
מרן הגרע"י זצוק"ל אמר ללכת אחרי הב"י והב"י אמר לא ללכת פה אחרי הרוב...

למה?
שאלה טובה... אבל מדברים על זה בהרבה מקומות.

הוא אשר אמרתי,
משנת הב"י בזה נשארה בבחינת תעלומה ואין קורא לה.
ואגב עיינתי ביחו"ד, אין שם ביאור לעצם הענין.
(אולי רק זאת, שהוא סבר שהרדב"ז כבר כתב שכן היה המנהג, אני סבור שאין זו כוונת הרדב"ז)
 
ראשי תחתית