כי תקנה עבד עברי. לשון "עברי" נזכר במקרא בהלכות רק לענין עבדים, ואילו בשאר דיני התורה הלשון הרגיל הוא "אחיך". והטעם פשוט משום ש"אחיך" הוא תואר לדת היהודית, ו"עברי" הוא תואר לגזע העברי. ונפקא מינה שגר הוא "אחיך" ולא "עברי", וישראל משומד הוא "עברי" ולא "אחיך". והשתא דיני בין אדם לחבירו שבכל התורה נוהגים לפי "אחיך", אבל דיני עבד עברי, נוהגים לפי הגזע, כי גר לא נמכר בעבד עברי, ולעומת זה ישראל שנשתמד רח"ל, ודאי אי אפשר לקנותו כעבד כנעני, אלא רק לשש, ואחר שש דינו כבן חורין. (ואף שמי שאינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו, מכל מקום כל אחד אחר יכול לחטוף אותו מהאדון לאחר שש.)