אתה שואל יפה, אבל תחשוב מה האופציות אתה הרי מודה שבעצם הרמב''ם ורי''ף הם שיטה די קרובה, רק לפעמים יש חלק מהקהילות שנטו לכאן וחלק לכאן, והרמב''ם רוב כלל ישראל הלכו כמותו, והייתה דמות מקבילה לזה שגם השפיעה בפסיקותיה על כל הכלל והיא הרא''ש, עתה יש תערובת קהילות, והשפעות, קח לדוגמא בשו''ת אבקת רוכל באים מגורשי ספרד לארם צובא, ומתוכחים עם המקומיים על כשרות המקוה, הדבר חולל סערה רבתי, של הלשנות, וקטטות בין האנשים, השאלה הגיעה לבית יוסף, וכך מכל רחבי העולם, הגיעו שאלות למי שהיה נחשב לגדולי הדור (השאלות הללו הגיעו גם למבי''ט מהרשד''ם ועוד) וכולם קבלו דעתו.
הבית יוסף ראה מציאות שחייב לעשות סדר בפסיקת ההלכה, לאחר שמצב הקהילות בעקבות הגירוש השתנה לבלי הכר.
מה האופציות לעשות שינוי דרסטי, ולהפקיע את מי שכבר הלכו אחריו, הרמב''ם ורי''ף ורא''ש, וללכת ע''פ רוב הראשונים, הרי קודם כל זה שינוי חריף מההנהגה המקובלת זה מכבר בכלל ישראל ללא כל צורך. ללכת כאחד ולכפות על הצד השני גם לא יתקבל.
המציאות הייתה שהוסכם וכידוע מדברי הגרי''ח סופר שמה שאמרו מאתים רבנים נסמך, זה על עקרון זה, כלומר הייתה הסכמה רחבה מאד כנראה של רוב הקהילות בגולה, על משקל הפוסקים הללו, שהם יכריעו, ומסתבר מאאאד שזה הסיבה שאכן התקבלה הוראה זו, כי לא היה כאן שינוי דרסטי בפסיקה, אלא הכרעה כשיש שינויים בתוככי הקהילות, באופן שהוכרע הדבר, ונעשה כעין בית דין של הגדולים בחכמה ובמנין. שע''פ הלכו כבר בית ישראל.
אולם האמת יורה דרכו שכל זה תפס במקומות בהם אכן קבלו את הרמב''ם ורי''ף (שהוא רביה דרביה) ורא''ש כעיקר הוראה, והייתה הסכמה כזו מקיר לקיר, והיינו ארץ ישראל, מגורשי ספרד בטורקיה, אר''ץ, צפו''א והמגורשים ויתר עדות המזרח.
ואכן מאותה סיבה שזה התקבל בארצות המזרח, מכיון שהבסיס והקו היה מעוגן על מה שכבר נתקבל לפני כן על גדוליהם ורבניהם, ומנהג מדינותיהם, מאותה סיבה ממש הרמ''א לא קיבל זאת וכתב שהבית יוסף "הרס כל המנהגים במדינות אלו", שהם היו פוסקים ע''פ בתראי, והיינו תרוה''ד ומהרי''ל, ונוטים יותר גם בקמא לתוס'. הרי שהבית יוסף הביא גישה שונה לגמרי ממה שהיה מקובל באותה מדינה ולכן הרמ''א פרס מפה.
אם תמצי לומר הבית יוסף והרמ''א בדור של בלבול, אחרי הגירוש, והרמ''א אחרי המגפה השחורה, ראו צורך לרכז את דרך הפסיקה הקיימת בסך הכל, ולהכניס אותה בצורה מסודרת הלכה אחר הלכה.
ואין כאן מהפכה, של שינוי יוצרות. אלא המשך ישיר של דרכי ההוראה המקובלות בספרד ע''י הב''י, והמשך ישיר של ההוראה המקובלת באשכנז ע'י הרמ"א.
אולם החיבור הוא בעצם חידוש על קרקע קיימת. של דרך פסיקה מקובלת. אך יוצר אחדות בין קהלים שונים, באופן שיכול להתקבל, לקו אחד.
זה לא קשור לגלות ספרד, ולא קשור להלשנות, הב"י רצה סה"כ לעשות סדר ללומד בביהמ"ד, כמו שהוא כותב בהקדמתו לב"י בהרחבה שכשאדם רואה הרבה דעות זה אומר בכה וזה אומר בכה ואינו יודע לאן הדין נוטה. - לא קשור למצב של הגולים והמוסערבים.
אגב; הוא לא הראשון שהתחיל עם זה, כל הפוסקים עשו זה לפניו, החל מהרמב"ם ואילך.
כמו"כ הוא בעצמו מעיד שמי שיש לו מנהג
(ולכאו' לכל יהודי באשר הוא כבר היה מנהג כזה או אחר ברוב ככל חלקי התורה, כי כולם שמרו שבת והניחו תפילין), ימשיך במנהגו. כמו"כ הוא המעיד בעצמו שהמנהג הרווח היה ע"פ הרמב"ם (למעט אצל קהילות שנגררו אחר בעלי התוס'), וכך הכריע בעצמו בתשובותיו.
וכל זה בלי כל קשר למצב של הגולים והויכוחים בין הקהילות. ואכן דברים שאין בהם מנהג ברור, כמו מקוה שנבנה מעל דבר שאפשר לכנותו כלי ואפשר שלא (זו סתם דוגמא מטאפורית) באמת שהיה יכול להתגלע בזה ויכוח הלכתי. - ולכאו' רוב הב"י לא עוסק בכגון דא.
גם טעות לחשוב שאחרי שהב"י כתב תשובה הדברים התקבלו והדבר נרגע, וכפי שההיסטוריה מוכיחה, (מה גם שבתשובותיו הוא כלל לא מתייחס למושג עמודי הוראה, כך שהתאוריה מתנפצת מאליה). גם מוגחך להביא את המבי"ט לדוגמא לקבלת הוראתו של הרי"ק, כי מי כמוהו להתווכח עמו בתשובותיו ולבטל את דבריו פעם אחר פעם, וכמו שידוע מתשובות הפוסקים, וההיסטוריה.
עד כאן רק בשביל לתת לדברים פרופורציה.
ולעצם הענין; גם כשבאים לעשות סדר (תהא הסיבה אשר תהא), ישנן דרכים מקובלות לעשיית הסדר.
א. לפסוק ולהכריע ע"פ סברות וראיות. דבר זה שלל הב"י.
ב. להכריע ע"פ מרא דאתרא. דבר זה היה אכן נר לרגליו של מרן בתשובותיו, אך לא בב"י.
ג. להכריע ע"פ רוב הפוסקים. דבר זה קיבל פנים חדשות בב"י, ע"י ברירת 3 פוסקים בלבד (שבמקרה גם היו בבחינה מסויימת
[ליתר דיוק באופן חלקי] 'מרא דאתרא' באי אלו קהילות). ובחירת רוב מביניהם.
דבר זה הוא המצאה חדשה, שאין לה שום היגיון לכאו', ואינה אמורה להועיל יותר מאחת הדרכים הרגילות.
כמו"כ, גם אם אמנם התקבלו בסוף דברי הב"י (דבר לא ברור לכשעצמו, כדלהלן), הרי שאין זו תשובה למה בכלל הוא עשה כך. ומן הסתם דבריו היו מתקבלים (בהנחה שהתקבלו) גם אם היה בוחר אחרת.
ולעצם הענין האם התקבלו דבריו, הרי שדוקא בדורו היו כמה וכמה חכמים ידועים שהתנגדו לכלל זה של עמודי הוראה, אלא שלאידך מפי השמועה שמענו שכ-200 רבנים אישרו שאפשר ללכת ע"פ ג' עמודי הוראה. אישרו ולא הכריחו. (ואמנם עינינו הרואות שהויכוחים וההלשנות המשיכו גם לאחר פטירתו, והויכוחים על עצם ההכרעה האבסולוטית ע"פ ספרו, נמשכים עד היום).
העולה: גם לו יצוייר, שדברי מרן היו מתקבלים ללא עוררין, הדבר אינו הסבר הגיוני למה מרן בחר ללכת בדרך זו, ועל מה ביסס אותה, (אחר שאין בה לא מרא דאתרא, ולא רוב. - כיון שחצי מרא דאתרא אינו מרא דאתרא, וחצי רוב אינו רוב, וכאמור).
