אנא קרא את דברי שוב.
כתבתי שהלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא
קראתי את דבריך, והרי הם לפני כאן,
מי שיודע הלכה, אפילו מספרי הקיצורים, אכן חשוב יותר ממי שיודע קדשים וטהרות שאינם נוגעים למעשה.
הלימוד המובחר הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אתה מציג כאן מציאות שבה יש אחד שבידו השמעתתא בלי ההלכתא, ואחד שיש בידו השמעתתא בלי ההלכתא - וברור שבעל ההילכתא עדיף.
אני כן מוכן לקבל, שכאשר אדם מסתפק לעצמו אם ללמוד קודם זבחים או הלכות שבת, שבוודאי עליו ללמוד הלכות שבת, לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.
אבל המציאות כיום היא, שמעטים הם הלומדים בעולם התורה הספרדי שלומדים זרעים [אם לא למבחני הרבנות שגם הם - הם רק חלק מזרעים...] ועל קדשים וטהרות מאן דכר שמיה?!
וזה כבר לא קשור לאליבא דהילכתא, זה קשור לכך שזה כמעט לא בפרשה...
אני מכיר יהודי ת"ח, שנבחן את כל מבחני הרבנות, בהצלחה, כשדיברתי איתו מה הוא עושה כיום, הרי בכ"ז במשך כמה וכמה שנים הוא למד למבחנים...
והוא אומר לי, עכשיו אני לומד לשם שמים... נו, ומה אתה לומד? - שאלתי, אמר לי, אני עושה חזרה על כל הטוש"ע.
כלומר, הוא מבחינתו 'סיים' את כל התורה כולה, עכשיו צריך לחזור על כל התורה כולה.... רק לש"ש....
מנחות?! בכורות?! זה בכלל לא בלקסיקון!
אני דן לכף זכות, שמא חשב על כך, והחליט לעצמו שאינו בר הכי, אבל משום מה נראה שבעולם התורה הספרדי אין כל כך ברי הכי ללימוד קדשים טהרות... ודו"ק.
וכאן מגיעה הטענה, האם כל לומדי ההלכה מתאימים ללימוד הלכה?!
האם כולם מרגישים מיצוי היכולות בלימוד של ההלכה?!
ישנם רבים וטובים שהשטייגען' שלהם נמצא בחלקים אחרים של התורה, מותר לומר את זה, וחייבים לומר את זה!
ומתוך כך אני מאמין בבירור, שמי שלומד כנטיית ליבו, באמת, והשטייגען' שלו נראה בהתאם, וכל אישיותו מתרוממת מלימוד איכותי שהוא מחובר אליו,
מעלתו גבוהה פי כמה על מי שלומד למבחן, ושידע כמה הלכות שידע!
