@אלישמע שאלת שאלת חכם.
אנסה לתת כיוון ואולי להגדיר מה קשה.
הב"י בהקדמתו מנסה לבאר את דבריו.
שם מבוארים כמה וכמה עניינים.
נראה שעיקר ההקדמה היא לבאר את החידוש שיש בשיטת הפסיקה שלו ע"פ השיטה שהיתה רווחת בזמנו.
ומעיון בדבריו שם נראה שעצם מה ששלשת עמודי הוראה היו 'עמודי הוראה', לא היה זה חידושו של הבית יוסף.
הוא מזכיר אותם כ'עמודי הוראה' כעובדה קיימת.
החידוש שלו הוא שאפשר לעשות מהם 'רוב'.
ויסוד החידוש הוא, שאמנם היו הרבה קהילות ככל אחד מהם, אבל ששלשתם יחייבו את הכל בשווה, זה לא מצינו.
[ולפום קושטא, כל פוסק מאסף - כדוגמת המ"ב - משתמש בעצם ביסוד הזה, כי היו קהילות שנוהגות כהט"ז ואחרות כהחיי אדם, ואחרות כהגר"א, ובא המ"ב וחידש שכולם מחייבים את כולם. וזה בעצם ענין 'רוב' בפוסקים, שאם לא היו הכל מחייבים את הכל, לא היה שייך למנות רוב מתוכם. - אלא שבעוד שאצל המ"ב ושאר פוסקים כולם נכנסים למנין, אצל הב"י יש מדרגה מעל כולם והיא הכניסה ל'בנין'].
סיבת הדבר מבוארת שתהיה תורה אחת ומשפט אחד.
הב"י לא 'נכנס' לענין זה, לברר מדוע בחרו קהילות הקודש בשלשת אלו כעמודי הוראה, ולא בחרו את הרשב"א והרמב"ן, התוס' והר"ן.
אחת היא לו סיבת דבר זה. הוא רק מציין את העובדה היבשה שהללו עמודי הוראה שהבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם.
ומכאן ואילך הוא בונה את היסוד שלו.
וכעת שאלתך כפולה:
א) מדוע נהגו בית ישראל לסמוך עליהם בהוראותיהם, ולא התחשבו בכל הלכה והלכה לדעת מה סוברים כל הראשונים.
ב) גם אחר שנהגו כאחד משלשתם, מדוע הכריע הב"י ששנים מהם נחשבים ל'רוב'.
