מר"י אוהב ציון:
רבי יעקב מוצפי
י"ג סיון
יום פטירת מהר"ר יעקב מוצפי זצוק"ל
א. כחודש לפני פטירתו עלה הרב ביום שני לתורה בפרשת "בהר", והעלהו עליית שלישי והוא היה הקורא בתורה, וכשסיים את העליה במילים "תשובו איש אל אחותו" פרץ בבכיה רבה, ואז הבינו החברים כי כפי הנראה הרב אמור לשוב אל אחוזתו העליונה, ונפטר לאחר כחודש ימים. [מפי דודי ר' יעקב או"צ הי"ו].
ב. סיפר מר אבי ר' מרדכי שיחי' שלפני ג"ל שנים לערך היה שלג עצום בירושלים, ובאותו יום הלך דודינו אליהו שיחי' [לרפואה שלימה בתושח"י] והביאו לבית הכנסת בשעה 3 לפנות בקר כשעוד לא נערם השלג, אך לאחר התפלה כבר לא יכלו ליסוע ברכב, ומר אבי והדוד אליהו אחזו בב' ידיו והיו הולכים עמו והיה ר' יעקב מתנשף כל רגע בקושי גדול ומתאמץ מאד להגיע לביתו ברגל, וכל זה היה שוה לו ושמח מאד על שזכה להגיע לבית הכנסת. [ואמר מ"א שיחי' שבאותו יום הרבה אנשים שהיו קבועים בבית הכנסת התפללו ביחידות בביתם, והרב הזקן מהר"ר יעקב לא הסכים לעשות לעצמו הנחה...]
ג. כשהיה מר אבי שיחי' סובל מחולי אבנים בכליות אמר לו חכם יעקב בלשון הפסוק "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן"...
ד. כשבא מר אבי שיחי' לבקש ממנו ברכה על החובות שהצטברו לו בעקבות קנית הבית, ברכו בפסוק "והלוית גויים רבים ואתה לא תלוה"...
ה. סיפר דודי ר' יעקב הי"ו, פעם אחת הגיע מאן דהוא לבית הכנסת "שמש צדקה" ושאל את החכם ר' צדקה חוצי'ן זצ"ל על אודות מנעלים של מת מה לעשות עמהם, ואמר לו חכם צדקה "תזרוק"... לאחר שיצא השואל, הלך אחריו ר' יעקב ואמר לו "אפשר לנועלם, אין בזה שום חשש"...
הענין הוא, שבדברי חז"ל ובראשו' אין שום מקור לחוש ולא לנעול מנעלים של מת [וה"ה ללבוש את בגדיו], רק שנמצא בס' חסידים שלא ללבוש מנעל של מת, ויש שכתבו שיש שם ט"ס, והיינו "מנעלים של מתה", וכונת ס"ח לגמ' בחולין (צד ע"א) שסנדל מעור של מתה יש בו חשש, כיון שהמחלה שהיתה בבהמה יכולה להתעורר בעת שיזיע האדם במנעלים של עור שעשויים ממנה.
ויש שבקשו לומר שה"ה במנעלים שהיו על המת בעת פטירתו, הגם שאין זה מוכרח כלל. [דשאני עור של המתה עצמה שממנו נעשו המנעלים וכו']. ועכ"פ אין שום מקור לזרוק כל המנעלים, וגם לחוששים אין זה אלא במנעלים שהיו עליו בעת פטירתו, וממילא איסור "בל תשחית" עולה על הכל. [וכבר כתבו בזה בספרי האחרונים, לך נא ראה].
רק שחכם צדקה הגיע מבגדאד ושם היו מקפידים על כל דבר שיש בו סרך סכנה ואפילו שמועה בעלמא לא זלזלו בה. אמנם ר' יעקב זצ"ל לא חש כולי האי, ומ"מ נזהר מאד בכבודו של חכם צדקה [שהיה רבו עוד בחו"ל], ולא דיבר במקומו כלל ועיקר. וזה ידוע שחכם צדקה פינה את מקומו החשוב בביהכ"נ שמש צדקה לקראת תלמידו ר' יעקב מוצפי והכתירו להיות ראש על הקהל.
ו. ונזכרתי עובדא מילדותי, כשהגיע הגרע"י לביקור בבית מדרשו של מהר"ר יצחק כדורי זיע"א, ניגש אחד הבחורים וכתב פתקא להגרע"י ושאל ממנו כדת מה לעשות בענין ברכת מעין ז' בליל פסח שחל להיות באותה שנה בשבת, [שכבר ידוע בזה פלוגתת הראשונים ופלוגתת מרן השו"ע והרש"ש], והשיבו הגרע"י בהוראת אצבע על מהר"י כדורי שהיה עומד לידו, כביכול אמר לו, תשאל את הרב כדורי... ודו"ק.
ז. פעם אחת היה מאן דהוא מזלזל בדברי ר' יעקב ומפריע, ודודי אליהו הי"ו גער בו מאד מאד, ואמר לו חכם יעקב בפני כולם, "אליהו תעזוב אותו"...
ח. בצעירותי שמעתי מהרה"ג החסיד ראש"ל מהר"ר מרדכי אליהו זיע"א שחכם יעקב מוצפי כשהיה ילד הלך להלויית מרן הרי"ח הטוב זיע"א בבגדאד ונדר בלבו שבעתיד כשיהיה לו ילד יקראנו יוסף חיים ע"ש הרב, הדבר נשכח ממנו וכשנולד לו ילד תכנן לקרוא לו שם אחר, ויהי בליל הברית הגיע ה"בן איש חי" בחלום הלילה אל חכם יעקב, ויאמר לו, אל תשכח מה שנדרת בהלויה שלי... ואכן קרא למחרת לבנו "יוסף חיים"... ואמר לי רב אחאי שכן אמר לו מרן הגרי"ח סופר שליט"א ששמע האי עובדא מפי חכם יעקב זצ"ל.
ט. הרב היה ארי בתורה וידע כל ד"ח השו"ע וכל בעלי הוראה היו באים לשמוע ממנו דרכי הוראה והלכה. לא שייר אחריו כתבים וכו' כדרכם של הרבה מחכמי ספרד שלא משכו בשבט סופרים. לאחרונה יצאו ב' כרכים אודותיו בשם "תפארת יעקב", וכמו כן בספר ישיבות בגדאד של ידי"נ הרה"ג ר' משה שבת שליט"א יש הרבה דברים אודותיו. גם בקונטרס הנחמד שכתב ידידינו נז"י ר' משה חבושה הי"ו על מנהגי ק"ק שמש צדקה יש המון ידיעות אודות החכם רי"מ. זיע"א.
