אהלי התורה בעדתנו

והציבור בכללותו יודע להעריך מי שיודע הלכה - אפילו שלמד מספרי הקיצורים - יותר ממי שיודע ש"ס או אפילו רק קדשים-טהרות.
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.
 
אחדד את דברי.
יתכן ובאמת רוב הציבור שטחי, ויותר מעריכים את ההוא שנבחן ברבנות מאשר את חבירו שיודע טהרות על בוריו,
אבל האיכותיים מהציבור הספרדי, ידעו את מי להעריך.
זה לא נפק"מ אם זה דוקא מהקהילה שלך.
תכל'ס הרעיון הוא ליצור גיבוש לציבור האיכותי מסולתה ושמנה של בני התורה המבינים בעם.
חותם על כל מילה
חוץ מהשניים האחרונות.
 
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.
מה המשמעות של המילה חשוב??
אם יש שני אנשים באותו סדר גודל של ת"ח זה בשמעתתא וזה בהילכתא מסתמא שאתה צודק
הנידון באחד שהוא מופלג בשמעתתא והשני לקטן בעלמא וכי שייך לומר שהוא חשוב יותר
וכבר הזכירו פה בפורום
שללווית הגרח"ק שלא הורה למעשה לא צריך ללכת
וללווית הרב דרעי מב"ש כיוון שהורה הלכה לית ליה שיעורא
ועוד יאמרו שלהתענג בדשן עדיף על הגרד"ל...
 
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.

תרתי דסתרי?!

ספרי הקיצורים הם לא:
לאסוקי,
לא שמעתתא,
אולי הלכתא...

גדלות בתורה לא נמדדת לפי תחשיבי ידע,
ההוא יודע לענות, וההוא לא ידע לענות.
זה גדלות אצל המון העם ופשוטי בעלי בתים.

גדלות בתורה זה מי שהתורה חודרת אצלו בעצמות,
שדעתו הופכת להיות 'דעת תורה',
שכל כולו הופך להיות חפצא של תורה,
למיטב ידיעתי זה מגיע בלימוד בעיון ביגיעה ובעמל,
לא בכמות פסקי ההלכות שהוא יודע.
 
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.
בור עדיף מת''ח?!!!!
עיין בסידור בית יעקב להיעב''ץ שמי שלא ראה סימן ברכה בתלמודו, יראה ללמוד פסקי הלכות וכתב בסוגריים [בור] ויחזיק ידי הלומדים. וד''ב.
 
תרתי דסתרי?!

ספרי הקיצורים הם לא:
לאסוקי,
לא שמעתתא,
אולי הלכתא...

גדלות בתורה לא נמדדת לפי תחשיבי ידע,
ההוא יודע לענות, וההוא לא ידע לענות.
זה גדלות אצל המון העם ופשוטי בעלי בתים.

גדלות בתורה זה מי שהתורה חודרת אצלו בעצמות,
שדעתו הופכת להיות 'דעת תורה',
שכל כולו הופך להיות חפצא של תורה,
למיטב ידיעתי זה מגיע בלימוד בעיון ביגיעה ובעמל,
לא בכמות פסקי ההלכות שהוא יודע.
אנא קרא את דברי שוב.
כתבתי שהלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דוגמא מצויינת לדבר מהדור האחרון - חכם בן ציון ע"ה. אולם ישנם כאלו שיש בידם רק את ההילכתא ללא אסוקי שמעתתא - הלומדים מספרי הקיצורים, וישנם שיש בידם אסוקי שמעתתא ללא הילכתא. איזה מהם עדיף?
עיקר הלימוד הוא "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות". כבר האמוראים לא עסקו כמעט בזרעים ובטהרות שהם חלקים לא מעשיים, כל שכן הראשונים שאין מהם כמעט חיבורים על חלקים אלו (ועל קדשים). לפיכך לימוד שמביא לידי מעשה חשוב יותר מלימוד שאינו מביא לידי מעשה.

אתה מעלה ענין נוסף והוא יגיעת התורה (מצווה בפני עצמה) והמדרגה האישית והזיכוך המושגים על ידי העיון והליבון. בכך אכן ישנה עדיפות ברורה לבעלי השמעתתא על פני בעלי ההלכתא.
 
בור עדיף מת''ח?!!!!
עיין בסידור בית יעקב להיעב''ץ שמי שלא ראה סימן ברכה בתלמודו, יראה ללמוד פסקי הלכות וכתב בסוגריים [בור] ויחזיק ידי הלומדים. וד''ב.
ברור שמי שלומד פסקי הלכות אינו עדיף ממי שלומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אבל הוא עדיף ממי שיש בידו שמעתתא בלבד בלא הילכתא, ובזה לא דיבר היעב"ץ.
וכן פסקו האחרונים בהלכות תלמוד תורה, שמי שאין לו די פנאי ביום ללמוד ילמד רק פסקי הלכות ולא גפ"ת.
 
אנא קרא את דברי שוב.
כתבתי שהלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, דוגמא מצויינת לדבר מהדור האחרון - חכם בן ציון ע"ה. אולם ישנם כאלו שיש בידם רק את ההילכתא ללא אסוקי שמעתתא - הלומדים מספרי הקיצורים, וישנם שיש בידם אסוקי שמעתתא ללא הילכתא. איזה מהם עדיף?
עיקר הלימוד הוא "ללמוד וללמד, לשמור ולעשות". כבר האמוראים לא עסקו כמעט בזרעים ובטהרות שהם חלקים לא מעשיים, כל שכן הראשונים שאין מהם כמעט חיבורים על חלקים אלו (ועל קדשים). לפיכך לימוד שמביא לידי מעשה חשוב יותר מלימוד שאינו מביא לידי מעשה.

אתה מעלה ענין נוסף והוא יגיעת התורה (מצווה בפני עצמה) והמדרגה האישית והזיכוך המושגים על ידי העיון והליבון. בכך אכן ישנה עדיפות ברורה לבעלי השתעתתא על פני בעלי ההלכתא.
לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא זה הגדרה בצורת הלימוד וזה גם בלימוד על דיני במה
שהלומד צריך שיוכל לעשות דין ע"פ לימודו אף אם אי"ז בפועל
[ואחדש חידוש. ללמוד כדי לדעת את ההלכות אשר ייעשון זה אולי לא בכלל גדר ת"ת אלא הכשר מצוה ]
עכ"פ ודאי שצריך לדעת מה לעשות אבל זה לא נידון בצורת הלימוד.
 
ובזה לא דיבר היעב"ץ.
היעב"ץ לא השווה אותו לאחרים.
פשוט כתב שמי שאינו בר הכי ללמוד מקורות הדין וטעמיהם ויכול ללמוד רק פסקי הלכות הגדרתו היא בור.
ועיין בש"ע הגר"ז הלכות ת"ת פרק ג'.
וכן פסקו האחרונים בהלכות תלמוד תורה, שמי שאין לו די פנאי ביום ללמוד ילמד רק פסקי הלכות ולא גפ"ת.
ואע"פ כן הגדרתו היא בור.
 
היעב"ץ לא השווה אותו לאחרים.
פשוט כתב שמי שאינו בר הכי ללמוד מקורות הדין וטעמיהם ויכול ללמוד רק פסקי הלכות הגדרתו היא בור.
ועיין בש"ע הגר"ז הלכות ת"ת פרק ג'.

ואע"פ כן הגדרתו היא בור.
ואדם שיודע ש''ס בעיון?
אתה יודע איך הוא מוגדר?
תבדוק.
 
[ואחדש חידוש. ללמוד כדי לדעת את ההלכות אשר ייעשון זה אולי לא בכלל גדר ת"ת אלא הכשר מצוה ]
זה לא חידוש שלך
וכידוע מהגרי''ס, וכן כתב מדנפשיה הגרמ''פ, בסיבה של אלה שלא בירכו בתורה תחילה.
שראו בה רק הכשר מצוה לקיום ההלכות.
והגדיר זאת הגרי''ס שלומד "על מנת" לעשות. כל על מנת הוא תנאי ותנאי מילתא אחריתי. שיש כאן תנאי שיעשה מה שלומד, ואי לאו הכי הרי זה עוקר את הכל. אבל עיקר הלימוד הוא להבנת התורה עצמה.
וכי כל ספר בראשית שאין בו מצוות לא ת''ת יחשב, ואגדה, ומעשה מרכבה, הרמב''ם בכלל תלמוד שאין לך מידה טובה הימנה יחשיבה.
 
תכל'ס הרעיון הוא ליצור גיבוש לציבור האיכותי מסולתה ושמנה של בני התורה המבינים בעם.
דווקא לאחרונה היו שני מנחילי תורה תלמידי חכמים ספרדים שהתחילו במהלך של גיבוש סלתה ושמנה.
אך אח"כ התברר שדוקא ה'טהרות' וה'קדשים' וה'קרבנות' שנמצאים שם הם דוקא מהמגזר השכן... וכפי שהתאונן באוזני ת"ח מופלג, ואנוכי עניתי לו מה שעניתי, ואין בכוחי להיכנס כאן לדקויות, רק לעורר הענין כאמור.
אך בקצרה לכאורה זה מה שכתב:
נתמזג, נוכיח יכולות (שקיימים ובגדול) עד שיהיה שיוויון בריא ואיכותי.
מי אמר שצריך שיהיה 'אהלי טהרות דחוג ...'
 
אנא קרא את דברי שוב.
כתבתי שהלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא
קראתי את דבריך, והרי הם לפני כאן,
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.

אני כן מוכן לקבל, שכאשר אדם מסתפק לעצמו אם ללמוד קודם זבחים או הלכות שבת, שבוודאי עליו ללמוד הלכות שבת, לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.

אבל המציאות כיום היא, שמעטים הם הלומדים בעולם התורה הספרדי שלומדים זרעים [אם לא למבחני הרבנות שגם הם - הם רק חלק מזרעים...] ועל קדשים וטהרות מאן דכר שמיה?!

וזה כבר לא קשור לאליבא דהילכתא, זה קשור לכך שזה כמעט לא בפרשה...

אני מכיר יהודי ת"ח, שנבחן את כל מבחני הרבנות, בהצלחה, כשדיברתי איתו מה הוא עושה כיום, הרי בכ"ז במשך כמה וכמה שנים הוא למד למבחנים...
והוא אומר לי, עכשיו אני לומד לשם שמים... נו, ומה אתה לומד? - שאלתי, אמר לי, אני עושה חזרה על כל הטוש"ע.

כלומר, הוא מבחינתו 'סיים' את כל התורה כולה, עכשיו צריך לחזור על כל התורה כולה.... רק לש"ש....

מנחות?! בכורות?! זה בכלל לא בלקסיקון!

אני דן לכף זכות, שמא חשב על כך, והחליט לעצמו שאינו בר הכי, אבל משום מה נראה שבעולם התורה הספרדי אין כל כך ברי הכי ללימוד קדשים טהרות... ודו"ק.

וכאן מגיעה הטענה, האם כל לומדי ההלכה מתאימים ללימוד הלכה?!

האם כולם מרגישים מיצוי היכולות בלימוד של ההלכה?!

ישנם רבים וטובים שהשטייגען' שלהם נמצא בחלקים אחרים של התורה, מותר לומר את זה, וחייבים לומר את זה!

ומתוך כך אני מאמין בבירור, שמי שלומד כנטיית ליבו, באמת, והשטייגען' שלו נראה בהתאם, וכל אישיותו מתרוממת מלימוד איכותי שהוא מחובר אליו,

מעלתו גבוהה פי כמה על מי שלומד למבחן, ושידע כמה הלכות שידע!
 
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.

לא מסכים איתך כלל.
אם אתה מתכוין לְחָשׁוּב כאן בארץ (בציבור הספרדי), או לנצרך יותר לציבור, אולי אתה צודק.
אבל אם אתה מתכוין לחשוב בשמים, אינך צודק! ומתרתי.
ואסביר.
א' מי שיודע סדר טהרות, הוא אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לא פחות ממי שיודע שבת.
כי שניהם הלכה, רק לא שניהם מעשה. ובתורה צריך את שניהם בשווה. (כאן בארץ הנצרך והנחשב יותר, הוא שבת. אבל כלפי שמיא שניהם שוים).
ב' גם מי שלא לומד אליבא דהלכתא, וכוונתי שהוא נשאר "תקוע" בסברות ובניתוחים של הסוגיא.
לפעמים עדיף ובר סמכא יותר מזה שבקי בהלכה (ובפרט כשזה מקיצורים).
והענין הוא, שלא תמיד זה שבקי בהלכה בקי בשרשי הדברים, ואילו היה מורה רק מה שכתוב ניחא (בהנחה שהוא הבין ולא בלבל).
אבל כאשר הוא בא לדמות מלתא למלתא, או לחדש דברים ע"פ הידוע לו, לא ברור שהוא תמיד יורד אל חקר ונוגע באמת.
לעומת זאת זה שלומד בעיון (ואני מתכוין לעיון ישר, אבל לאו דווקא במונחים הספרדיים דהיום), הוא הרבה פעמים יודע יותר טוב מהפוסק מה באמת כתוב, או מה לא יכול להיות כתוב בספר הבסיסי עליו נשען הפסק. ולפעמים זה מאד מנפק"מ.
כך שלא בהכרח יתמלא החסר ע"י ריבוי של פוסקים הבקיאים בהלכות.
צריך כן, להתחיל לפתוח כוללים רציניים בהלכה בעיון אמיתי כמו שצריך, (אבל בעיקר לא כמו שלא צריך...), ולהוציא מאות ואלפי מעיינים ספרדיים. - זה קודם כל.
וזה אני לא יודע מתי יקרה, כי זה גם שאלה של תקציב, וגם של יוזמה, וגם של תפיסת עולם. (ובשלשתם יד האשכנזים גוברת עלינו כעת, ה' יעזור).
 
בגלל שחצי ספרדי העלה כאן מוקש, הוסט הדיון מהעניין המרומם שנידון פה!
יש ציבור איכותי ענק שמעניין אותו חדרי תורה וחדרי טהרה חוסן ישועות חכמה ודעת, רק אין מי שיאגד זאת ויתן לזה את האור והכח. אמת שכל עוד שזה לא קיים הדבר הנכון שכל ת''ח ימצא את עצמו במקומות שיש לזה ביטוי. אבל זה בודאי שהתוצאה של הבריחה לצד היא נזק ישיר ל'קנאת סופרים תרבה חכמה'.
 
 
חזק וברוך, והרחבתי בזה בעניותי במערכה לפרשת ויקרא.
 
חברים,
תעזבו את הכל,
תתחילו לכתוב בנושא ותשלחו לקיים,
נתמזג, נוכיח יכולות (שקיימים ובגדול) עד שיהיה שיוויון בריא ואיכותי.
מי אמר שצריך שיהיה 'אהלי טהרות דחוג ...'
ודאי שהכי נכון אם היה כך המצב, אבל כיון שכן יש חלוקת חוגים, ומטבע הדברים אדם משתייך יותר לשלו, ברור שתרבה הדעת אם נזכה ל"אוהלי" משלנו, אבל אולי נכון יהיה לחשוב בזה על משהו ייחודי ולא רק חיקוי של הקיים.
 
לענ"ד אין להקל בזה ראש כלל, זה לא רק היכי תמצי שילמדו זרעים וטהרות, אלא צורה אחרת של תפיסה על לימוד תורה, זה יפתח כר נרחב של מו"מ בתורה בסגנון שחסר קצת בציבור שלנו, כפי שהרחיבו פה הרבנים שליט"א.
 
זה לא חידוש שלך
וכידוע מהגרי''ס, וכן כתב מדנפשיה הגרמ''פ, בסיבה של אלה שלא בירכו בתורה תחילה
וכן יש לציין לבית הלוי בכמה מקומות. בספרו עה"ת בפר' יתרו או משפטים (על מ"ת) ובהקדמה לשו"ת שלו, שמבאר בזה את מעלת הקדמת נעשה לנשמע, לבטא את הלימוד שאינו הכשר למעשה בלבד.
אמנם
אחדש חידוש. ללמוד כדי לדעת את ההלכות אשר ייעשון זה אולי לא בכלל גדר ת"ת אלא הכשר מצוה
זה כבר מוגזם לענ"ד. ובוודאי כלול המצוות ת"ת, ואשר ע"כ יש מהפוסקים שכתבו שנשים מברכות ע"ז ברכה"ת (אקב"ו על ד"ת). וברמב"ם בהלכות ת"ת מביא ע"ז את הפסוק ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. וא"כ יש לזה ב' פסוקים ונכללים במצווה אחת ופשוט.


ואחר כ"ז יש לציין שאיני רוצה לגרום לבחי'
הוסט הדיון מהעניין המרומם שנידון פה
 
זה כבר מוגזם לענ"ד. ובוודאי כלול המצוות ת"ת, ואשר ע"כ יש מהפוסקים שכתבו שנשים מברכות ע"ז ברכה"ת (אקב"ו על ד"ת). וברמב"ם בהלכות ת"ת מביא ע"ז את הפסוק ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. וא"כ יש לזה ב' פסוקים ונכללים במצווה אחת ופשוט.
לכה''פ הרמ''א פוסק שעל הלכות פסוקות לא חייב ברכת התורה.
 
ברור שתרבה הדעת אם נזכה ל"אוהלי" משלנו
לענ"ד לא. אע"פ שאמרו קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל א"א להתחיל להתחרות עם כוחות חזקים בשטח, ולא להיחלש בדעתינו.
אבל
נכון יהיה לחשוב בזה על משהו ייחודי ולא רק חיקוי של הקיים
אדרבא ואדרבא

ואם יש רעיון, זה לא במקום, אלא מזה ומזה אל תנח...
 
וכי כל ספר בראשית שאין בו מצוות לא ת''ת יחשב, ואגדה, ומעשה מרכבה, הרמב''ם בכלל תלמוד שאין לך מידה טובה הימנה יחשיבה
בשועה"ר הגדיר את מצוות ת"ת של אגדה שהם קיום לימוד לפירוש על מצוות אמונה ואהבה ויראה [הכוונה, כמו שהלומד פירוש מצוות תפילין, שצ"ל שחורות ומרובעות וסדר הפרשיות וכו' מקיים מצוות ת"ת, ה"ה הלומד את צורת קיום מצוות הלבבות והדעות הנ"ל מקיים מצווה זו]

כנלענ"ד.

אמנם כ"ז דיון בהלכות ת"ת, ואיני יודע איך נשתרבב לכאן (על ידי...), ועימכם הסליחה...
 
לענ"ד אין להקל בזה ראש כלל, זה לא רק היכי תמצי שילמדו זרעים וטהרות, אלא צורה אחרת של תפיסה על לימוד תורה, זה יפתח כר נרחב של מו"מ בתורה בסגנון שחסר קצת בציבור שלנו, כפי שהרחיבו פה הרבנים שליט"א.
יפה.
וזו תשובה לכל המצקצקים בלשונם על פסקי הלכות:

האם הציבור שלנו משופע בכאלה ששולטים בהלכות ריבית?!

בהלכות נדרים?!

בהלכות כלאיים?!

'נתמזל' מזלם של הלכות אלו, ועוד כמה, שהם לא במסגרת מבחני הרבנות, והתצאות בהתאם.

לעומת זאת, אצל אחינו, ישנם כמה כוללים בהלכות ריבית, זה הפך לתעשייה של ממש...

כמו"כ זרעים, מקצה לקצה, לא מה הרבנות דורשת...


יש כאן תפיסה נפסדת שהפשט במצוות תלמוד תורה הוא מה נכלל במבחני הרבנות, מה שלא - לא שייך!
 
ראשי תחתית